הרגע המכונן של חיי (אם כי לא ידעתי זאת אז) כהומוסקסואל היה כשאמרתי לאמי: "אני הומו". היא חיבקה אותי, דמעות בעיניה וקולה רועד מאומללות, ואמרה: "אתה עדיין בני האהוב".
ראיתי את דמעותיה המלוחות, שמעתי את הקולות העצובים וידעתי על שברון לב נורא שהתרחש כשחברים סיפרו להוריהם, לאחיהם ולחברים. היציאה מהארון מלאה בבדידות, כואבת, ובדרך כלל מאלצת את הוריהם של הלהט"ב להיכנס לארון המפחיד שלהם.
מספר שנים אחר כך, כשאמי כבר הייתה יותר שלמה עם "בנה האהוב", ידעתי שעמותת תה"לה חייבת להיווסד כדי לעזור להורים, משפחות וחברים אחרים, לצאת מהארון ולחזור לעולם הנורמלי.
TEHILA הצילה ומצילה חיים. תה"לה אחדה ומאחדת משפחות. תהילה היא חלק מהיסודות של חברה בריאה, מבינה ומקבלת.
אסור לנו ואנחנו לא יכולים שלא לתת יד לאלה שעדיין זקוקים לנו.
יונתן דנילוביץ נפטר באוגוסט 2022.
יונתן היה עבור כולנו דמות מעוררת השראה שידעה לראות עתיד טוב יותר ולרתום אותנו לעברו.
