נייר העמדה נכתב ע"י המועצה למניעת אובדנות, משרד הבריאות בשיתוף עם עמותת ״מעברים״.
רקע:
2.7% מילדים וצעירים, הם אנשים - על פי סקרים בעולם כ 0.5%-0.3% מהאוכלוסייה הבוגרת ו- 1.2%
טרנסג'נדרים (החווים פער בין הזהות המגדרית שלהם לזו המצופה מהם מתוקף המין בו סומנו בלידתם). למרות
מחסור במידע לגבי ישראל, ניתן להעריך לאור הנתונים לעיל, כי בישראל חיים בין 33,000 ל 63,000 -אנשים
טרנסג׳נדרים בגילאים שונים 1. מעברים היא עמותה שמשרתת את הקהילה הטרנסג'נדרית באופן בלעדי. העמותה
נוסדה בשנת 2014 , ומקבלת כ 40- פניות לסיוע בממוצע בחודש. העמותה מפעילה שירות הנגשת מידע וסיוע, אשר מעודד פנייה לגורמי טיפול ומסייע בתיווך.
גורמי סיכון לאובדנות בקהילה הטרנסית כוללים דיספוריה מגדרית, שלעיתים מתבטאת בניכור מהגוף ומצוקה, אבטלה או שכר נמוך (זמנית או מתמשכת)2, סיכון גבוה לאלימות פיזית3, נפשית ומינית4, אפליה בתעסוקה ( %68)5, אבטלה או שכר נמוך משכר המינימום6, עוני, מחסור בדיור, ניתוק משפחתי, דחיקה לשולי החברה ולזנות7. בנוסף, אנשים בקהילה לעיתים מתקשים בהתמודדות עם הממסד הטיפולי, בשל מחסור במענים ייעודיים, חוסר נגישות למענים קיימים בשל הפרדה מגדרית, מחסור בידע מקצועי, ולעיתים עוינות בקרב נותני שירות, ופתולוגיזציה של הזהות. לפיכך, רבים נמנעים מלפנות לעזרה בשל חוויות לא טובות שחוו בעבר: 28.5% לא הרגישו בנוח לדבר על זהות מגדרית בטיפול, 14% דיווחו שהמטפל ערער על זהותם המגדרית, 41.2% דיווחו שחסר למטפל ידע בנושא טרנסג׳נדריות8.
כל אלו עשויות להוביל לסיכון אובדני מוגבר: 41%-22% מהאנשים הטרנסג׳נדרים ביצעו ניסיון אובדני אחד לפחות במהלך חייהם9,10. 11% ניסו להתאבד בשנה האחרונה, ו 35%- שקלו זאת ברצינות.
מתוך מחקר שנערך כאן בישראל, מתוך 300 משתתפים טרנסג׳נדרים שענו על הסקר, עולה כי 40% דיווחו על ניסיון אובדני11. מחקרים מן העולם מראים כי תמיכה חברתית, טרנספוביה נמוכה, מסמכי זיהוי תואמים את המגדר, ונגישות לטיפולים רפואיים ובריאות הנפש, במיוחד הליכים הורמונליים וניתוחיים להתאמה מגדרית, נמצאו במתאם עם ירידה באובדנות10 . תמיכה הורית לזהות המגדרית נמצאה במתאם עם ירידה במחשבות אובדניות. רמות הדיכאון בקרב ילדים טרנסים ומגוונים מגדרית שסביבתם מקבלת אותם נמוכות בהרבה, כמו גם החרדה והאובדנות12.
לקריאת המסמך המלא: כאן
