תגובות הורים במשפחות הטרוסקסואליות ליציאת ילדיהם מהארון (2019)

 

אוניברסיטת תל אביב

הפקולטה למדעי החברה

התכנית לניהול סכסוכים

 

תואר שני

 

סכסוכים במשפחה ויישובם

ד"ר שרון רמר-ביאל

 

 

תגובות הורים במשפחות הטרוסקסואליות ליציאת ילדיהם מהארון

 

מגישה: מימי דרגצקי 012144911

 סמסטר ב' תשע"ט

תאריך הגשה: 22/09/2019

תוכן עניינים

מבוא...........................................................................................................................3

סקירת ספרות...............................................................................................................7

1. תגובות הורים במשפחות הטרוסקסואליות ליציאת ילדיהם מהארון.....................................7

1.א. חשיבותם של המשפחה וההורים..............................................................................7

1.ב. שדה מחקר הלהט"ב  בעולם ובישראל.......................................................................8

1.ג. חשיבות התמיכה ההורית בתהליך היציאה מהארון.....................................................10

 2. תגובת הורים במשפחות הטרוסקסואליות יהודיות ליציאת ילדיהם מהארון

     בגיל הנעורים.......................................................................................................11

2. א. תגובת ההורים ליציאת ילדיהם מהארון..................................................................11

2. ב. מקורות הדחק עמם מתמודדים ההורים.................................................................14

2.ג.  הדמיון והשוני בתגובותיהם של אבות ואימהות לקונפליקט

       המובנה ביציאת ילדיהם מהארון..............................................................................15

מתודולוגיה...................................................................................................................17

ממצאים.......................................................................................................................18

דיון..............................................................................................................................28

מסקנות והמלצות..........................................................................................................31

נספחים.........................................................................................................................33

ביבליוגרפיה.................................................................................................................. 67

מבוא

"היציאה מהארון" של צעירים הומולסבים בפני הוריהם היא אחד הנושאים המרכזיים ביותר המעסיקים להטב"ים, (לסביות, הומואים טרנסג'נדר, ביסקסואל), הורים וחוקרים רבים. "היציאה מהארון" הוא מונח המתאר את הפעולה בה חושפת אוכלוסיית להט"בים לאחרים את נטייתם המינית. אירוע זה הינו משמעותי ומלחיץ בחיי הלהט"בים והוריהם, בעיקר אם הוא מתרחש בגיל הנעורים. ידיעה זו גורמת להלם ראשוני להורים, שעד לרגע הגילוי היו בטוחים שילדיהם הטרוסקסואלים, ולפחד לילדים הלהט"בים, מתגובת הוריהם (שילה, 2009, Alanko et al. 2009, פרדס, קובלסקי, כץ, 2012).

            מחקר זה בוחן את תגובת ההורים ליציאה מהארון של בן או בת במשפחות הטרוסקסואליות מתוך נקודת מבטם,  באופן אישי וישיר. יש לציין, שרוב המחקרים שנעשו על תהליך היציאה מהארון, מבוססים על דיווחי הצעירים על תגובות הוריהם, וכי דיווחים אלה נאספו שבועות עד שנים לאחר הגילוי.  הספרות המקצועית עוסקת בתגובת הדחק של ההורים בעקבות החשיפה ומבוססת בעיקר על סיפורים אישיים ועל דיווחים קליניים. הסיפורים שונים  מאוד זה מזה: יש הורים שהבינו בכוחות עצמם, יש  הורים  שנחשפו על ידי גילוי עקיף, ויש שנחשפו על ידי המתבגר ביוזמתו Heatherington & Lavner, 2008)  ). 

            חשיבותו של מחקר זה נוגע לעלייה במספרם של בני הנוער היוצאים מהארון כיום בישראל, בהשוואה למספרם לפני שני עשורים. מאז תחילת שנות התשעים, ההומוסקסואליות תפסה את מקומה במודעות החברתית בישראל, וקהילה זו זוכה לייצוג מרשים בהיבטים שונים של חיי החברה, הפוליטיקה והאמנות בארץ. אך חרף השינוי התודעתי, השמרנות עדיין מאפיינת את החברה הישראלית בכל הנוגע ללהט"ב ברמת הפרט, והיא מבוטאת בחוסר סובלנות ובקשיי קבלה של להט"בים כחברים מן המניין בחברה הישראלית. עיקר הקושי בקבלה של הלהט"בים בישראל נובע מהישענות הדת היהודית על החוק התנ"כי המגנה בתוקף מיניות הומוסקסואלית גברית, מחזקת את התיוג השלילי של ההומוסקסואלים ואת הסנקציות המוטלות עליהם (קמה,2003 ; שנקמן, שמוטקין, 2011).

            תגובת ההורים בישראל, ליציאת ילדיהם מהארון ראויה לבחינה דווקא בעת הזו, בפרוץ ההד התקשורתי  סביב התבטאותו של שר החינוך, רפי פרץ, בעד טיפולי המרה . ההנהגה הדתית, המיוצגת על ידי שר החינוך - רב אורתודוקסי -  מגנה בתוקף הומוסקסואליות ומעודדת טיפולים, שלכאורה, באמצעותם אפשר להמיר ולשנות את נטייתו המינית של אדם, בעוד שההסתדרות הרפואית, איגוד הפסיכיאטריה בישראל, ואיגודי רופאים רבים נוספים בישראל ובעולם, קבעו שאין טיפול שיכול להמיר את האוריינטציה המינית של אף אדם. אמירה זו של שר החינוך,  עלולה לתת  גושפנקה לטיפולי המרה,  ומהדהדת חוסר סובלנות להומוסקסואלים בחלק מהמשפחות בישראל.          במחקרים שנעשו בארה"ב בקרב  להט"בים  בגילאי 17-20 מאוכלוסייה דתית  ( איטלקית קתולית)  נמצאו תגובות שליליות יותר מאשר במשפחות חילוניות, במיוחד בשל החשיבות של החתונה והולדת ילדים ( Heatherington)  & Lavner ,2008).  במחקר אחר שנעשה באיטליה –  הנתפסת כחברה דתית קתולית- נמצא שאימהות דתיות נוטות להגיב באופן שלילי יותר מאשר אימהות חילוניות, ואבות בעלי השקפות שמרניות והשקפות פוליטיות ימניות, נוטים יותר להגיב בצורה שלילית ליציאת ילדיהם מהארון ( Baioco et.al. 2014). בישראל, מחקרים הנוגעים להשפעת הדת על תגובת הורים ליציאת ילדיהם מהארון, בעיקר בקרב הורים מסורתיים ודתיים, טרם נחקרו, וראויים לבחינה. וזאת, בשל מאפייניה של ישראל כמדינה הנשענת על הדת היהודית המגנה בתוקף מיניות הומוסקסואלית. אך קיים קושי להגיע למשפחות דתיות שלהם ילדים להט"בים, הורים אלה מסרבים להתראיין, ובוחרים להשאיר את הנושא במרחב הפרטי שלהם.

            מרבית המחקר על נוער להט"בי  התמקד בתהליכים שעוברים המתבגרים בתהליך היציאה מהארון, בגורמי פגיעות וסיכון לדיכאון ובקשיי הסתגלות אחרים, ועוסק פחות בהשפעת התהליך על ההורים. חשיבות  מחקר זה בהבנת תהליך גיבוש התגובה ההורית לגילוי היציאה מהארון, לשם טיפול ועזרה בהסתגלותם של ההורים, הילד והמשפחה בעקבות הגילוי. סלזבורג (Salzburg 2009 )  מדווחת על קשת רחבה של תגובות מצד הורים- מהבעת תמיכה חד משמעית, ועד דחייה, אלימות וניתוק היחסים. נמצא שתמיכה הורית מפחיתה משמעותית את ההשלכות הנפשיות השליליות של חשיפה לדחק על רקע גילויים של תיוג שלילי, סטיגמה ואפליה (2005 Savin-Williams). מחקרים רבים מצביעים על החשיבות המכרעת של התמיכה ההורית בניבוי יכולת הויסות הרגשי והדימוי העצמי של מתבגרים (פרדס, קובלסקי, כץ 2012, LaSala 2000). במקביל למחקרים שבדקו תמיכה הורית, נחקרו גם השפעות הדחייה ההורית והמשפחתית על נוער שיצא מהארון, מחקרים אלה איתרו רמות גבוהות של בדידות, דיכאון ואובדנות, ניכור והפניית עורף בקרב להט"בים שתגובת הוריהם ליציאתם מהארון הייתה שלילית. אף להורים היציאה מהארון גורמת לתגובת דחק, והן יכולות להיות שונות מזו. יש הורים שמקבלים את ההומו סקסואליות בקלות יחסית, ואילו אצל אחרים מדובר במאבק קשה ומתמשך המלווה בתגובות שליליות כמו הסתגרות, התרחקות ואף ניתוק עצמם ממחויבות הורית ( Lasala, 2000,2007).

              מחקרים רבים בתחום עוסקים בתהליכים תוך אישיים ובין אישיים במשפחה, אשר מתחוללים סביב היציאה מהארון, ובוחנים גורמי פגיעה וחוסן, המנבאים את השונות בתגובות ההורים ליציאת ילדיהם מהארון. מחקרים אחרים מנסים להציע דרכים לאיחוי הקרעים שנוצרו במשפחה, בתהליך יציאתו מהארון  (פרדס, קובלסקי, כץ 2012, LaSala 2000).

 מחקרים שנעשו בעולם מצאו  כי גם הורים המגיבים תחילה ברתיעה או דחייה, יכולים עם הזמן להתעשת ולעבור לגישה תומכת ומבינה יותר. מחקרים בארצות הברית ובאיטליה מצביעים שבערך מחצית מההורים מקבלים עם הזמן את הנטייה המינית של בנם או בתם(D'Augelli, 2006; Baiocco, 2014  ). היות ובישראל חסרים מחקרים הבוחנים את תגובת ההורים לאחר פרק זמן, אנסה להציג במחקר זה את תגובת ההורים ברגע הגילוי ולאחר  מספר שנים  על מנת לבחון אם  גם בישראל, לאחר  זמן, יותר הורים מקבלים את ילדיהם הלהט"בים.

            מסקירת מחקרים  בעולם, שבחנו הבדלים בין האבות לאימהות בתגובתם ליציאת ילדיהם מהארון שנעשו משנות התשעים ועד לעשור הראשון של שנות האלפיים, נמצא שהתגובה הולכת ומשתנה ככל שהעמדה כלפי הומוסקסואליות בעולם נעשית יותר ליברלית. החל מתגובה שלילית של האב, דרך תגובה שלילית של האם, ועד למחיקת ההבדלים בין ההורים -  כאשר תגובת שני ההורים גם יחד נעשית פחות שלילית. יש לציין שרוב המחקרים בדקו את  ההבדלים  דרך נקודת  מבטם של הנוער הלהט"ב (  Heatherington  & Lavner ,2008).

            לאור השינויים שחלו בעולם, המצביעים על תגובות חיוביות יותר בקרב אימהות ואבות גם יחד, ליציאת ילדיהם מהארון, ברצוני לבחון אם גם בישראל, בשנות האלפיים, ההבדלים  בתגובות אימהות ואבות ליציאת ילדיהם מהארון היטשטשו, ונעשו יותר חיוביים. ממצאים אלה עשויים לעזור לעובדים סוציאליים וקליניים בישראל, ביצירת מודל לשיקום קשרים משפחתיים, ובבניית מודל טיפול משפחתי למען קידום תגובות חיוביות כהבנה, חמלה, כבוד הדדי, חיבור וקבלה, וצמצום  תגובות שליליות כטינה, אכזבה,  פחד וכעס. יש לציין, שהומופוביה ושוליות חברתית של מתבגרים ומבוגרים צעירים היא עדיין מציאות בישראל, וממצאים אלה עשויים לעזור גם למטפלים, מדריכים ומחנכים משפחתיים ליצור סביבה תומכת ומסבירת פנים לבנות ובנים שמחליטים לקחת את הבחירה הקשה של היציאה מהארון.

             עבודה זו  מבקשת לבחון את הדמיון והשוני בתגובותיהם של אבות ואימהות, לקונפליקט המובנה ביציאת ילדיהם מהארון, בגיל הנעורים, בישראל בשנות האלפיים. במרכז הדיון עומדת השאלה האם קיים הבדל בתגובת האימהות לבין תגובת האבות ליציאת ילדיהם מהארון בגיל הנעורים. כמו ביטויים של היסטריה, הלם, פגיעה מילולית, פגיעה פיסית, סילוק מהבית, חוסר סבלנות, הכלה, אמפתיה, דאגה ועוד. שאלות נוספות הנגזרות הן:  האם בישראל בשנות האלפיים ההבדלים בין תגובות האימהות לאבות עדיין נפוצים? האם מערכת יחסים קרובה ותקשורת  פתוחה עם ההורים  לפני היציאה מהארון, מנבאת המשך מערכת יחסים חיובית לאחר היציאה מהארון? האם התרבות בישראל, הנתפסת כפטריארכלית, משפיעה על תגובת ההורים? האם אמונה דתית משפיעה על תגובת האימהות או האבות?  האם הבדלים בתפיסות, בגישות או במוצא של האם והאב משפיעים על אופי התגובה?  האם קצב ההסתגלות "למצב החדש" זהה אצל אימהות ואבות? האם יש הבדל בין אימהות לאבות בניסיון "לתקן" את הילד בעזרת טיפולי המרה? האם לאחר  שחולף זמן  הורים יותר מקבלים את ילדיהם  הלהט"בים?

            מחקר זה עשה שימוש במתודולוגיית מחקר איכותנית והתבסס על ניתוח פנומנולוגי של 10 ראיונות עומק חצי מובנים, עם אימהות ואבות יהודים לילדים להט"בים, שיצאו מהארון בגיל הנעורים, המתגוררים ברובם בשפלת הארץ ובתל-אביב, ובמדרג סוציואקונומי בינוני-גבוה. הראיונות הוקלטו ותומללו כדי שאפשר יהיה לנתחם כטקסטים. לפני הצגת הממצאים, מובאת סקירת ספרות שבה מובאים נתונים על תגובות הורים במשפחות הטרוסקסואליות ליציאת ילדיהם מהארון: חשיבותם של המשפחה וההורים, שדה מחקר הלהט"ב  בעולם ובישראל וחשיבות התמיכה ההורית בתהליך היציאה מהארון. בחלק השני של הפרק אציג את תגובת הורים במשפחות הטרוסקסואליות יהודיות ליציאת ילדיהם מהארון בגיל הנעורים: תגובת ההורים ליציאת ילדיהם מהארון, מקורות הדחק עמם מתמודדים ההורים, ואת הדמיון והשוני בתגובותיהם של אבות ואימהות לקונפליקט המובנה ביציאת ילדיהם מהארון.

            חשיבות עבודה זו נעוצה בכך שבדומה לארצות מערביות אחרות, גם בישראל בשנות האלפיים, בחברה החילונית במדרג סוציואקונומי בינוני-גבוה, נמצא שאין הבדלים משמעותיים בין אבות לאימהות בתגובתם ליציאת ילדיהם מהארון, ותגובתם בעת הגילוי אינה טראומתית.  ההבדלים בין אימהות לאבות שנמצאו, נגעו למערכת היחסים  הקרובה שיש לאימהות עם ילדיהן, לאישיות האבות שבדרך כלל נתפסים, על -פי נשותיהם, כסגורים, שקטים ומופנמים, דבר שיכול להסביר את הסתגלותם  האטית יותר "למצב החדש".

סקירת ספרות

1. תגובות הורים במשפחות הטרוסקסואליות ליציאת ילדיהם מהארון

1.א.  חשיבותם של המשפחה וההורים

עבור בני נוער, ההורים והמסגרת המשפחתית מהווים מסגרת לשייכות ומקור לתמיכה ולהתפתחות. בתקופת גיל ההתבגרות בני הנוער מפתחים את זהותם האישית, ולתקשורת בין ההורים לבני הנוער מרכיב חשוב ומשמעותי בתהליך זה  (שילה, 2007). להורים יש תפקיד קריטי בהקלה ובשמירה על ההתפתחות התקינה של ילדיהם. תקשורת בעייתית עם הורים גורמת להתנהגות אגרסיבית של ילדיהם, להסלמה ולמשבר משפחתי. לעומת זאת, קיים קשר בין יחסים חיוביים בין הורה למתבגר, לבין התפתחות תקינה שלו. משפחה עם תקשורת טובה בין הורה לבין בני נוער נוטה להיות אוהבת יותר, גמישה, מתמודדת עם בעיות בקלות ויש לה יותר זמן משפחתי מאשר במשפחה בה התקשורת בין הורה לילד בגיל הנעורים גרועה (Kathleen, et al., 2007). יכולתו של מתבגר ליצור קשר חם עם הורה, מניח את היסודות לחקירה של סביבתו ושל עצמו. יחסי הורה-מתבגר המאופיינים בתמיכה, בתקשורת פתוחה ועידוד אוטונומיה, מנבאים מסוגלות עצמית גבוהה יותר ופתיחות רבה יותר. נמצא שתמיכתם של הורים היא גורם חשוב, מעצב ומשפיע על הבריאות הנפשית ועל ההסתגלות והרווחה של המתבגר גם בחייו הבוגרים  Mickulincer &Shaver, 2007; Heatherington  & Lavner ,2008).  החוקרים Miller & Boon, (1999) מציינים במחקרם את מערכת היחסים  החמה והקרובה שבנות ובנים מרגישים שיש להם עם אימותיהם. האימהות נתפסות על ידי הילדים אמינות ומסוגלות לשאת את ההכרה בכך שהם "שונים"  בכל הקשור למיניותם.

            בניגוד לדעה הרווחת, שלפיה בגיל ההתבגרות מתנתקים הילדים מהמסגרת המשפחתית, ומגבשים את זהותם בעיקר דרך קשרים עם קבוצות השווים, מחקרים רבים מעידים כי ההתקשרות להורים מהווה גורם מכריע ומעצב בתהליך גיבוש הזהות בשנות ההתבגרות. מתבגרים המרגישים שהוריהם קשובים להם ותומכים בהם, מתמודדים נפשית טוב יותר ממתבגרים שהתמיכה ההורית בהם נמוכה. מתבגרים עם ביטחון בהיקשרות[1] מסתגלים טוב יותר למעברים, מסוגלים  לשמור טוב יותר על רגשות חיוביים בזמן ניהול קונפליקטים, ויוצרים קשרים טובים יותר עם בני גילם (Allen, 2008).

מחקרים מצאו שתקשורת פתוחה בין הורים למתבגרים עשויה להקל על קונפליקטים בתוך המשפחה, במיוחד כאלה הנגרמים מיציאה של ילד מהארון. ככל שהמשפחה מסוגלת לחלוק מגוון רחב של רגשות, כך היא תדע להתמודד טוב יותר עם משברים (  Heatherington  & Lavner ,2008). 

החוקר אולסון (Olson, 2000) מסווג את המשפחות המסוגלות להתמודד בקלות יותר עם משברים, על פי שלושה ממדים: לכידות משפחתית, גמישות ותקשורת בתוך המשפחה. לכידות משפחתית מאופיינת בגבולות הקיימים במשפחה, קואליציות, זמן שמבלים יחד או לחוד. לכידות משפחתית מאוזנת מתאפיינת בגמישות משפחתית, שבה לבני המשפחה יש תפקידים ברורים, אך המשפחה יכולה לשנות את התפקידים בהתאם לצורך, הכללים ברורים אך אינם נוקשים, ומתקיים משא ומתן דמוקרטי בשיתוף הילדים. במשפחות בהן יש גמישות, הדמוקרטיות היא השלטת, מו"מ משפחתי הוא פתוח ומשתף את כל בני המשפחה. התקשורת המשפחתית היא הממד שמסייע לשני הממדים, לכידות וגמישות. תקשורת משפחתית מתמקדת ביכולת ההקשבה של בני המשפחה אחד עם השני, במיומנויות הדיבור, הפתיחות האישית של בני המשפחה וכבוד הדדי. נמצא כי במשפחות מאוזנות ישנה רמת תקשורת משפחתית טובה מאוד המסייעת לחלוק ביניהם קשיים, להיות פתוחים  וכנים לגבי העובר עליהם ולקבל כל אחד מבני המשפחה כפי שהוא (שילה, 2007).

1.ב. שדה מחקר הלהט"ב  בעולם ובישראל

המחקר המסורתי  על הלהט"ב, במחצית הראשונה של המאה ה-20 מחוץ לגבולות ישראל נעשה על ידי חוקרים חיצוניים, כלומר חוקרים המתבוננים בתופעה בעיקר במסגרת השיח הפתולוגי והמדיקלי. ואילו בישראל, בשנים האחרונות הידע נוצר בראש ובראשונה על ידי חברי הקבוצה (תשעה חוקרים ישראלים) מתוך נקודת מבט אינטימית ובלתי-שיפוטית (קמה, 2004).

            עד שנת 1996 לא היה מונח כל ספר מדעי בהקשר הלהט"בי על מדף הספרים בעברית, ולכן נאלצו החוקרים המקומיים להסתמך במידה רבה על המחקר ועל ההגות שמקורם מחוץ לתחומי ישראל. בתחילת שנות האלפיים, החלה סובלנות המעוגנת בחוק כלפי להטב"ים, וכן נינוחות גבוהה יחסית מבחינה חברתית, ונוכחות גוברת של בני הקבוצה במרחב הציבורי. כל אלה הניחו תשתית עבור החוקרים, שבזכות הישגים אלו יכולים להרשות לעצמם להפנות תשומת לב מחקרית לסוגיה שהייתה אולי עלולה לפגוע בהם בדרכים עקיפות.  הכוונה ל- "סטיגמה שבנוהג", מונח שמשמעותו הדבקה בלתי מותנית של עיסוק מחקרי בנושא,  העלול לייחס ייחוס מידי של הומו סקסואליות או לסבי לחוקר. מכאן, שמחקרים  בישראל בנושא הלהט"בים נעשו רק  החל מ-2001  ומאז חלה עליה מתונה. במבט היסטורי, הומואים נחקרו כבר בשנת 1942 , ולאחר הפסקה של ארבעה עשורים, החל  מ-1981 נחקרים פחות או יותר באורח סדיר. המחקר הראשון על לסביות פורסם רק ב-1987 , ולאחר הפסקה בת ארבע שנים הוא פחות או יותר סדיר ועקבי. הומואים ולסביות כקבוצה אחת נחקרו רק מאז שנת 1995 .טרנסג'נדרים וטרנסקסואלים נחקרו לראשונה בשנת 1999 ,ומאז פורסמה עבודה אחת מדי שנה בממוצע. ביסקסואלים זכו לפרסום יחיד בלבד בשנת 2011 (קמה, 2004).

            הידע שיש בספרות על התהליך שעוברים ההורים ביציאת ילדיהם מהארון מבוסס ברובו מספרות פופולרית של סיפורים אישיים של הורים וילדיהם. דיווחים קליניים,  שהחלו בשנות ה-90, על תגובת  ההורים ליציאה מהארון נעשו באופן רטרוספקטיבי, לאחר חודשים עד שנים מרגע הגילוי ודווחו בעיקר על ידי הלהט"בים בעצמם.  יוצא מהכלל הוא מחקרו של  בן ארי מ-1995 שבחן את תפיסות ההורים להומואים ולסביות, לגבי תהליך היציאה מהארון. במחקר נעשה שימוש במדגם של שלושים ושניים צעירים הומואים ולסביות ועשרים ושבעה הורים. הוא בדק כיצד הדינמיקה המשפחתית לפני גילוי ההומוסקסואליות יכולה להיות קשורה לחוויות שלאחר הגילוי, על חלק מהילדים וההורים כאחד. ראיונות עומק נערכו עם כל המשתתפים. שני גופי ספרות העשירו את המסגרת התיאורטית למחקר זה: ספרות גילוי עצמי והספרות הנוגעת להיווצרות זהות הומוסקסואלית. ממצאי מחקר זה קוראים לחנך הורים אודות הומוסקסואליות לפני מעשה הגילוי. הקפדה על כך שההורים לא ילמדו על הומוסקסואליות תוך גילוי שילדם הומו,  עשוי להקל על הסתגלותם של ההורים לגילוי, ובכך עשוי גם לשפר את הדינמיקה הרגשית במשפחה ( Ben- ,Ari 1995).

            מחקרים מצאו  שמחסור במידע על הומוסקסואליות מטפח  תרבות הומופובית ודכאנית, התעלמות וזלזול, אלימות מילולית ופיזית. הורים זקוקים למידע עובדתי על מנת לבחון מחדש את תפיסותיהם והנחותיהם בנוגע למשמעות של התופעה. לרוב, ההורים גדלו בסביבה שבה לא היה קיים ידע על נושא ההומוסקסואליות והם ניזונו מאמונות תפילות וממידע לא מהימן ( מרציאנו, 2009; שילה, 2007).

            בעשור האחרון, עם השינוי שחל הן מבחינת גיל היציאה מהארון, והן בכיוון של יתר קבלה מצד ההורים, קיימים גם דיווחים מפי ההורים עצמם (פרדס, קובלסקי,כץ, 2012).  מחקרים מעטים עוסקים ביחסי הגומלין שבין  הורים למתבגרים להט"בים, ובהשפעת תהליך גילוי הנטייה המינית על מערכות היחסים במשפחה (Ben-Ari 1995) .בסקירה ראשונית של מחקרים על התגובה ההורית, נמצא רוב המגיב בתחושה של התפרקות ופאניקה שהחלה לראשונה, ואחריה תקופה מתמשכת של ייאוש, (Saltzburg, 2004). החוקר גארי דייאמונד  (2014) טוען שעם הזמן, רוב ההורים יותר מקבלים את ילדיהם הלהט"בים, כאשר הדאגה לרווחה הנפשית והפיסית של ילדיהם היא זו שמנחה אותם. הבושה, הפחד ותחושת האובדן מפנים מקום לאהבה ולרצון של ההורה להיות קרוב לילדו, לתמוך בו ולהוות מקור לחיזוק והעצמה.

1.ג. חשיבות התמיכה ההורית בתהליך היציאה מהארון

התיאוריות הפסיכולוגיות ההתפתחותיות הקלאסיות הציגו את התמיכה ההורית כמשמעותית להתפתחותו התקינה של הילד והמתבגר, ובמיוחד התייחסו לתפקידה של האמפתיה כמרכיב הכרחי של הורות תקינה. כשל אמפתי מתייחס לליקויים הוריים ביכולת ההתכווננות, היענות אמפתית, שיקוף וקבלת הילד  העלול להוביל לדמוי עצמי נמוך ולדיכאון. לעומת, רמה גבוהה של התכווננות, התאמה אמפתית של הורה לילדו צפויה לקדם התפתחות פסיכולוגית יציבה ואיתנה (מיטשל ובלאק, 1995, קוהוט, 2013; ויניקוט, 2014).

            על פי הספרות, תהליך היציאה מהארון מתרחש בשלבים שונים, והחשיפה להורים היא אחת מהם. תמיכה הורית מפחיתה משמעותית את ההשלכות הנפשיות השליליות של חשיפה לדחק על רקע גילויים של תיוג שלילי, סטיגמה ואפליה (2005 Savin-Williams,). במקביל למחקרים שבדקו תמיכה הורית, נחקרו גם השפעות הדחייה ההורית והמשפחתית על נוער שיצא מהארון. המחקרים איתרו רמות גבוהות של בדידות, דיכאון ואובדנות, ניכור והפניית עורף בקרב להט"בים שתגובת הוריהם ליציאתם מהארון הייתה שלילית.

            מחקרים מצאו שתמיכה הורית היא אחד הגורמים הממתנים משמעותית את ההשלכות השליליות של חשיפה לאירועי דחק על רקע דיכוי, אפליה או גילויים אחרים של הומופוביה (D'Augelli, 2006).  השפעתה המיטיבה של התמיכה ההורית על רווחתו של מתבגר להט"בי באה לידי ביטוי בדרכים רבות כולל הפחתת דיכאון ואובדנות, שיפור הדימוי העצמי וקידום הסתגלות בתחומים נוספים (2005 ,Savin-Williams )  במחקר שערכו אליצור וזיו  (2001) הם מצאו שלמשפחה יש השפעה על ההסתגלות הפסיכולוגית של הלהט"ב,  וקבלת  הנטייה ההומוסקסואלית מהווה בעצם תמיכה בילד הלהט"ב. בנוסף, החוקרים טוענים שבישראל, הנתפסת כחברה מסורתית, לתמיכה ההורית יש ערך רב, מכיוון שבישראל  בני המשפחה יוצרים קשרים חזקים, ויש נטייה של ההורים להתרכז בילדים. בנוסף, היות והמרחקים הגיאוגרפיים בישראל אינם גדולים, המפגשים עם המשפחה יותר תכופים ואפשריים, דבר התורם ללכידות המשפחתית ולתמיכה ההורית המיטיבה. וזאת, לטענת אליצור וזיו, בניגוד לנוער הלהט"ב האמריקאי החי בדפוסי משפחה פחות הדוקים ובמרחקים גיאוגרפיים גדולים, המעכבים את היציאה מהארון בפני ההורים, דבר המונע קונפליקטים מצד אחד, אך מצד שני, יוצר חיי בדידות וניתוק ממערכת התמיכה  המשפחתית Elizur &Ziv 2001)).   

מסקנות מעניינות נוספות בהקשר הישראלי המורכב מעלה החוקר קמה (2003) , שראיין הומוסקסואלים ישראלים בגילים שונים. לטענתו, אף שבעשרים השנים האחרונות, ישנו ייצוג רב יותר של הומוסקסואלים, ברמה הציבורית ובתחומי הפוליטיקה והאמנות, וכן למרות שינויים חקיקתיים, לא ניכרת עדיין מגמה של הקלה במצוקות השונות שחווים הומוסקסואלים. קמה טוען שהחברה הישראלית מאופיינת בשמרנות בכל הנוגע להומוסקסואליות ברמת הפרט, והדבר מתבטא בחוסר סובלנות ובקשיי קבלה של הומוסקסואלים במסגרות המשפחתיות, הקהילתיות והחברתיות (גבע, שמוטקין, 2011).

2. תגובת הורים במשפחות הטרוסקסואליות יהודיות ליציאת ילדיהם מהארון בגיל הנעורים

2. א. תגובת ההורים ליציאת ילדיהם מהארון

היציאה מהארון הופכת מורכבת יותר כאשר היא נעשית כבר בגיל  הנעורים - תקופה מעצבת וקשה - ובעבור הנוער הלהט"בי מדובר בתקופה קשה אף יותר מזו של נערים הטרוסקסואלים, כי היא מערימה עליהם קשיים ואתגרים נוספים לאלה הניצבים בפניהם ממילא. הקושי הבסיסי כרוך בתהליך החברות ההטרוסקסואלי בצלו גדלים הנערים. נערים אלה סובלים  מהיעדר סוכני חברות דומים, משום שהוריהם, מוריהם וחבריהם אינם הומואים. ומשום כך, זהות ברירת המחדל שהם מאמצים היא הטרוסקסואלית.  תהליך היציאה מהארון מחייבת אותם להחליף את זהות ברירת המחדל המובנת מאליה, בזהות חדשה, זרה ומתויגת ולהסתגל לתהליך חברות מחדש. הזהות החדשה מלווה בסטיגמות, בסטריאוטיפים, ובביטויים של הומופוביה הגורמים לתחושת בושה, אשמה ושנאה עצמית, המשליכים על מערכת היחסים במשפחה (פרדס ואח' 2012 ; מרציאנו, 2009).

            ישראל מתאפיינת כחברה משפחתית פטריארכלית, הנשענת על הדת היהודית ועל החוק התנ"כי המגנה בתוקף מיניות הומוסקסואלית גברית, ומחזק את התיוג השלילי של ההומוסקסואלים. חברה כזו נוטה להיות בלתי סובלנית כלפי הומוסקסואליות. עד שנות האלפיים נושא ההומוסקסואליות בחברה הישראלית  היהודית דתית לא נחקר כלל, מתוך ההנחה שהנושא הזה "אינו קיים"  בתוך הציבור הדתי, כיוון שאיסור חמור על התנהגות הומוסקסואלית מצד אחד, ודגש חזק על הקמת משפחה והבאת ילדים מצד שני, מונעים למעשה את היווצרותה והתגבשותה של זהות הומוסקסואלית אצל אדם דתי.

            היציאה מהארון בחברה הדתית שונה מאשר בחברה החילונית,  "היציאה" אינה הפסקת ההסתרה של הנטייה המינית, או חשיפה רחבה, וזאת מהסיבה של אות קלון שעלול לחבל באיתור מועמדים פוטנציאלים לנישואים, וברכילות העלולה להתפשט אודות "בעיות במשפחה" שעלולה להוביל לנתק חברתי של המשפחה שנתפסת כחריגה עקב זהותו המינית של אחד מבניה. ייתכן שזו הסיבה שלהט"בים דתיים יוצאים מהארון בשלב מאוחר יותר מחבריהם החילוניים. חסרים מחקרים על תגובת הורים לילדים להט"בים דתיים. החוקר שבידל ( 2011) מציג במחקרו את הקשיים של בני נוער הומוסקסואלי דתי במסגרות חינוכיות. החוקר מציג גם את טיפולי ההמרה עליהם צידד שר החינוך פרץ. הביקורת העיקרית עליהם מתמקדת בתשתית האתית הבעייתית שלהם כמו גם בחוסר ראיות מחקריות ליעילותם הטיפולית.[2] 

            הקשר של ההורה הוא קרוב ומורכב, וכל הורה מפתח ציפיות עבור ילדיו, אשר מעוגנות בתפיסת עולמו התרבותי של ההורה. כל הורה הטרוסקסואלי מניח באופן אוטומטי כי ילדיו הטרוסקסואלים. הורים מצפים כי ילדיהם יגדלו בריאים ויקימו תא משפחתי, יביאו ילדים לעולם, ויגרמו להם להתגאות בהם. סלצבורג Saltzburg,  2009)), מדווחת על קשת רחבה של תגובות, מהבעת תמיכה חד משמעית ועד דחייה, אלימות וניתוק היחסים. נמצא שגם הורים המביעים תמיכה גלויה בפועל, יכולים לחוות מבוכה, דאגה עמוקה, עצב והאשמה עצמית. חרדות של ההורים יכולות להתעורר מחרדה לשלום הילד, חרדות של ההורה לגבי הצפוי לו עצמו, בתוך ומחוץ למשפחה. בעיקר הורים חוששים שילדם יהיה בודד, יסבול ממצוקה מתמשכת, מגישה עוינת, מנידוי חברתי, יסולק מהמסגרת אליה הוא משתייך, או לא יוכל למצוא עבודה. חשש נוסף עמם מתמודדים ההורים הוא החשש ממחלת האיידס (פרדס, קובלסקי, כץ, 2012).

            הידע על תגובת הורים ועל התהליך שהם עוברים עם גילוי הילד הלהט"ב מבוסס על דיווחים קליניים, ומושווה לתהליך חמשת  שלבי עיבוד האבל. נמצא שהורים ללהט"בים  חווים את  מודל חמשת שלבי  עיבוד האבל של Kulber-  Ross  (1969), הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. 1. שלב ההכחשה והבידוד- יהיו הורים אשר ישאלו את ילדם אם הוא בטוח בכך, יהיו כאלה שיעדיפו להתעלם מתוך תקווה, שאם לא ידברו, יחשבו או יתעסקו בנושא,  הוא יעלם מעצמו. אם מדובר בבני נוער, הורים יפרשו זאת כחלק ממרד נעורים. מנגנון ההכחשה מאפשר להורים להחזיר לעצמם מחדש את תחושת האיזון ההורי שהופר.2. שלב הכעס- זהו מנגנון המאפשר להורה לחפש אשמים, שיכול להיות ההורה השני, שגרם לכך, או קבוצת השווים, שאיתם מסתובבים הילדים, הומואים או לסביות, שהשפיעו עליו לרעה. הכעס עוזר להורה להשליך את תחושת הכעס והאשמה שהוא חש כלפי עצמו, על אחרים ובכך לא להתמודד עם התחושות הקשות. 3. שלב ההתמקחות- ההורים מנסים לחזור לאיזון שהיה לפני הידיעה, על ידי יצירת "עסקה" עם הילד, אם המשפחה דתית הם יכולים להציע טיפול המרה- טיפול שיתבצע על ידי רב  כדי שיבדוק אם שיחה אתו תתקן את הנער/נערה. הורים אחרים ישלחו לטיפול פסיכולוגי, שמטרתו, לפחות בעיני ההורים לשנות את הנטייה המינית. ההתמקחות  עם הבן או הבת יכולה  להיות בנוגע לשמירת הסוד, שלא יספר להורה השני, לשאר בני המשפחה הגרעינית או המורחבת. 4. שלב הדיכאון - כאשר השלבים הקודמים לא עובדים, והילד נשאר הומו או לסבי, ההורה מתחיל לחוש דיכאון. ההורה מרגיש אשם על כך שלא צפה זאת קודם, שלא הכיר את ילדו מספיק ובכך גרם לעניינים להתדרדר, לכדי גיבוש נטייה מינית כזו. יש הורים שמאשימים את עצמם במיוחד כאלה שיש במשפחתם המורחבת להט"בים.  ההורה חש אשמה והשפלה לא רק כלפי עצמו אלא בכל הנוגע לסביבתו, המשפחה המורחבת, השכנים, החברים, קולגות במקום העבודה ועוד. ההורה חושש שיאשימו אותו בהורות לא טובה, ושיסתכלו עליו ברחמים. ועיקר  העצב הוא לילד שיצטרך להתמודד עם סטריאוטיפ, עוינות וחוסר קבלה חברתית. 5. שלב הקבלה – בשלב זה, לאחר תהליך עיבוד האבל שתואר בשלבים הקודמים, ההורה לומד לקבל את בנו כהומו או לסבי. בדרך כלל שלב הקבלה מחזיר את האיזון המשפחתי שהופר עם היציאה מהארון, וההורה לומד להפנים את העובדה שילדו לא ישתנה, וחושב כיצד לפעול כדי לשמור על מערכת יחסים תקינה הכוללת בתוכה את הנטייה המינית של  ילדו ( Lasala, 2000; Savin-Williams, 2005 שילה, 2014 ).

            מסקירת מחקרים שנערכו על ידי ראיונות ושאלונים של להט"בים, ופורסמו במאמר של Heatherington,L & Lavner, (2008)   נמצאו התגובות הבאות: 1. משפחות מסורתיות, שהדת, הנישואים והולדת ילדים חשובים להן הגיבו באופן שלילי יותר מאשר משפחות פחות דתיות. 2. הורים שחושדים בנטייתם של ילדיהם עוד בהיותם צעירים מקבלים טוב יותר את יציאתם מהארון מאשר הורים שהופתעו.3. משפחה שבה האב נתקף בדיכאון ובודד בגלל נטיית בנו ההומוסקסואל, אינה מתמודדת כמו משפחה בה שני ההורים בעלי יכולת רגשית גבוהה. כשההורים מדוכאים ולחוצים זה משפיע על כל חברי המשפחה, ההורים, הילדים הנורמטיביים והלהט"בים.4. קבלת ההורים הראשונית  את זהותם המינית של ילדיהם, מנבאת רווחה רגשית משופרת וקבלה יציבה של זהותו המינית של ילדם. 5. התגובה ההורית ליציאת בנם תהיה חיובית ככל שהתקשורת במשפחה תהיה פתוחה יותר. 6. גמישות ההורים להתאים את מערכת היחסים וההרגלים לשינוי משפיעה על קבלת ילדיהם הלהט"בים באופן חיובי.7. במשפחות בהן מקובל לחלוק מגוון של רגשות, תהליך היציאה מהארון והקבלה של ההורים תהיה חיובית יותר. 8.  במידה ומערכת היחסים בין ההורה לילד, לפני הגילוי, הייתה טובה, סביר שהתגובה של  ההורה לחשיפה תהיה טובה יותר. 9. נמצא שחוסר קרבה בין הילד לבין האב, היא אחת הסיבות לחוסר הגילוי בפניו, בעוד שיחסי קירבה עם האם, מעודדים חשיפה וגילוי בפניה.  10. היציאה מהארון תתקיים במשפחות מגובשות ופתוחות יותר, מאחר והשמירה על הסוד גורמת ללחץ וחוסר נוחות לאדם הלהט"בי. 11. משתנים כמו הסטטוס של הילד בבית, גיל הגילוי , מקום המגורים מעורבות במערכת יחסים רומנטית, וגאווה בהומוסקסואליות, עשויים להשפיע על קבלת ההורים את ילדיהם הלהט"בים. 12. אם הילד יצא בהצהרה שטוב לו והוא מאושר, הוריו יקבלו את יציאתו מהארון בצורה יותר חיובית. 13. הורים בעלי רקע סוציואקונומי גבוה, יקבלו טוב יותר.

 2. ב. מקורות הדחק עמם מתמודדים ההורים

הספרות המקצועית העוסקת בתגובת הדחק של ההורים בעקבות החשיפה לנטייה מינית של בנם או בתם מועטה, ומבוססת בעיקר על סיפורים אישיים ועל דיווחים קליניים (2007; Saltzburg , ליס, 2015, מייק ,2009).  להורים שנחשפו לנטייתם המינית של ילדם ברגע יציאתו מהארון, אין כתובת מוכרת ונגישה אליה יוכלו לפנות, ובאין כתובת אחרת הם פונים לבית הספר בחפשם אחר תשובות, הקלה ומזור לכאב ולהלם בתהליך התמודדותם עם המציאות החדשה (ליס, 2015).

            סלסבורג  (2004) מדווחת על קשת רחבה של תגובות הורים ליציאת ילדם מהארון, החל בתמיכה חד משמעית ועד דחייה, אלימות וניתוק היחסים. החרדות יכולות להתעורר לשלום הילד, חרדה שיהיה בודד, יסבול ממצוקה מתמשכת, מגישה עוינת, מנידוי חברתי, יסולק מהמסגרת אליה הוא משתייך או לא יוכל למצוא עבודה. חשש נוסף נוגע לפחד ממחלת האיידס, וכאב נוסף יכול להיגרם מאכזבה שלא יהיו להם נכדים או מהעלות הגבוהה בפונדקאות (פרדס, קובלסקי, כץ, 2011). יש הורים המגיבים בכעס, שאליו יכולה להיות האמונה שהילד בוחר להיות הומוסקסואל ואינו עושה מספיק כדי לנסות לפתח יחסי זוגיות עם המין השני.  הכעס עשוי להקשר לפגיעה נרציסטית  שלפיה הילד מתמרד כלפי הוריו ועושה להם "דווקא" (LaSala, 2007). יש מחקרים המציגים רגשות אשמה של ההורים וסימני שאלה באשר לחלקם בגרימת ההומוסקסואליות ( LaSala, 2000, שילה 2007). בנוסף, הורים יכולים לחוות קושי בניסיון לגשר בין סטריאוטיפים הומוסקסואליים ולסביות שאליהם נחשפו, לבין רגשות האהבה העמוקים שלהם לבנם או בתם, דבר היוצר דיסוננס עמוק, העלול לגרום להורים להסתגר, להתרחק ואף לנתק עצמם מהמחויבות שלהם כהורים (Saltzburg, 2004).

2.ג.  הדמיון והשוני בתגובותיהם של אבות ואימהות לקונפליקט המובנה ביציאת ילדיהם מהארון

מסקירת מחקרים מחוץ לישראל,  אשר בחנו הבדלים בין האבות לאימהות בתגובתם ליציאת ילדיהם מהארון שנעשו משנות התשעים ועד לעשור הראשון של שנות האלפיים, נמצא (לרוב) שהתגובה הולכת ומשתנה ככל שהעמדה כלפי הומוסקסואליות בעולם נעשית יותר ליברלית. החל מתגובה שלילית של האב (Ben- Ari, 1995, D'Augllie& Hershberger, 1993) דרך תגובה שלילית של האם ( Savin Williams, 2001 ), ועד למחיקת ההבדלים בין ההורים,  כאשר תגובת שני ההורים גם יחד נעשית פחות שלילית Hiller, 2002; D'Augllie et, al, 2005)  ) יש לציין שרוב המחקרים בדקו את  ההבדלים  דרך נקודת  מבטם של הנוער הלהט"בי,  מלבד מחקר אחד של Ben-Ari   (1995)  שבחן 32 להט"בים ו- 27 הורים (לא  הורי הלהט"בים שבמחקר)  ברגע החשיפה,  לאחר תקופה של שבוע, של חודש, ושל שישה חודשים מרגע החשיפה, ומצא מגמה של ירידה בהלם, בהכחשה, בבושה ואשמה, בכעס ובדחייה. כמו כן, עלייה ניכרת בהכרה ובקבלה, דורגו כתגובות הנפוצות ביותר לאחר 6 חודשים, אצל האימהות והאבות גם יחד.   מסקירת מחקרים שערכו  Heatherington,L & Lavner, (2008)   נמצא שמנקודת מבטם של  נוער להט"בי, לאבות ולאחים יש סיכוי גבוה יותר לפגיעה מילולית לאחר החשיפה, מאשר אימהות ואחיות. עם זאת, לא כל המחקרים מסכימים עם הטענה שתגובת האבות שלילית יותר מזו של האימהות. קיימים מחקרים אחרים המצביעים על  תגובת אימהות שלילית יותר מזו של  האבות כמו  במחקרו של   Savin-williams (2001)  בו מצא שאימהות הגיבו באופן שלילי יותר מאבות. במחקר אחר שנערך באוסטרליה  על ידי  החוקר  Hiller (2002) נמצאו אחוזי תמיכה שווים בקרב אימהות ואבות ליציאת ילדיהם מהארון. ובמחקר נוסף שערכו D'Augeillie, et al.  (2005)  נטען שייתכן שההבדלים בין אבות ואימהות לתגובה ליציאה מהארון של ילדיהם לא נפוצים כמו שהיו פעם, ותגובתם נעשית פחות טראומטית.

במחקרם של   Baiocco et  al.  (2014)   אשר בחנו את ההבדלים בין אבות לאימהות ליציאת ילדיהם מהארון  בקרב 164 הומואים ולסביות איטלקיים ברומא, הם נדרשו  לענות על שאלון שנבחן על ידי סולם תגובות של ההורים. הסולם נקבע לפי גיל היציאה מהארון, המגדר, האוריינטציה הפוליטית של ההורים, מעורבות דתית, והתפקוד המשפחתי. במחקר זה לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין תגובת האב לתגובת האם ליציאת ילדיהם מהארון. יחד עם זאת נמצא שתגובת הורים שלילית היא תוצאה של משאבים משפחתיים לקויים עם יכולת התמודדות נמוכה במצבי לחץ, אמונה חזקה בערכים מסורתיים, ולתוצאות אלה יש השלכות חשובות הן בשדות קליניים והן בתחומים חברתיים. נמצא קשר בין תגובה שלילית ליציאה מהארון, להשקפה פוליטית ימנית שמרנית. כמו כן, נמצא שאימהות דתיות ושמרניות, ואבות בעלי השקפות פוליטיות ימניות נוטים יותר להגיב בצורה שלילית.  נמצא ששני ההורים גם יחד מודאגים ממה שאנשים אחרים, חברים וקרובי משפחה,  יכולים לחשוב על מיניותם של ילדיהם, זה עשוי לשקף רגשות בושה עמוקה, והורים עלולים לחשוש משיפוטם של אנשים אחרים. עוד נמצא במחקרם של   Baiocco et al.  (2014)   שגיל הבת או הבן בזמן יציאתם מהארון מנבא חשוב לתגובת הוריהם, ככל שגיל היציאה מהארון נמוך יותר, התגובה תהיה שלילית יותר. נמצא ששני ההורים מגיבים בצורה שלילית לחשיפת מתבגרים מאותו המין. מנקודת המבט של האב, יציאת בנו מהארון יכולה להראות ככישלון שלו בהעברת  הגבריות בהצלחה. ומנקודת מבט של האם, יציאת בתה מהארון מנפצת את חלומה של האם לגבי עתידה של הבת,  כמו כן, האם  חוששת מאובדן קשר עם הבת. בנוסף, נמצא שבמשפחה מלוכדת ונוקשה, יש רצון לשמור על הגילוי בתוך המשפחה, מבלי לאזכר זאת לחברים, או לקרובי משפחה אחרים. תגובה שלילית נוספת יכולה להיות אכזבה של ההורים שלא יוכלו להיות סבא וסבתא.

המחקר של  .Baiocco et al  (2014)  נערך באיטליה, וכמו בישראל, הרגשות הדתיים טבועים בתרבות ולכן זה לא יוצא דופן שאנשים להט"בים יחוו הומופוביה מבוססת דת, חוויות כאלה עלולות למנוע או לעכב את הגילוי מחשש לדחייה.

            היות ובישראל -  מדינה בה הרגשות הדתיים טבועים בתרבות - לא נבחנו ההבדלים בתגובת אימהות ואבות ליציאת ילדיהם מהארון, מנקודת מבטם הישירה של ההורים, אציג מחקר הבוחן את הדמיון והשוני בתגובותיהם של אבות ואימהות, לקונפליקט המובנה ביציאת ילדיהם מהארון בגיל הנעורים בישראל בשנות האלפיים, באופן ישיר, על ידי ראיונות  אישיים חצי מובנים.

            למחקר זה פוטנציאל  העשוי לתרום בשני מישורים: מצד אחד,  המחקר עשוי להשליך על תחומים קליניים וחברתיים, כמו למשל, ביעוץ ובהדרכה טיפולית של עובדים סוציאליים וקליניים. חיוני להבין ממצאים אלה בעת מיקוד ההתערבות, על מנת למנוע תגובה הורית שלילית ליציאה של בני נוער מהארון. ומצד שני, הממצאים עשויים לסייע למשפחה לקבל את הגילוי ולהתאים מחדש את גבולות המשפחה. כמו כן,  יש לקחת בחשבון שכאשר לקבוצה יש אמונות דתיות חזקות, והשקפות פוליטיות שמרניות,  הן יכולות להתפרש כמסר להומופוביה ולסכן את תהליך הגילוי של היציאה מהארון.

מתודולוגיה

המחקר בוחן  את הדמיון והשוני בתגובותיהם של אבות ואימהות לקונפליקט המובנה ביציאת ילדיהם מהארון בגיל הנעורים בישראל, בשנות האלפיים מתוך נקודת מבט של ההורים עצמם, באופן ישיר ואישי. ממצא בולט בסקירת הספרות שהובאה לעיל הוא שרוב המחקרים שנעשו על תהליך היציאה מהארון, מבוססים על דיווחי הצעירים על תגובות הוריהם, וכי דיווחים אלה נאספו שבועות עד שנים לאחר הגילוי. אין מחקרים שבדקו את ההבדלים בין אימהות לאבות בתגובותיהם ליציאת ילדם מהארון באופן ישיר ואישי.

השיטה: מחקר איכותני

מחקר זה התבסס על הגישה האיכותנית- הקונסטרוקטיביסטית. זהו מחקר שמנסה להבין את המציאות מנקודת מבטם של המשתתפים הפעילים בחוויה הנחקרת - אימהות ואבות יהודיים  בישראל - לילדים להט"בים שיצאו מהארון בגיל הנעורים- ולהמשיג אותה מתוך המשמעות הסובייקטיבית שהם מייחסים לה.

 הליך גיוס המשתתפים- אוכלוסיית המחקר

מחקר איכותני משתמש במדגם מכוון, ולא אקראי כמו במחקר הכמותני. במחקר זה נבחרו  10 משפחות  שבניהם או בנותיהם יצאו מהארון בגיל הנעורים,  16-22.  בפועל רואיינו: 6 אימהות מאזור השפלה שסיפרו על תגובתן ותגובת בני זוגן על יציאתו של הבן או הבת מהארון. לשתי משפחות מאזור השפלה יש שני ילדים להט"בים : למשפחה אחת יש שני בנים הומואים, ולמשפחה שנייה יש בת לסבית ובן הומו. במחקר זה רואיין אב אחד בלבד, מאזור השפלה, שסיפר על תגובתו ליציאת בנו מהארון ותגובת בת זוגו. וזוג הורים אחד בלבד, לבת לסבית, השתתפו פיסית  בראיון. מאזור רמת אביב, רואיינו 2 אימהות להומוסקסואלים. אחת מהן, הגב' ניצה סאקל, פעילה  וותיקה בארגון תהל"ה שביקשה לא להסתיר את זהותה האמתית, היא אמו של הסופר משה סאקל, ובן זוגו  הוא המתרגם והמשורר דורי מנור. בשל פעילותה בת ה-22 שנים בתהל"ה ( ארגון התומך בהורים ללהט"בים)  שאלתי  אותה, בנוסף לראיון האישי, שאלות  כלליות  בנוגע להורים הפונים לתהל"ה.

כל הראיונות הוקלטו במלואם ותמליליהם שימשו להבנת התמות המרכזיות.

טבלה זו מציגה את האוכלוסייה שנחקרה, המגדר של ילדיהם והאזור בארץ ממנו הם באים

אזור בארץ	מגדר	ראיון עם אימא	ראיון עם אבא	ראיון עם אבא ואימא
ישובים באזור השפלה	הומו	5	1
	לסבית	2		1
רמת אביב	הומו	2
	לסבית

כלי המחקר

במחקר בוצעו "ראיונות עומק" חצי מובנים, שנועדו לאפשר לנחקרים לספר את סיפורם האישי ובדרך זו להבין את עמדותיהם, רגשותיהם, חוויותיהם והמשמעויות שהם מייחסים לחוויות השונות והמגוונות.

ניתוח ועיבוד הנתונים

הראיונות הוקלטו ותומללו כדי שיהיה אפשר לנתחם כטקסטים. ניתוח ריאיון איכותני הוא תהליך של ארגון והבניית המידע שנאסף לצורך פרשנותו והבנת המשמעויות שלו. כל ראיון נותח הן כיחידה עצמאית והן כחלק מתוך השלם, שהוא כלל הראיונות. במחקר זה נעשה שימוש בשיטת הניתוח הנושאי. שיטה זו מתייחסת למילים, להיגדים ולתיאורים שבהם בוחרים הנחקרים להשתמש בראיון.

ממצאים

ניתוח הראיונות העלה שאירוע היציאה מהארון גורם להלם והפתעה לכל ההורים (אימהות ואבות), גם להורים אשר חשדו כי משהו "אינו בסדר" אצל ילדיהם עוד מגיל צעיר. נמצא שמיד לאחר שהתוודעו לנטייה המינית של בנם/בתם, הם מתחילים לעבור תהליך ארוך ומייגע, אשר בסופו הם לומדים לקבל את ילדיהם כהומואים או לסביות, חלקם הגיעו לסוף התהליך וחלקם עדיין נמצאים אי שם בדרך. ניתוח הראיונות העלה  תשע תמות מרכזיות:

1. הדמיון בתגובות אימהות ואבות ליציאת ילדיהם מהארון לקונפליקט המובנה ביציאת ילדיהם מהארון בגיל הנעורים, בישראל בשנות האלפיים:

1.  השפעת הידע על הומוסקסואליות, הדת והמסורת, גיל היציאה מהארון, והאוריינטציה הפוליטית.
2.  תגובה ראשונה  לגילוי היו הלם והפתעה.  
3. התגובה של שני ההורים יותר גרועה לחשיפת מתבגרים מאותו המין.
4. מערכות היחסים  בין ההורים לילדים הלהטב"ים לפני ואחרי הגילוי.
5. מקורות הדחק עימם מתמודדים אימהות ואבות עם יציאת ילדיהם מהארון.

2. השוני בתגובותיהם של אבות ואימהות לקונפליקט המובנה ביציאת ילדיהם מהארון בגיל הנעורים בישראל בשנות האלפיים.

1. לרוב, מערכת יחסים של הלהט"ב קרובה יותר עם האם, והאם היא הראשונה אליה ייחשף.
2. ההסתגלות של האם ליציאה מהארון מהירה יותר מזו של האב.          .
3. אם קיימת האשמה להיותו של הבן הומוסקסואל, האשמה זו מופנית מצד הבעל כלפי אשתו.
4.  ההתכנסות פנימה וההסתגרות של האבות, יכולה להצביע על קצב וסגנון התמודדות שונה.

1. הדמיון בתגובות אימהות ואבות ליציאת ילדיהם מהארון לקונפליקט המובנה ביציאת ילדיהם מהארון בגיל הנעורים, בישראל בשנות האלפיים

תמה מס' 1 : השפעת הידע על הומוסקסואליות, הדת והמסורת, גיל היציאה מהארון,  והאוריינטציה הפוליטית על התגובה ליציאה מהארון

כאשר היציאה מהארון התרחשה  לפני כשני עשורים - בזמן שהאוכלוסייה בישראל גילתה פחות סובלנות כלפי הומוסקסואלים, חקר האוכלוסייה ההומו לסבית לא זכה ללגיטימציה, ולא היה ייצוג של הומוסקסואלים בתחומי הפוליטיקה והאמנות - הידע על הומוסקסואליות היה מועט. ולפיכך, הורים שילדיהם יצאו מהארון בתקופה זו, ניזונו מסטריאוטיפים ומהומופוביה. חוסר הידע בנושא גרם לתגובות שליליות ליציאה מהארון ולחרדה  בקרב האימהות והאבות יחד.

מראיינת:" האם היה לך מידע  עובדתי על הומוסקסואליות טרם הגילוי של משה?

ניצה: "לא ידעתי כלום, זה קרה לפני 22 שנים, מבחינתי זו הייתה מילת גנאי, "שלא נדע"...לא ידעתי כלום, עד כדי כך שפחדתי שזה עלול להדביק עם המברשות שיניים, לא ידעתי אם אני צריכה להפריד את הכביסה..."

אפרת:" לא  היה לי שום רקע על הנושא הזה, והדבר הראשון שעשיתי בימים שלאחר החשיפה היה  פנייה לאינטרנט וקריאה על הנושא. היה לי חשוב להבין מאיפה זה נובע, וראיתי שזה מולד, ואז עלו בראשי שאלות, איך אצלו כן, ואצל מישהו אחר לא? אבל לא התעסקתי בזה הרבה. ראיתי שזה מולד, ומבחינתי זה הילד שלי ואני מקבלת אותו מאוד".

מראיינת :" האם הידע על הנושא עשוי לגרום להורה להגיב באופן חיובי יותר?"

ניצה כמתנדבת פעילה בארגון תהל"ה:" בהחלט, ידע הוא כוח. אני נוהגת להפנות הורים למקורות מידע, שיקראו וילמדו על הומוסקסואליות.

הדס:" אפילו שחשדתי, הרגשתי שהשמיים נופלים עלי. מכל המשפחה הגרעינית והמורחבת, קיבלתי את זה הכי קשה. למרות שחשדתי, כנראה שבסתר ליבי לא רציתי להאמין. יש לציין שזה היה לפני יותר מ-30 שנה. זה לא היה מקובל ונפוץ כמו היום. הייתי מספרת כל הזמן בדיחות על הומואים, ועקיצות על הומואים - עבורי הומו היה שם גנאי. הייתה סטיגמה מאוד גדולה על הומואים."

  בישראל, הישענות הדת היהודית על החוק התנ"כי מגנה בתוקף הומוסקסואליות, והיותה של  החברה בישראל מסורתית, מחזקת את התיוג השלילי על הומוסקסואליות. לצורך בחינת תגובת הורים דתיים ליציאת ילדם מהארון, פניתי לכמה משפחות להן ילד להט"ב, אך כולן סרבו להתראיין. מהיכרותי את המשפחות הללו, ידוע לי כי הן מקיימות קשרי משפחה חמים עם ילדיהם הלהט"בים, אך אינם  מדברים "על זה" מחוץ למרחב הפרטי שלהם. במחקר זה ראיינתי את  סמדר, אישה חילונית ואימא של זיו, שבעלה חזר בתשובה לפני כשני עשורים והיום הוא אדם חרדי אורתודוקסי.  סמדר הציגה את תגובתו הקשה ליציאתו של זיו מהארון, למרות ששניהם חשדו כי משהו "אינו בסדר" אצלו  עוד מגיל צעיר, בגלל התנהגות שאינה תואמת את המגדר שלו. סמדר מתקשה לקבל את תגובת בעלה ליציאתו של זיו מהארון. היא סיפרה שבניגוד אליה שקיבלה בצורה חיובית, בעלה מכחיש ואינו מוכן שידברו לידו על הנושא.  יש לציין שסמדר הסתירה מבעלה את השתתפותה במחקר.

סמדר: "כבר מגיל קטן בעלי אומר "אנחנו צריכים להתפלל עליו" (שלא יהיה הומו).

יעל: "... חששתי מתגובת הורי, ומתגובת הורי בעלי,  היות והם דתיים. (הסבים והסבתות)..."

מראיינת :"האם נתקלת בהורים דתיים?"

ניצה, כמתנדבת בארגון תהל"ה":  כן, יש שם קושי גדול יותר בגלל חוקי הדת האוסרים משכב זכר. אז הרבה הומואים דתיים לא רוצים להרגיש דיסוננס אז הם בוחרים לעזוב את הדת כדי לממש את הנטייה המינית שלהם. להורים דתיים יש קושי גדול, חוששים מהתגובות של החברה, מפגיעה באפשרויות השידוך של יתר הילדים במשפחה, חוששים ממה שיגידו בבית הכנסת, ועוד יותר חוששים מתגובות הרבנים שעדיין לא מקבלים הומוסקסואליות."

חמוטל:" הדילמות שהתעוררו סביב זה היו איך לספר את זה לסבתא, למשפחה של אבא שהיא יותר אדוקה ושמרנית".

גיל  צעיר ליציאה מהארון, עלול להצביע על תגובה שלילית אצל אבות ואימהות גם יחד. הורים אלה חושבים שמפאת חוסר התנסותו המינית של הנער, אין באפשרותו לדעת אם אכן הוא להט"ב. לעתים הם מחכים  תקופה  מבלי לדבר על  הנושא, ובזמן זה  הם מתעלמים מהמידע בתקווה "שזה יעבור". יש הורים שחושבים שהנער עושה להם "דווקא", מתוך התנהגות מרדנית של גיל ההתבגרות. ויש הורים שחושבים שטיפול פסיכולוגי יעשה לילדים הצעירים "סדר" בראש. אף אחד מההורים שראיינתי לא חשב  "להשפיע"  על הילד בעזרת טיפול המרה.

חמוטל אימא של עלמה שיצאה מהארון בגיל  18 :"... וכל הזמן ניסיתי להניע אותה, בואי תצאי עם בנים, תבדקי, איך את יודעת שאת כזו אם אף פעם לא התנסית?"

 מראיינת:" האם גל קיבל עזרה פסיכולוגית או אחרת ?"

אורית:" כן, הצעתי לו לפגוש מטפלת, הוא הסכים והיא טיפלה בו במשך שנים ארוכות. היא עזרה לו בתהליך היציאה מהארון, איך להגיד את זה, למי להגיד, איך להתמודד עם זה, איך לספר לאחים שלו, איך להגיד לאבא שלו."

יעל: "...שיחה בה הבהרנו לה שאנו מקבלים אותה על כל המשתמע מכך, ויש לה גב, אבל אנו מבקשים שתלך לטיפול פסיכולוגי. אני רציתי. וכששאלה למה? אמרתי לה שאני מבקשת שתעשה את זה בשבילי. וזה היה הדבר הכי טוב שקרה. היא הייתה בטיפול פסיכולוגי, ואצל המטפלת היא עיבדה את כל התהליך של היציאה מהארון. תהליך מדהים שעזר לה ועזר לנו כהורים."

מראיינת: "האם הצעתם  לה לטיפול פסיכולוגי?"

כפיר ודפנה, הוריה של יפה:" לא. זוהי ילדה שיודעת מה היא רוצה, אז אין לי מה לשלוח אותה לטיפול פסיכולוגי.  היא יודעת, ולה זה ברור, אז אני לא צריכה מישהו שיחזק את דעתה, או חס וחלילה לנסות להמיר".

ניצה כמתנדבת בארגון תהל"ה: "פגשתי  גם הורים שהם תמימי דעים, ששניהם מגיבים באותו אופן, חוששים, דואגים ורוצים לקבל תמיכה והכוונה, לרוב אלה הורים לנערים ונערות צעירים. אך תמיד זו האימא שהגיעה, כשהאבא נשאר בבית, ולוקח חלק בתהליך מרחוק"..." יש משפחות שאומרות לילד שיצא מהארון:" איך אתה יודע?" עוד לא התנסית? " ויש משפחות שאפילו מביאות לילד שלהם בחורה כדי שינסה, וזה אמתי... או שאומרות על הבת הלסבית שלהם, שהיא לא מצאה עדיין את אביר חלומותיה, וכשתמצא זה יעבור לה... ואני מנסה להסביר שזה לא רק המין, אלא זו דרך חיים שכוללת את כל היבטי החיים."

לא ניתן לקבוע באופן ודאי שתגובה חיובית או שלילית ליציאה מהארון, של אימהות ואבות קשורה לכיוון פוליטי מסוים. יש אימהות ואבות שמזוהים עם השמאל שתגובתם הייתה דומה לאלה שמזוהים עם המרכז או הימין.

הבעל של  אפרת שמזוהה עם השמאל,  קיבל את היציאה מהארון בצורה קשה יותר  מאפרת, שגם היא נמצאת בשמאל הפוליטי. יתכן שלהורים המזוהים עם הימין החזק, או עם המפלגות החרדיות התגובה תהיה שלילית יותר, כפועל יוצא של הדת והאמונה. במחקר זה לא השתתפו מספיק הורים דתיים על מנת למצוא קשר קונקרטי, חוץ מאביו של זיו, החרדי המזוהה עם ש"ס, שקיבל באופן שלילי את יציאתו מהארון, לעומת אמו המזוהה עם כחול לבן, שקיבלה את יציאתו של בנה באופן חיובי.

 תמה מס' 2: תגובה ראשונה  לגילוי היו הלם והפתעה. 

רוב ההורים הגיבו בהלם ובהפתעה ליציאת ילדיהם מהארון, גם אלה שחשדו שזה עלול להיות.

מראיינת :"מה הייתה תגובתך ליציאה מהארון? מה  הרגשת?"

ניצה: " הלם, כמו לקבל אגרוף בבטן. הרגשתי שאין לי כבר תקווה, והוא אכן הומו, כלומר, אם היה לי איזה סיכוי קלוש, שאולי הכול בדמיון שלי, זה נגמר. זה מוחלט, והוא אכן הומו."

דפנה: "הייתי די מופתעת, כי יפה הייתה מחוזרת על ידי מיליונים, בנים ממש רדפו אחריה, הבית שלנו היה מלא בחברים... מיד אמרתי לה שמה שהיא תחליט אהיה מאחוריה, לי זה לא משנה, מה שטוב לה טוב גם לי. שוחחתי איתה והבנתי שהיא לא ממש משוכנעת, אבל סביר מאוד להניח שהיא אכן לסבית."

הדס: "אפילו שחשדתי, הרגשתי שהשמיים נופלים עלי. מכל המשפחה הגרעינית והמורחבת, קיבלתי את זה הכי קשה. למרות שחשדתי, כנראה שבסתר ליבי לא רציתי להאמין. יש לציין שזה היה לפני יותר מ-30 שנה. זה לא היה מקובל ונפוץ כמו היום."

איילה:" שנינו היינו בהלם, למרות שפעם חשדתי, לאלון יש כתב נורא יפה, היו דברים בעברו, אני זוכרת מפגש משפחתי בגיל מאוד צעיר, אז לבש בגדים של בחורה והציג בצורה משעשעת, זה חלף בראשי, אבל זה ממש ירד מהפרק."

תמה מס' 3: התגובה של שני ההורים יותר גרועה לחשיפת מתבגרים מאותו המין.

לרוב האבות לקח זמן רב להשלים עם היציאה מהארון של בנם, בין שנה לכמה שנים, ויש אבות שתהליך  ההסתגלות  " למצב החדש " עדיין לא הסתיים, בעוד שהיציאה מהארון של הבת התקבלה   על ידם באופן חיובי יותר. כמו כן, היציאה של הבנות מהארון נתקלה במשבר גדול לאימהות, שלוותה ברגשות אשם, ובחרדה שהקשר בינן לבין בנותיהן עלול להיפרם, בעוד שהאימהות גילו אמפטיה גדולה לבן ההומוסקסואל.

מראיינת :" מניסיונך רב השנים, למי מההורים יותר קשה/קל לקבל ילד שיצא מהארון?

ניצה כמתנדבת בארגון תהל"ה :"נראה לי, מתחושה שלי, לא תיעדתי זאת, שלאב יותר קשה לקבל בן הומו מאשר בת לסבית. אולי כי זה מאיים על הגבריות שלו, הוא מרגיש שנכשל, חושש שילעגו לו."

 מראיינת: "איך בעלך הגיב ליציאתו של בנו מהארון?"

 ניצה :" קשה. הוא ידע שהתשובה תהיה חיובית, אבל למרות שחשדנו, הייתה לו תקווה שאולי זה לא כך, אבל מאותו הרגע התקווה התנפצה. בעלי  הוא אדם שקט מטבעו, אבל מאותו הרגע, למשך תקופה של שנה בערך, נהפך לעוד יותר שקט, כמו דג.  נהפך לעצוב ומכונס בתוך עצמו."

כפיר, אבא של יפה, לסבית:"  זה לא היה פשוט, זה נגד החברה, אנחנו לא דתיים, ולא מנדים, בסופו של דבר היא הבת שלנו, לא אגיד שהשלמתי עם זה, אבל קיבלתי את זה. היא הכירה בת זוג שהיה קליק ביניהן מההתחלה, הן כבר נשואות 7 שנים, ויש לנו מהן שני נכדים מקסימים. אני חושב שקל לי לקבל יותר לסביות מאשר הומואים, אני לא יודע להסביר, הומואים זה מגעיל אותי, ולסביות, זה חמוד כזה..."

חמוטל אימא לעלמה, לסבית:" בהתחלה היה לי צורך גדול ללכת לייעוץ פסיכולוגי, ולקחתי אותו (את בעלי) אתי. הלכנו ל-3 מפגשים עם פסיכולוגית ואמרתי לה שעשינו משהו לא נכון, זו התנהגות נרכשת שלה, היא ראתה משהו ובעקבות זה היא החליטה מה תהייה הנטייה המינית שלה... ואז הפסיכולוגית אמרה לנו באופן נחרץ ובבירור :"תפסיקו להאשים את עצמכם, זה לא קשור בכלל, יש המון מחקרים שאומרים שזה גנטי ומתרחש בשלבים הראשונים של ההיריון, זה משהו שלא ניתן לבחירה, הוא טבוע בהם, וזה בסדר". אז אחרי שלושה מפגשים כבר לא היינו צריכים אותה. ושוב, אני אומרת שההתמודדות שלי, בגלל שאני אדם מאוד וורבלי, ומדברת את זה, ולא שומרת  בבטן, יותר קלה. נראה לי, שלי זה עבר יותר קל מאשר לבעלי, אבל אני לא יכולה לדעת...את זה צריך לשאול אותו, והוא בחיים לא ידבר על זה."

מראיינת:" חמוטל ספרי לי בבקשה איך הייתה תגובתו של בעלך ליציאתו מהארון של מתן, לאחר שחווה כבר את יציאתה מהארון של בתו עלמה?

חמוטל:" קשה לי להגיד לך... (חנוקה מדמעות) לדעתי בלב כבד מאוד. יותר קשה מאשר את יציאתה של הבת עלמה.

יעל אימא של טל, לסבית:" קשה מאוד. מאוד קשה! לא קיבלתי את זה, פשוט לא קיבלתי את זה. לא הסכמתי ולא האמנתי לה. הייתי בטוחה שהיא רוצה להרגיז אותי. זה קרה לאחר וויכוח שארע יום קודם לכן, במהלך אירוע משפחתי שבו נתתי את הטלפון שלה לבחור שהתעניין בה, והיא מאוד כעסה. למחרת כתבה את המכתב."

" בעלי יותר סגור, יותר מופנם, היה לו קשה מאוד אבל הוא מיד תמך בה. הוא קיבל את זה. פשוט קיבל את זה. אני הייתי בשוק מהתגובה שלו, הייתי בטוחה שהוא יגיב הרבה יותר קשה ממני. אפשר להגיד שהתגובה שלו הייתה הרבה יותר חיובית משלי."

מראיינת: איך הייתה מערכת היחסים של בעלך עם טל( לסבית) לפני היציאה מהארון?"

 יעל אימא של טל:" ? הם היו ביחסים מקסימים, היא הייתה קרובה אליו יותר מאשר אלי, הם היו יושבים יחד ומשוחחים ופותרים יחד תשבצים. אני גם הסתדרתי אתה, אבל  היה ביניהם קשר מיוחד."

תמה מס' 4:  מערכות היחסים  בין ההורים ללהטב"ים לפני ואחרי הגילוי.

לא חל שינוי במערכות היחסים בין ההורים לילדים לפני הגילוי ולאחריו. תקשורת טובה  ופתוחה לפני הגילוי הוכיחה תגובה חיובית של אימהות ואבות גם יחד. גמישות המשפחה ויכולת לשנות תפיסות ועמדות,  היטיבה את התגובה. נמצא שבכל המשפחות שרואיינו התקשורת הייתה פתוחה, ומערכת יחסים מצוינת לפני היציאה מהארון, שהמשיכה להיות טובה גם לאחר היציאה מהארון.  בנוסף, כאשר לילד הלהט"ב יש בן זוג קבוע ואפילו נכדים, מערכת היחסים אף משתבחת.

דפנה:" עד שלא החליטה סופית, לא דיברתי על זה עם חברים. עד שבשלב מסוים כשזה היה ברור שיפה לסבית, הלכתי עם זה הכי פתוח. במיוחד לאחר שהכירה את בת הזוג שלה. היא באה ואמרה שהיה לה חלום להתחתן בשמלה לבנה, אמרתי לה למה לא? תתחתני עם שמלה לבנה. וכך היה, חתונה עם 350 מוזמנים, חתונה מדהימה... אנחנו בית מאוד פתוח, מדברים בצורה פתוחה על כל מה שקורה בארץ ובעולם, אני עו"ס במקצועי.

 כפיר:" עד שהחליטה שהיא לסבית, קיוויתי רק בפני דפנה שאולי זה יהיה אחרת, בפניה מעולם לא הבעתי מורת רוח.  וברגע שהייתה לה בת זוג רצינית, קבלתי לגמרי.  החשש שלי היה מהחברה, אבל ברגע שזה היה סופי מבחינתה, לא היה יותר שום דיבור על אולי...או חבל ש...אז באופן טבעי יש לי פתיחות לכל הדברים."

 מראיינת:" כפיר, תוכל לספר לי מה הרגשת"?

כפיר:" זה לא היה פשוט, זה נגד החברה, אנחנו לא דתיים, ולא מנדים, בסופו של דבר היא הבת שלנו, לא אגיד שהשלמתי עם זה, אבל קיבלתי את זה. היא הכירה בת זוג שהיה קליק ביניהן מההתחלה, הן כבר נשואות 7 שנים, ויש לנו מהן שני נכדים מקסימים."

מראיינת :"אפרת,  איך הייתה מערכת היחסים שלך עם יותם, לפני היציאה מהארון? 

אפרת אימא של יותם:" הקשרים שלי עם יותם היו מאוד  פתוחים וטובים, למשל ביחס לילדה הבכורה שלי שהיא מאוד סגורה ומופנמת, כמו בעלי. יותם מגיל מאוד צעיר, היה פתוח איתי, וככל שהתבגר נעשה עוד יותר פתוח. יש לנו שיחות מאוד עמוקות, הוא משתף אותי באהבות שלו, בלבטים שלו. הוא מאוד בוגר לגילו. ילד שאינו בוגר לא יתנדב שנה שלמה באיגי .

איילה:" כשהקמנו את הבית, בעלי ואני, אמרנו שנקים משפחה בה לילדים יהיה טוב. לא משנה מה, שהבית יהיה מכיל ונעים, מוגן ונוח .וככה השתדלנו לגדל את ילדינו. היחסים בבית טובים, אז זה לא משנה אם הוא הומו, או עושה דבר כזה או אחר..."

מראיינת:" איך את מקבלת את יציאתה של טל מהארון לאחר 4 שנים?  

יעל:" אני מקבלת, אבל בתוך תוכי אני כנראה כמהה שתהיה רגילה. אני היום מקבלת את זה כי אני רואה שהיא נמצאת במקום מאוד טוב עם עצמה. מקום שלם, רגוע ונינוח, יש לה זוגיות טובה ומכבדת, ומה שאני רוצה בסופו של דבר, לילדים שלנו, שיהיה להם טוב.

חמוטל :"אני חושבת שהזמן מיטיב אתנו, כי בסה"כ הבית פתוח ויש שיח זורם. יש לה בת זוג כבר למעלה מ-3 שנים, ובת הזוג הזו נהפכה לבית בית אצלנו. אנחנו מאוד סומכים עליה בקטע הזה, כי אנחנו יודעים עד כמה קשה לאנשי הקהילה, ואנחנו רוצים לתמוך."

תמה מס' 5: מקורות הדחק איתן מתמודדים ההורים

עיקר  הדחק שנמצא במחקר אצל אימהות ואבות גם יחד  היה חרדה לשלום הילד. חשש שיהיה בודד,  חשש מגישה עוינת של החברה,  מגישה שיפוטית של הסביבה, מקושי להסתדר בעולם שעדיין לא מקבל הומוסקסואליות, שלא יוכל למצוא עבודה. היו הורים שחששו ממחלת האיידס,  והיו כאלה שחששו שלא יהיו להם נכדים מאותו ילד.

מראיינת: " עלו בך חששות לגבי העתיד שלהם?

חמוטל :" כן. זה עניין שמאוד מעסיק אותי, ואני יודעת, בתחושה שלי, שאצטרך להיות שם כל הזמן, לעמוד ולהשגיח, כי אני יודעת שלאנשים האלה לא קל בחברה הנורמטיבית. הם נתפסים כמיעוט, הם נתפסים כחריגים, והיחס הוא בהתאם...ויש גם אלימות. כן, אני חוששת. אני מעודדת אותם שיתפתחו ויהיו אנשים עצמאים. אני מעודדת אותם להתקרב למרכז הארץ, שם יהיה להם יותר קל. היום הם מתגוררים אתנו בישוב קטן בשפלה.

אפרת:" בהתחלה היו לי המון שאלות לילד שלי, ממתי אתה יודע על עצמך? איך אתה יודע? המון שאלות... מה שעוד היה לי בראש, איך אני דואגת שהוא יהיה בטוח? שלא יחטוף איידס ועניינים."

"הוא היה בן 16, עוד לא היו לו התנסויות מיניות, אבל אני אימא שמקדימה את המאוחר וכמו בהכנה לגיל הבגרות, גם פה קראתי והפניתי אותו למאמרים. אמרתי לו: "תקשיב, עם ההומוסקסואליות אין לי בעיה, אבל אם יהיה לך איידס אני לא אסלח לך, אתה חייב ללמוד לשמור על עצמך"! אני לא אשכח שהייתה תקופה שקניתי לו קונדומים, הוא הרגיש נבוך אבל לא היה אכפת לי. היום הילדים יודעים יותר מאתנו, אבל תפקידנו כהורים לכוון אותם, ואם לא נכוון אותם בזמן, הם יעשו טעויות."

יעל:" חששתי מתגובת הורי, ומתגובת הורי בעלי,  היות והם דתיים. (הסבים והסבתות), ובנוסף חששתי מהקשיים שיתגלעו בחייה, נורא קשה לזוגות להט"בים, אפילו היום בשנות האלפיים בישראל. קשה גם כך לאוכלוסייה נורמטיבית, וללהט"בים קשה עוד יותר. אני דואגת וחרדה לה. החברה שלי אמרה :" עכשיו את מבינה כמה לך זה קשה, תחשבי עד כמה קשה לה". היא פתאום האירה לי את בתי, האירה את נקודת המבט של הבת שלי, ופתאום קלטתי איזו איומה הייתי.

מראיינת:" דפנה, ממה חששת?

דפנה:" החשש שלי היה כיצד לספר  לאימא שלי, אישה  פולניה בת 96. באתי אליה שלושה חודשים לפני החתונה של יפה והבת זוג שלה ואמרתי לה שיש לי משהו לספר לה. אמרתי לה שיפה מתחתנת, אבל עם בת. אימא שלי אמרה אוי! אמרתי לה:" אימא, את רוצה שנגרש אותה מהבית? " והיא ענתה: "חס וחלילה! " היא קיבלה את זה, באה לחתונה והכל היה יפה וטוב."

איילה:" הדבר שהוא אמר לי, בשיחה  ההיא אחרי מכתב היציאה מהארון, הסתכלתי עליו, והוא עלי, והוא אמר:" אימא, יהיו לי ילדים", זה הדבר היחידי שהטריד אותי, כי הוא כזה נהדר עם ילדים..."

2. השוני בתגובותיהם של אבות ואימהות לקונפליקט המובנה ביציאת ילדיהם מהארון בגיל הנעורים, בישראל בשנות האלפיים.

תמה מס' 6: האם היא הראשונה אליה ייחשף הלהט"ב. מערכת יחסים קרובה יותר עם האם.

 במחקר זה נמצא שההורה הנשי נבחר להיות הראשון בפניו ייחשף המתבגר. חוץ מאשר במשפחה אחת בה הנער (אלון) השאיר מכתב הממוען להוריו ולשני אחיו.  כמו כן נמצא שמערכת היחסים קרובה יותר עם האם, שאחראית על שלמות ולכידות המשפחה ותעשה הכול  כדי להחזיר את האיזון המשפחתי. טל (לסבית) יוצאת מהכלל,  בזה שמערכת היחסים שלה עם אביה הייתה טובה יותר מאשר עם אמה.

ניצה: " באותו הרגע לא חשבתי על ההשלכות העתידיות בקשר אליו. מה שרציתי באותו הרגע זה להבין את התופעה הזו, ושאני צריכה להיות לצדו, לנהל את בעלי, ולנהל את ילדי הקטנים, זה מה שעבר לי בראש. האחים שלו היו בני 17,16,10. חשבתי פרקטית, איך אני נערכת כדי שלא תתמוטט לנו המשפחה."

" ... מושיק ואני מאוד מחוברים, אבל הקשר בינינו היה תמיד חזק. יש לי קשר מיוחד אתו.  קשר אחר מזה שיש לי עם יתר ילדי. אני כמובן אוהבת את כולם, אבל אתו זה אחרת."

 מראיינת:" איך הייתה מערכת היחסים של ארז עם אימא שלו לפני יציאתו מהארון?"

ניר, אבא של ארז:"  הייתה טובה מאוד.  יותר קרובה משלי. היא נהגה להסיע אותו לסטודיו למחול 5 פעמים בשבוע במשך שנים רבות, הסיע אותו לחזרות ובילתה אתו המון שעות. מערכת היחסים שלו עם אימא שלו יותר קרובה ממערכת היחסים שלי אתו."

 מראיינת:" איך הייתה מערכת היחסים שלך אתה לפני היציאה שלה מהארון"?

חמוטל:"  נהדרת, ערוץ תקשורת פתוח, הכול פתוח, לא שומרות סודות אחת מהשנייה, היא נותנת בי אמון, והפוך. אין משהוא שהשתנה  במערכת היחסים בינינו בעקבות יציאתה מהארון."

אפרת:" הקשרים שלי עם יותם היו מאוד  פתוחים וטובים, למשל ביחס לילדה הבכורה שלי שהיא מאוד סגורה ומופנמת, כמו בעלי. יותם מגיל מאוד צעיר, היה פתוח איתי, וככל שהתבגר נעשה עוד יותר פתוח. יש לנו שיחות מאוד עמוקות, הוא משתף אותי באהבות שלו, בלבטים שלו. הוא מאוד בוגר לגילו. ילד שאינו בוגר לא יתנדב שנה שלמה באיגי .

אורית:" הקשר ביניהם בסדר, אבל הוא פחות קשור אליו מאשר אלי. אבא שלו לא ישאל אותו אם יש לו בן זוג למשל, ואני מנגד, יכולה אפילו  לנסות "לשדך" לו בן זוג. אבא שלו שמע שהוא הומו, ובזה זה נסגר, הם לא מדברים על זה...גל מאוד קשור אלי גם היום, אין יום שהוא לא מתקשר אלי...אני חושבת שלילדים הומואים יש קשר מאוד מיוחד עם האימא, תלות מסוימת, רגישות מיוחדת לאימא, לא יודעת למה, אני מרגישה זאת."

איילה:" מערכת היחסים שלי עם אלון הייתה שונה ממערכת היחסים עם אחיו ואחותו, הוא ילד שמשתף, והם " שתי כספות."

תמה מס' 7. הסתגלות של האם ליציאה מהארון מהירה יותר מזו של האב 

רוב האימהות נטו להסתגל ולהתמודד מהר יותר מאשר האבות, לאבות התהליך לוקח זמן, בין שנה לשנים רבות. אימהות מובילות את תהליך היציאה מהארון, מנהלות אותו מול הבעל,  מול המשפחה  הגרעינית והמשפחה המורחבת, והן אלה שמשתתפות בקבוצות התמיכה, הכול למען לכידות המשפחה והשבת האיזון שהופר.

ניצה:" אמרתי למשה, בטח לאבא יהיה קשה, אבל אנחנו לא נוריד את הנושא מהשיח הציבורי בבית הזה. אבא אמנם מגיע הביתה בערב, קורא עיתון בהרימו אותו למעלה, אך מעבר לעיתון, הוא שומע הכול. אמרתי למשה שאנחנו ננהל את השיחות שלנו בבית בחופשיות, כדי שאבא ישמע ויתרגל וירגיש שהכול נורמלי ותקין."

מראיינת :"איך בעלך מגיב היום לאחר 22 שנים? 

ניצה:" היום מצוין. אבל לקח זמן עד שהוא למד לדבר על זה,  לחיות עם זה, אולי שנה, פחות או יותר. היום, ביום הגאווה בעלי תולה דגל  גאווה גדול  על חלון הוויטרינה של החנות, ויש לו סמלים של הגאווה, כך שמי שעובר ליד החנות יודע שזו חנות גאה."

אפרת:" רונן עשה כברת דרך מדהימה. עברו כמעט 8 שנים מאז יציאתו של יותם מהארון. קודם כול,  מבחינתו של בעלי אפשר כבר לדבר איתו על זה, הוא לא מת על זה, הוא לא יפתח בשיח על זה, אבל כבר אפשר לדבר איתו על הומוסקסואליות. כשיותם יצא מהארון, בעלי היה מסיע אותו לרכבת כדי לנסוע לאיגי, אבל הוא לעולם לא שאל אותו לאן הוא נוסע כי הוא פחד להתמודד עם התשובה. היום לעומת זאת, בעלי שואל אותו הכול, ואני כבר לא צריכה לתווך ביניהם. היום אני יודעת על היחסים שלהם דרך יותם, שסיפר לי "שאבא עשה כברת דרך", ושאבא כבר מדבר איתו מיוזמתו, ושואל אותו על סמינרים של איגי. הוא לא ישאל אותו על בן הזוג שלו, אבל כן ידבר איתו על כל נושא אחר. בהתחלה אי אפשר היה לדבר איתו על הומוסקסואלים, ואפילו לא  לידו.

"...הוא היה אומר: "אל תדברו איתי על זה"! ואני אמרתי לו, אנחנו כן נדבר, ואתה לאט לאט תפנים, הכול בנועם ובצחוקים. בהתחלה לא דיברנו לידו, אבל בהמשך אמרתי רגע, אנחנו צריכים להתקדם... אתמול כשסיפרתי לו על המפגש המתוכנן אתך, הוא אמר לי בציניות : "אם אתפלל חזק חזק אולי זה יעבור"? זו כאילו משאלת חייו, שאם אפשר שזה יעבור, שהבן שלו לא יהיה הומו. אבל הוא יודע שזה לא יעבור, ואני בטוחה שזה עוד כואב לו, אני בטוחה שכל מעמד יכאב לו, כשהבן שלי יתחתן, יכאב לו שהוא מתחתן עם גבר ולא עם אישה."

ניצה מתנדבת בתהל"ה:" באופן ודאי, רק אימהות פונות לקו החם של ארגון תהל"ה".

 מראיינת:" האם היציאה של יפה מהארון פגעה במערכת היחסים שלך עם כפיר?

דפנה:" לא, לא! רק ניסיתי לעזור לו, כל פעם שהיה מביע ספק, אולי זה יעבור... ואולי ככה...אמרתי לו: "אולי..." אבל זה המצב, וצריך לקבל".

תמה מס' 8: אם קיימת האשמה להיותו של הבן  להט"ב, היא מופנית מצד הבעל כלפי אשתו. במחקר זה נמצא שיכולים להיווצר בין ההורים חיכוכים הנובעים מהבדלי גישות ותפיסות, קצב, וסגנון התמודדות שונה. אצל שתי משפחות, נמצאה האשמה של האב את אשתו על היותו של הבן הומו, בגלל שאפשרה לו לרקוד ולשיר.

 מראיינת :" האם היו האשמות  מצדו כלפייך? "

ניצה :"כן, היו. בעלי האשים אותי שאפשרתי לו לשיר ולהציג, הוא שר מגיל אפס, ארגן את החברים והאחים ועשה לנו הופעות, הצגות, ומשם הגיע לכתיבה. בעלי האשים אותי שאני לא מנעתי זאת ממנו, ואמר שבגללי...למרות שהקפדתי לשלוח אותו לכדורסל וכדורגל לפי בקשת בעלי, אך גם לא מנעתי ממנו לשיר ולהציג. ובעקבות האשמות של בעלי הלכתי  למספר שיחות עם פסיכולוג כדי לראות אם עשיתי משהו לא תקין בחינוך או בהתנהגות שלי שהביא אותו להיות הומו, ומהר מאוד הבנתי שהכול בסדר אצלי."

סמדר: " בעלי האשים אותי שבגללי זיו נהפך  להומו. כשהיה ילד הוא  נהג לעמוד מול הטלוויזיה ולשיר ולרקוד את שירי הפסטיגל. הוא ידע  להציג ולשיר את כל מילות השירים...בעלי האשים אותי על שאפשרתי לו לשיר ולרקוד ובגלל זה ניהפך להומו..."

תמה מס' 9: ההתכנסות פנימה וההסתגרות של האבות, יכולה להצביע על קצב וסגנון התמודדות שונה.

רוב האבות צוינו על -פי נשותיהם כטיפוסים סגורים, שתקנים ומופנמים, ויש כאלה שכתוצאה מהיציאה מהארון הסתגרו עוד יותר.

מראיינת: "איך בעלך הגיב? "

ניצה:" קשה. הוא ידע שהתשובה תהיה חיובית, אבל למרות שחשדנו, הייתה לו תקווה שאולי זה לא כך, אבל מאותו הרגע התקווה התנפצה. בעלי הוא אדם שקט מטבעו, אבל מאותו הרגע, למשך תקופה של שנה בערך, נהפך לעוד יותר שקט, כמו דג...הוא החל להתרחק מהמשפחה המורחבת, אז הם חשבו שאולי קרה לנו משהו מבחינה כלכלית, או  חלילה מחלה קשה, אבל הם לא שאלו שאלות, כי לא מחטטים אצלנו במשפחה. בדיעבד,  אני יודעת שבעלי לא רצה שירחמו עליו."

חמוטל:" אני חושבת שהיה לו יותר קשה. הוא לא בן אדם פתוח, לא מרבה לדבר, שתקן. היה לו קשה אבל הוא לא דיבר על זה, גם לא איתי, ואני ראיתי שקשה לו."

יעל:" בעלי יותר סגור, יותר מופנם, היה לו קשה מאוד אבל הוא מיד תמך בה. הוא קיבל את זה. פשוט קיבל את זה. אני הייתי בשוק מהתגובה שלו, הייתי בטוחה שהוא יגיב הרבה יותר קשה ממני. אפשר להגיד שהתגובה שלו הייתה הרבה יותר חיובית משלי."

אפרת:" הקשרים שלי עם יותם היו מאוד  פתוחים וטובים, למשל ביחס לילדה הבכורה שלי שהיא מאוד סגורה ומופנמת, כמו בעלי..."

דיון

המחקר הנוכחי  נועד לבחון את ההבדלים  בתגובת  אבות לאימהות, הטרוסקסואלים יהודים, ליציאת ילדיהם מהארון בגיל הנעורים בישראל, בשנות האלפיים.  לאחר שבצעתי ראיונות אישיים עם ההורים,  וניתחתי ראיונות אלו, לא מצאתי הבדלים משמעותיים בתגובות בין אימהות לאבות  ליציאת ילדיהם מהארון.  עם זאת,  מצאתי הבדלים  בין אימהות לאבות שנגעו למשך זמן ההסתגלות  והקבלה של אבות לעומת אימהות,  לעובדה שההורה הנשי  הוא זה שנבחר להיות הראשון לחשיפה - אתו גם יש  ללהט"ב יחסים  יותר קרובים – וכן, שתגובתם לאחר החשיפה, של רוב הגברים, נבעה מאישיותם  הסגורה והמופנמת, כהגדרת נשותיהם.  ההסתגרות והשתיקה יכולה לנבוע גם מהדיסוננס שנוצר בין הסטיגמה על הומוסקסואליות עליה  התחנכו, לבין האהבה הגדולה לילדיה (Salzburg, 2004)  ). כמו כן, נמצאה בשתי משפחות, האשמה של האב את האם על היותו של הבן הומוסקסואל.                                                                                     

            המחסור במידע על הומוסקסואליות טיפח אצל רבים מההורים הומופוביה, ובמיוחד אצל הורים שילדיהם יצאו מהארון לפני שניים או שלושה עשורים. המידע על התופעה לא היה נפוץ בהשוואה להיום, וההורים ציינו שהיו זקוקים למידע עובדתי על מנת לבחון מחדש את תפיסותיהם והנחותיהם בנוגע למשמעות התופעה. לרוב,  הורים אלה גדלו בסביבה שבה לא היה קיים ידע על נושא ההומוסקסואליות והם ניזונו מאמונות תפילות וממידע לא מהימן ( מרציאנו, 2009; שילה, 2007).             הרגשות דתיים טבועים היטב בתרבות הישראלית שנוטה להיות בלתי סובלנית כלפי הומוסקסואליות. כמו כן, השענות הדת היהודית על החוק התנ"כי המגנה בתוקף  מיניות הומוסקסואלית גברית, מחזקת את התיוג השלילי של הומוסקסואלים, ואת הסנקציות המוטלות עליהם. לפיכך, כאשר ההורים דתיים, התגובה ליציאתו של ילדם מהארון שלילית יותר, הורים אלה  בעלי תפיסות מסורתיות שמרניות המצפים שילדם יתחתן ויביא ילדים לעולם. קהילות אורתודוקסיות ובפרט חרדיות, על פי רוב,  סגורות בפני חברים המזוהים כלהט"בים.  במחקר זה רואיינה אם הנשואה לחרדי (חזר בתשובה)  שסיפרה שתגובתו ליציאה מהארון של בנו, לאחר כשנתיים,  עדיין מאוד קשה (שנקמן, שמוטקין, 2011, שביידל, 2011,  Heatherington & Lavner, 2008).

            נמצא קשר בין גיל היציאה מהארון  לתגובה שלילית יותר של ההורים. ייתכן שכאשר היציאה מהארון מתרחשת בגיל צעיר ההורים חושבים שמפאת חוסר התנסותו המינית של הנער, אין באפשרותו לדעת אם אכן הוא להט"ב. לעתים הם מחכים  תקופה  מבלי לדבר על  הנושא, ובזמן זה  הם מתעלמים מהמידע בתקווה "שזה יעבור" ככל שיתבגר. יש הורים שחושבים שהנער עושה להם "דווקא", מתוך התנהגות מרדנית של גיל ההתבגרות. ויש הורים שחושבים שטיפול פסיכולוגי יעשה לילדים הצעירים "סדר" בראש כאשר לבסוף, כשההורים מבינים שהמתבגר בטוח בנטייתו הם מתחילים לעבור יחד אתו את תהליך היציאה מהארון(Baiocco et, al.. שנקמן ושמוטקין 2011).

            מחקר זה לא הראה קשר מובהק בין אוריינטציה פוליטית לתגובה חיובית או שלילית של ההורים, ייתכן שהסיבה לכך היא מיעוט השתתפות הורים דתיים במחקר.  זאת בניגוד למחקרם של   Baiocco et, al. (2014),  שנערך ברומא, שם נמצא שאימהות דתיות אמונות על המרחב הפרטי ועל הקניית ערכי הדת לבנים ולבנות, ולכן תגובתן שלילית יותר. וכן שתגובת האבות, האחראים על המרחב הציבורי ומעורים בפוליטיקה, שלילית ככל שהאוריינטציה הפוליטית יותר שמרנית-ימנית.

            מניתוח הראיונות נראה היה שהידיעה הראשונית כי הבן או הבת, שעד עתה סברו כי הם הטרוסקסואלים, ועתה התברר להם כי הם בעלי נטייה מינית אחרת,  גרמה להורים להלם ראשוני טבעי וברור. ישנם הורים אשר חשדו שמשהו "אינו בסדר" אצל ילדיהם עוד מגיל צעיר,  בגלל התנהגות שאינה תואמת את המגדר, (לדוגמה לבוש נשי אצל בנים, או משחקי בנים אצל בנות) אצל חלקם המידע לא גרם להלם מוחלט, כי זה " נכח באוויר"( Heatherington & Lavner, 2008 )  . ואצל אחרים, על אף החשד, הגיבו בהלם בגלל ניפוץ התקווה שאולי זה לא כך ( לוז, אבני, 2000, שילה,  2007, 2005 ,Savin-Williams ). לצד ההלם וההפתעה, יש לציין שתגובתם של כל ההורים שהשתתפו במחקר הייתה חיובית, לא דווח על ביטויים של היסטריה, פגיעה מילולית, פגיעה פיסית, סילוק מהבית, חוסר סבלנות, או תגובה טראומטית אחרת.

מחקר זה אישש מחקר של Baiocco et, al.. (2014),   בו טענו שהאבות והאימהות חשו רגשות אשם וראו בהומוסקסואליות של ילדם כישלון בחינוך שלהם או בהעברת החברות הרגשית. כמו כן, מניתוח הראיונות נמצא שהיציאה של הבנות מהארון נתקלה במשבר גדול לאימהות, שלוותה ברגשות אשם, ובחרדה מניתוק היחסים אתן, בנוסף למשבר שמקורו בניפוץ החלום שהאימהות מפתחות עבור בנותיהן, בפתח עתידן.  וכן, נמצא שתגובתם של האבות ליציאה מהארון של בניהם הייתה שלילית יותר בגלל שהם ראו בזה כישלון בהעברת הגבריות ( שילה, 2007, LaSala, 2000).

            נמצא שתגובת ההורים ליציאת ילדיהם מהארון תהיה חיובית יותר, ככל שהתקשורת במשפחה פתוחה, ככל שהמשפחה מסוגלת לחלוק מגוון רחב של רגשות, וככל שקיימת גמישות של ההורים להתאים את מערכות היחסים וההרגלים, לשינוי שהתרחש בעקבות היציאה מהארון של בן או בת במשפחה.  איכות יחסים  טובה בין ההורה לילד  לפני הגילוי,  גררה תגובה חיובית וקבלה של ההורה גם לאחר החשיפה..( Heatherington & Lavner, 2008 )  

            דאגה של ההורים  לשלום ילדיהם הופיעה אצל כל המרואיינים. הם חששו שילדם יסבול מגישה חברתית עוינות, מנידוי חברתי, שיסולק מהמסגרת אליה הוא משתייך, או לא יוכל למצוא עבודה. היו הורים שהתרעמו על המחיר הגבוה שילדיהם יצטרך לשלם  על מנת לממש את זכותו להיות הורה (פרדס, קובלסקי, כץ, 2011).  והיו כאלה שחששו ממחלת האיידס (Beeler &Diprova, (1999.

            ההבדלים בין אימהות לאבות, שנמצאו מניתוח הראיונות, נגעו למערכת היחסים  הקרובה שיש לאימהות עם ילדיהן, לאישיותם של האבות שבדרך כלל נתפסים על ידי נשותיהם כסגורים, שקטים ומופנמים, דבר היכול להסביר את הסתגלותם  האטית יותר "למצב החדש". מניתוח הראיונות נמצא שההורה הנשי הוא הראשון אליו נחשף הילד הלהט"ב לאור מערכת היחסי  החמה והקרובה שבנות ובנים מרגישים שיש להם עם אימותיהם. האימהות נתפסות על ידי הילדים אמינות ומסוגלות לשאת את ההכרה בכך שהם "שונים"  בכל הקשור למיניותם  (1999Miller  & Boon,   ). כמו כן, נמצא שהאם אחראית על שלמות ולכידות המשפחה ותעשה הכול כדי להחזיר את האיזון המשפחתי לקדמותו.                                                                                                              

 מניתוח הראיונות, מצאתי שרוב האימהות נטו להסתגל ולהתמודד עם יציאתו מהארון של ילדם, מהר יותר מאשר האבות. לאבות התהליך לוקח זמן, בין שנה לשנים רבות. אימהות מובילות את תהליך היציאה מהארון, מנהלות אותו מול הבעל,  מול המשפחה  הגרעינית והמשפחה המורחבת, והן אלה שמשתתפות בקבוצות התמיכה, הכול למען לכידות המשפחה והדאגה הנפשית והפיסית של ילדיהן.  החוקרות פרדס ושות' (2012)  ציינו שקיימים הבדלים בגישות ובתפיסות, קצב וסגנון התמודדות שונה, בין ההורים, כמו כן הן מציינות את "קצב העיכול" השונה מהורה להורה.  לעתים  השינוי בתפיסה גורר האשמה של האב  את אשתו שבחינוכה הקלוקל,  גרמה לילדם להיהפך להומו ( אפשרה לו לרקוד). נמצא שהאבות נוטים להגיב בשתיקה ובהסתגרות,  המתפרשת - בנוסף לפן  האישיותי  שאינו קשור ליציאה מהארון - כתגובה לקושי איתו האבות מתמודדים בניסיון לגשר בין הדימויים השליליים של הומוסקסואלים ולסביות שאליהם הם נחשפו, לבין רגשות האהבה העמוקים שלהם לבנם או בתם (Salzburg, 2004).

מסקנות והמלצות

  העמדה שמציגה החברה  היהודית - חילונית, כלפי ההומוסקסואלים בישראל, סובלנית וליברלית.   מהממצאים עולה כי לא נמצאו הבדלים משמעותיים, בין אבות לאימהות, בתגובתם ליציאת ילדיהם מהארון, בישראל בשנות האלפיים. אם כי נמצאו הבדלים בגישות ובתפיסות שהשפיעו על קצב וסגנון ההתמודדות של האבות והאימהות. תגובות שליליות וחרדה נמצאו אצל אבות ואימהות שילדיהם יצאו מהארון לפני כשני עשורים ויותר, בזמן שהידע על הומוסקסואליות היה מועט,  וההורים ניזונו מסטריאוטיפים ומהומופוביה. יש לציין שתגובתם של כל ההורים, אימהות ואבות, שהשתתפו במחקר הייתה חיובית, לא דווח על  תגובה אלימה, הרחקה מהבית, או על כל תגובה טראומטית אחרת. הישענות הדת היהודית על החוק התנ"כי מגנה בתוקף הומוסקסואליות, והיותה של  החברה בישראל מסורתית, מחזקת את התיוג השלילי על הומוסקסואליות, דבר היוצר קושי ביכולת ההתמודדות וההסתגלות ליציאה מהארון של ההורה הדתי. יש לציין, שאף אחד מההורים במחקר לא חשב לשלוח את  בנו הלהט"ב לטיפולי המרה. על אף שישראל נחשבת חברה פטריארכלית רוב האימהות ציינו שהן הדומיננטיות, ביחס לבני זוגן.

            יש לציין שכל ההורים הגיבו בהלם והפתעה מיציאת ילדיהם מהארון, לרוב, גם אצל ההורים שחשדו שמשהו "לא בסדר" עם ילדיהם, בשל התנהגות שאינה תואמת את המגדר שלהם. גיל  צעיר ליציאה מהארון הצביע על תגובה שלילית אצל אבות ואימהות כאחד,  מתוך חשיבה שמפאת חוסר התנסותו המינית של הנער, אין באפשרותו לדעת אם אכן הוא להט"ב. לעתים  הורים אלה מחכים  תקופה  מבלי לדבר על הנושא, ובזמן זה  הם מתעלמים מהמידע בתקווה "שזה יעבור". יש הורים  שחשבו שזהו אקט מרדני של גיל ההתבגרות, ויש שהציעו לילד טיפול פסיכולוגי לצורך פתרון בעיית הזהות שלו. במחקר זה, לא נמצאה קורלציה בין עמדה פוליטית ימנית או שמאלנית לתגובת ההורים, חוץ מאשר אצל ההורה החרדי, המזוהה עם ש"ס. כמו כן, לא  נמצא קשר בין מוצא ההורים לבין תגובה חיובית או שלילית. נמצא קושי גדול יותר אצל אבות להומוסקסואלים,  לעומת האימהות, וקושי גדול יותר לאימהות ללסביות לעומת האבות. נמצא שמערכת יחסים טובה,  אמפתית  ומכילה בין ההורים לילדים לפני הגילוי, הוכיחה המשך מערכת יחסים טובה גם לאחריו. אימהות הן הראשונות שנחשפו לנטייה המינית של הבת או הבן, ולרוב יחסיהן עם הילדים הלהט"בים שונים ומיוחדים. ההבדלים בין אימהות לאבות שנמצאו, נוגעים להבדלים בקצב ההסתגלות ו"בפילוסופית החיים": לאבות לקח יותר זמן להסתגל למצב החדש (לעתים שנה ויותר), לעומת האימהות שהסתגלו לאחר ימים עד שבועות ספורים,  מתוך הבנתן שעליהן מוטלת האחריות להמשך הלכידות המשפחתית והחזרתו של שווי המשקל שהופר. נתון נוסף ומעניין הוא שברוב הראיונות (8) השתתפו האימהות בלבד, שסיפרו על תגובתן ועל תגובת בני זוגן, חוץ מאב אחד, וזוג הורים אחד,  ייתכן שהסיבה  היא שלנשים קל יותר "לדבר על זה", או שנשים יותר פתוחות לשיתוף נשים אחרות בנושאים אישיים,  מטעמי סולידריות נשית.

 המלצות: היות ובמחקר זה לא הצלחתי לגיס די הורים דתיים  (חוץ מאב אחד, שאשתו סיפרה על  תגובתו ליציאת בנו מהארון) שילדיהם יצאו מהארון, יש צורך לערוך מחקר דומה בחברה הדתית. ניתן להסיק, מאי היענותם, שקיימת "אי נוחות" עם  חשיפת העניין הפרטי שלהם במרחב הציבורי. כמו כן, המחקר נערך בקרב אוכלוסייה חילונית ממדגם סוציואקונומי בינוני-גבוה, מעניין יהיה לבחון אם המסקנות שהוסקו, תקפות גם בפריפריה, באזורים פחות מבוססים. מידע על התופעה מפחית חרדה ודעות קדומות, ולכן חשוב להמשיך ולמגר את ההומופוביה בחברה הישראלית, על ידי חינוך הורים, פרסום והפצת מקורות מידע בנושא באינטרנט, ועידוד השתתפות הורים בקבוצות תמיכה ללהט"ב, כל אלה  עשויים לתרום לאווירת קבלה ואמפתיה, המקדמת תהליכי שינוי.

 

נספחים

בסיס השאלון החצי מובנה

מהו מוצא המשפחה?

מה מקום הדת שצל כל אחד מכם?

היכן את ובעלך נמצאים במפה הפוליטית?

מהו סדר הלידה במשפחתך?

ספרי לי על  אלון.

האם ידוע לך על עוד בני משפחה שיצאו מהארון?

באיזה גיל  אלון יצא מהארון?

בפני מי נחשף לראשונה?

איך הייתה התגובה שלך?

תוכלי לספר לי איך זה קרה?

האם היה לך מידע עובדתי על הומוסקסואליות טרם החשיפה של  אלון?

האם היה חשש כלשהו מיציאתו מהארון? מה הטריד את מנוחתך?

מה הטריד את מנוחתו של בעלך?

איך בעלך הגיב?

איפה ראית את הקושי בקבלה של בעלך את  אלון?

איך הייתה מערכת היחסים שלך עם  אלון, לפני היציאה מהארון?

איך הייתה מערכת היחסים של בעלך עם יותם לפני הגילוי?

האם היו סימנים מקדימים בילדות לנטייתו המינית?

האם הייתה איזו התנהגות  שאינה תואמת את המגדר של הילד שהעלתה את חשדך?

האם היציאה מהארון של יותם בפנייך, פגעה במערכת היחסים שלך עם בעלך? האם האשים אותך?

האם השתתפתם בקבוצות תמיכה להורים לילדים להט"בים?

האם בעלך הסכים להצטרף אלייך לקבוצת התמיכה?

האם חשבת פעם לשלוח  את יותם לטיפול פסיכולוגי על מנת לעזור לו להיות סטרייטי?

בואי נחזור לתגובה של בעלך, לאחר פרק זמן.

האם נוצרו קואליציות? מחנות בתוך המשפחה?

איך יתר בני המשפחה קיבלו את יציאתו של ניר מהארון?

מתי ניר יצא מהארון בפני חבריו?

מי הדומיננטי בבית, את או בעלך?

 

1. ריאיון עם ניצה סאקל, אימא של משה סאקל  (הומוסקסואל) – ניצה מתנדבת ופעילה מעל ל-20 שנה בעמותת תהל"ה,  בשל תפקידה בעמותה היא מוותרת  במכוון בשימוש בעילום שם. בנה משה סאקל הוא סופר ישראלי, זוכה פרסים, ובן זוגו הוא המשורר והמתרגם דורי מנור.

אתחיל את הריאיון עם הסיפור המשפחתי האישי

מהו מוצא המשפחה? הורי ממוצא מצרי, הורי בעלי ממוצא סורי.

מהי האוריינטציה הפוליטית? שמאל.

כמה ילדים יש במשפחה ומהו סדר הלידה? משה 43, בת 40, בן 39, בן 32.

האם אתם דתיים? אני חילונית, בעלי חילוני עם זיקה מעט מסורתית.

האם ראית במהלך הילדות של משה התנהגות שאינה הולמת את המגדר שלו? לא, אבל מגיל 5 אני ובעלי ראינו שהוא לא ילד רגיל. לא רצינו לדבר על זה מחשש לנבואה שמגשימה את עצמה. בגיל 17-18 הוא הופיע במחזמר על דוד ויהונתן, על אהבת בנים. אני זוכרת שחזרתי כל ערב מההצגה עם צביטה בלב. כשמשה היה בן 18, שוחחתי לראשונה עם בעלי על הנושא, והוא אמר שגם הוא מרגיש זאת.

מתי יצא משה מהארון? בערך בגיל 20, אני הוצאתי אותו מהארון. כשהיה בצבא, הוא כתב ספר על אהבת בנים, סיפורים קצרים, בעלי סרב לקרוא את הספר.  בעת ההיא עדיין לא דברנו על הנטייה המינית שלו, והוא עדיין לא יצא מהארון, אבל  מבחינתנו, כמעט ולא היה ספק... בסביבות גיל 20 וחצי, החשד לנטייתו המינית וההתלבטות לגביה, גבו מאתנו מעמסה רגשית גדולה יותר מאשר לשאול אותו ולקבל תשובה חיובית, אז החלטתי לשאול אותו.  הרבה שואלים אותי: "למה חיכית כל השנים הללו?" ואני עונה שחיכיתי  עד שהגיע לגיל  עשרים וחצי, בגלל שכנראה לא הייתי בשלה לשאול אותו, ומצד שני הוא זה שבחר לא לשתף אותנו.

איך זה קרה?  בגיל 20 וחצי, החלטנו, בעלי ואני, שאני שואלת אותו. בעלי חיכה בחדר השינה, ואני דפקתי בדלת של החדר שלו,  נכנסתי ושאלתי :"הי חמוד, יש לי משהו לשאול אותך, אתה הומו?".

איך הוא הגיב? הוא זרח מאושר.

ואיך את הגבת? אני, למרות כל השנים שחשדתי, הרגשתי כאילו שקיבלתי אגרוף בבטן, יציקה על הראש...

מה העלה את חשדך במהלך הנעורים שלו?  אין לו תנועות נשיות,  ואין לו מראה עדין, שזו הסטיגמה שהייתה נפוצה אז...הוא לא אוהב כדורגל , ולא כדורסל, אבל גם שני הבנים האחרים שלי לא אוהבים משחקים אלה, והם סטרייטים. לא יודעת להגיד, אולי אינטואיציה אימהית.

ספרי לי על משה- מאוד רגיש, מאוד מתחשב, דעתן ומוכשר מאוד, תלמיד מצטיין. מוקד המשפחה. האחים שלו מעריצים אותו ואוהבים להתייעץ אתו. אבל שוב, הבן השלישי שלי הוא על אותו סגנון והוא סטרייט.

איך היה הקשר בינכם לפני ואחרי היציאה שלו מהארון?  היום, מושיק ואני מאוד מחוברים, אבל הקשר בינינו היה תמיד חזק. יש לי קשר מיוחד אתו.  קשר אחר מזה שיש לי עם יתר ילדי. אני כמובן אוהבת את כולם, אבל אתו זה אחרת. בילדותו היה  גלוי ופתוח. כשהיה בכיתה ח' או ט' קרה מהפך, הוא החל להסתגר, נהפך ליותר עצור, פחות משתף, סגר את דלת חדרו. אני חשבתי ( אולי בתת ההכרה) שזה סממן של גיל ההתבגרות, ונתתי לו את הספייס, אבל היום אני יודעת שלא הייתי בשלה להתמודד עם התחושות שליוו אותי, ואני טיפוס מאוד סתגלתן.

האם היה לך מידע  עובדתי על הומוסקסואליות טרם הגילוי של משה? לא ידעתי כלום, זה קרה לפני 22 שנים, מבחינתי זו הייתה מילת גנאי, "שלא נדע"...לא ידעתי כלום, עד כדי כך שפחדתי שזה עלול להדביק עם המברשות שיניים, לא ידעתי אם אני צריכה להפריד את הכביסה...

ואיך בעלך הגיב? הוא יותר שמרן, מאופק, הולך במיינסטרים. בשונה ממני, שהחיים שלי מאוד ספונטניים.

מי הדומיננטי בבית? אני הדומיננטית בבית.

נחזור אלייך, מה הרגשת? הלם, כמו לקבל אגרוף בבטן. הרגשתי שאין לי כבר תקווה, והוא אכן הומו, כלומר, אם היה לי איזה סיכוי קלוש, שאולי הכול בדמיון שלי, זה נגמר. זה מוחלט, והוא אכן הומו. לא נישקתי אותו ולא חיבקתי אותו, את אהבתי אליו ביטאתי בדרכי שלי. אמרתי לו: "אוקיי חמוד, אני מבינה, חשבתי והרגשתי זאת... אבא מחכה בחדר השינה לשמוע על מה דברנו, יהיה לו בטח קשה. רק תסביר לי מה זה אומר?"  תזכרי שזה היה לפני 22 שנה, לא דברו על זה כל כך כמו היום, זה היה יותר כינוי גנאי"... אני אדם מאוד רגיש ופגיע, מצד שני אני אדם מאוד פרקטי, אמרתי לו שנעזור לו ונעשה את התהליך יחד. הוא אמר לי: "בסדר אימא, אסביר לך הכול, אבל רק שתדעי שאני הוא המרכז, לא אתם! אני זה שאצטרך להתמודד עם זה כל חיי, ואמשיך בדרכי. אתם תצטרכו רק ללוות אותי".

לא רציתי ליצור אפשרות ליצירת סוד מאבא שלו, לכן לא ביקשתי רשות לספר לאבא. הקשר שלי עם אבא שלו מאוד חזק, ולא ראיתי אפשרות לחיות אתו בסוד. לכן קבעתי עובדה שאני הולכת לספר מיד לאבא שמחכה בחדר השינה. אמרתי למשה, בטח לאבא יהיה קשה, אבל אנחנו לא נוריד את הנושא מהשיח הציבורי בבית הזה. אבא אמנם מגיע הביתה בערב, קורא עיתון בהרימו אותו למעלה, אך מעבר לעיתון, הוא שומע הכול. אמרתי למשה שאנחנו ננהל את השיחות שלנו בבית בחופשיות, כדי  שאבא  ישמע ויתרגל וירגיש שהכול נורמלי ותקין. ביקשתי רשות  ממשה שנספר קודם רק לאבא, ורק אחר כך לאחים, כדי שנעשה את התהליך ביחד.

היו לך חששות? באותו הרגע לא חשבתי על ההשלכות העתידיות בקשר אליו. מה שרציתי באותו הרגע זה להבין את התופעה הזו, ושאני צריכה להיות לצדו, לנהל את בעלי, ולנהל את ילדי הקטנים, זה מה שעבר לי בראש. האחים שלו היו בני 17,16,10. חשבתי פרקטית, איך אני נערכת כדי שלא תתמוטט לנו המשפחה.

איך בעלך הגיב? קשה. הוא ידע שהתשובה תהיה חיובית, אבל למרות שחשדנו, הייתה לו תקווה שאולי זה לא כך, אבל מאותו הרגע התקווה התנפצה. בעלי  הוא אדם שקט מטבעו, אבל מאותו הרגע, למשך תקופה של שנה בערך, נהפך לעוד יותר שקט, כמו דג.  נהפך לעצוב ומכונס בתוך עצמו. אני לא נתתי לו לברוח ולהתבכיין, אמרתי לו שמשה זקוק לנו, ונמשיך להיות משפחה חמה ומתעניינת, ונעשה תהליך... יש לנו חנות תכשיטים, וכמו במספרה, זה מקום שבו נשים באות לקשקש,  לפטפט ולבסוף גם קונות תכשיט... ובעל החנות צריך להיות עם מצב רוח טוב, חייכן, מוליך מהלכים חיוביים, והיה לו קשה, כל בוקר היה צריך לעטות מסיכה על פניו, וכל ערב בא הביתה והוריד אותה. הוא החל להתרחק מהמשפחה המורחבת, אז הם חשבו שאולי קרה לנו משהו מבחינה כלכלית, או  חלילה מחלה קשה, אבל הם לא שאלו שאלות, כי לא מחטטים אצלנו במשפחה. בדיעבד,  אני יודעת שבעלי לא רצה שירחמו עליו.

האם היו האשמות  מצדו כלפייך? כן, היו. בעלי האשים אותי שאפשרתי לו לשיר ולהציג, הוא שר מגיל אפס, ארגן את החברים והאחים ועשה לנו הופעות, הצגות, ומשם הגיע לכתיבה. בעלי האשים אותי שאני לא מנעתי זאת ממנו, ואמר שבגללי...למרות שהקפדתי לשלוח אותו לכדורסל וכדורגל לפי בקשת בעלי, אך גם לא מנעתי ממנו לשיר ולהציג. ובעקבות האשמות של בעלי הלכתי  למספר שיחות עם פסיכולוג כדי לראות אם עשיתי משהו לא תקין בחינוך או בהתנהגות שלי שהביא אותו להיות הומו, ומהר מאוד הבנתי שהכול בסדר אצלי.

האם שלחת גם את משה לטיפול? שלחתי אותו כי לא  על כל דבר אפשר לדבר עם אימא, ועם אבא אי אפשר היה לדבר.

איך בעלך מגיב היום לאחר 22 שנים?   היום מצוין. אבל לקח זמן עד שהוא למד לדבר על זה,  לחיות עם זה, אולי שנה, פחות או יותר. היום, ביום הגאווה בעלי תולה דגל  גאווה גדול  על חלון הוויטרינה של החנות, ויש לו סמלים של הגאווה, כך שמי שעובר ליד החנות יודע שזו חנות גאה. אני לא אפשרתי למשוך את זה יותר מדי זמן. חייבים היינו לעבוד מהר, כי במשך הזמן הזה האחים שלו  עדיין לא ידעו, חשבתי שהם לא יודעים... רציתי לספר  להם, במיוחד רציתי למהר בגלל שמשה החל לכתוב ספרים ולקבל פרסים, וחששתי שאיזה עיתונאי יגלוש לרכילות צהובה והאחים שלו ילמדו על נטייתו של משה מהעיתונות.

משה היה בפריז, נסע ללמוד סמסטר אחד, ונשאר שם במשך 8 שנים. החלטנו שנספר קודם לאחותו, שהייתה בת 17. מסתבר שהיא חשדה בליבה, ונכנסה לחדרו כמה שנים קודם, כשהייתה בת 15,16 וחיטטה בחפציו  וראתה קונדום, אז רווח לה, כי חשבה שרק סטרייטים משתמשים בקונדום. אבל היא שמרה בסוד את החששות שלה ואת מה שראתה. היום בדיעבד אני מבינה איזה קושי היה לה, לשמור סוד כזה עם עצמה...

 אחריה הגיע תורו של הבן השלישי שהיה בן 16, מסתבר שגם  הוא ידע, הוא איש טכנולוגיה, ראה את האתרים בהם משה גולש, והבין. וגם הוא שמר סוד, בפני אחותו, בפני הוריו, ובפני אחיו הגדול. ועל זה, הלב שלי נחמץ.

האח הצעיר, שהיה בן 13 כשמשה סיפר לו, קיבל בצורה חיובית.  משה הגיע מפריז לקבל פרס ספרות בתאטרון הקאמרי וחששתי שבני הצעיר ידע על הנטייה המינית של אחיו מהעיתונות, אז קבעתי עם משה שמיד לאחר  הנחיתה בארץ,  יספר לו. דווקא פה עם הילד הצעיר שלי, חששתי מאוד. חששתי שזה יפגע בו מבחינה חברתית, חששתי שיתבייש מאח שלו, חששתי שיצחקו עליו, שיחקה את אחיו כי הוא מודל לחיקוי במשפחה שלנו, אבל לבסוף הכול הלך פשוט וחלק.

ראיון עם ניצה סאקל בכובעה כפעילה וותיקה (22 שנים) בעמותת תהל"ה (תמיכת הורים של נוער לסבי והומוסקסואלי) עמותה שנוסדה  בישראל בשנת  1988 על מנת לתת מענה להורים הנמצאים במצוקה וקושי בשל נטייתם המינית של ילדיהם. התמיכה ניתנת על ידי הורים, אשר רכשו ניסיון ועברו את תהליך קבלת ילדיהם כבעלי נטייה הומו לסבית, אשר יכולים להבין את קשיי ההורים ולסייע להורים "חדשים" בתחום המידע, הכוונה, ייעוץ ותמיכה.

ניצה: אני פעילה באמצעות קשר קו-חם 24/7. מתקשרים הורים, הומואים, בני משפחה  בצורה אנונימית. יש לנו שלושה מרכזים גדולים בחיפה, תל אביב וירושלים.

לעתים בני נוער בני 12/13/14/15 נותנים את הטלפון להורים, ואומרים להם קחו ותתמודדו עם זה מול ארגון תהל"ה.

האם ככל שגיל הילדים שיוצאים מהארון יותר צעיר, כך תגובת ההורים תהיה יותר שלילית? לא בהכרח. יש הורים שגם לאחר 10 שנים מאז יציאתם של ילדיהם לא עשו תהליך, ומאוד קשה להם. ואז, הילדים שלהם מאיימים עליהם שאם הם לא יעשו את התהליך עם עצמם, הם ינתקו את הקשר איתם. ויש גם הורים שמגיעים מיד עם יציאתו של ילדם מהארון, זה לא חד משמעי, אנחנו  פוגשים את הכול.

 פנו אלייך  הורים שלא קיבלו את יציאתו של ילדם מהארון עד כדי גירושו מהבית? לא. את ההורים האלה פגשתי לאחר הפיגוע שארע בבר נוער. שם פתחנו חמ"ל, ושם פגשתי הורים שאפילו הצטערו שילדיהם נצלו.

מהם החששות והדאגות של ההורים שפונים אלייך? יש הורים ששואלים מה יהיה עם הילד? איך הוא יסתדר בחיים? יש שכואבים על שלא יהיו להם נכדים ממנו. יש אימהות שמתקשרות ואומרות שהן פוחדות מתגובתו של בן הזוג שלהן, כי הוא שמרן ופרימיטיבי והוא עלול להרוג את הילד.

האם במדינה פטריארכלית המושתת על הדת, כישראל, תגובת האבות יותר קשה? נהוג לחשוב כך, אבל זה תלוי בית.

מה את פוגשת במציאות? אני פוגשת אנשים שלמרות שהם יודעים שזה טלפון חסוי הם פוחדים שאני או מישהו יזהה אותם. אני פוגשת אנשים שהם בחרדה קיומית על עצמם, והרבה פעמים הם לא מסתכלים על מה יהיה עם הילד, אלא מה יהיה  איתם... הבושה מטרידה אותם, מה יגידו השכנים, המשפחה המורחבת... יש אימא שחרדה שבנה  ההומו יתגייס לצבא, מה יהיה אתו? אבא שלו עדיין לא יודע, זה הפחד...

מי מתקשר יותר, אבות או אימהות? אימהות, בוודאות.

מניסיונך רב השנים, למי מההורים יותר קשה/קל לקבל ילד שיצא מהארון? נראה לי, מתחושה שלי, לא תיעדתי זאת, שלאב יותר קשה לקבל בן הומו מאשר בת לסבית. אולי כי זה מאיים על הגבריות שלו, הוא מרגיש שנכשל, חושש שילעגו לו.

יש משפחות שאומרות לילד שיצא מהארון:" איך אתה יודע?" עוד לא התנסית? " ויש משפחות שאפילו מביאות לילד שלהם בחורה כדי שינסה, וזה אמתי... או שאומרות על הבת הלסבית שלהם, שהיא לא מצאה עדיין את אביר חלומותיה, וכשתמצא זה יעבור לה... ואני מנסה להסביר שזה לא רק המין, אלא זו דרך חיים שכוללת את כל היבטי החיים.

האם הידיעה שהנטייה המינית לא נקבעת על פי בחירתו של הילד משפיעה על תגובת ההורה? אני מסבירה להורים שמחקרית, הנטייה המינית נקבעת בשבועות 7-10 של ההיריון, וזה לעיתים עוזר  להם להבין שזה לא בידיו של בנם.

האם נתקלת בהורים דתיים? כן, יש שם קושי גדול יותר בגלל חוקי הדת האוסרים משכב זכר. אז הרבה הומואים דתיים לא רוצים להרגיש דיסוננס אז הם בוחרים לעזוב את הדת כדי לממש את הנטייה המינית שלהם. להורים דתיים יש קושי גדול, חוששים מהתגובות של החברה, מפגיעה באפשרויות השידוך של יתר הילדים במשפחה, חוששים ממה שיגידו בבית הכנסת, ועוד יותר חוששים מתגובות הרבנים שעדיין לא מקבלים הומוסקסואליות.

נתקלת בטיפולי המרה? פגשתי ילדים שעברו טיפולי המרה.  פגשתי הורים שלא מודים  שהם רוצים לשלוח את ילדם לרב/ פסיכולוג כדי שיחזיר אותם "למוטב". וכשאני מגלה זאת, אני מנסה לעצור זאת ומסבירה שאם המטרה לעזור לילד למצוא את מקומו זה נהדר, זו אפילו מצווה, אבל לא על מנת שישנה את "דעתו". לעתים אני אומרת לנערים לזרום עם ההורים וללכת לפסיכולוג/לרב, כי  יש גם רבנים טובים שלא מצדדים בטיפולי המרה, והמפגשים יכולים לעזור לילד ולהוריו לעבור את התהליך בהצלחה.

האם קיימים עדיין בישראל הבדלים בתגובות האימהות והאבות? יש הבדלים בגלל  שאבות הם גברים   ואימהות הן נשים. אבות למשל לא מגיעים אף פעם לקבוצות תמיכה, הם חושבים שהם בסדר ולא צריכים תמיכה. וכשהם שומעים על הילד שיצא מהארון יש שתי תגובות: 1. כועסים, מתפרקים עד למצב שרוצים לעזוב את הבית, כי הוא לא יכול לשאת שהאימא מצליחה לקבל והוא לא. 2. מסתגרים ושותקים.

כשהאימא לא מקבלת זה יכול להיות קשה יותר, הילד  סובל ואומלל ובמצבים כאלה אנחנו מבקשים להגיע לרגש שלה. לעתים האב  מגיב בצורה חיובית יותר, הוא מקבל והאם לא, אז האב מנסה לשכנע אותה בדרכו השכלתנית ואומר לה: "מה את עושה סיפור? הוא כולה הומו"...

פגשת מקרים שההורים מקבלים בשוויון נפש? אין דבר כזה! אפילו הורים להט"בים אינם רוצים שילדם יהיה שונה. יש שאננות בחברה, אבל כשזה נכנס אליך הביתה זה עדיין מאוד אישיו, ברמה כזו או אחרת. יש שאננות בחברה, ולכן אנשים שפחות מקבלים, נדחקים הצידה ופחות מגיעים אלינו לתהל"ה, ובגלל הדבר הזה נוצר הרושם כאילו אין בעיה... וזה לא נכון, יש עדיין קושי.

האם הידע על הנושא עשוי לגרום להורה להגיב באופן חיובי יותר? בהחלט, ידע הוא כוח. אני נוהגת להפנות הורים למקורות מידע, שיקראו וילמדו על הומוסקסואליות.

האם רמה סוציואקונומית משפיעה על תגובת ההורים? נתקלתי בהורים ממעמד גבוה, משכילים ובעמדות מפתח בחברה שהיה להם קושי לקבל,  הם התביישו בזה...  והיו הורים מהפריפריה, לא בוגרי אוניברסיטה אלא עם ניסיון חיים, שתגובתם הייתה חיובית יותר כי  הם מורגלים ללכידות משפחתית, ולא  רצו לאבד את הילד. כך שלא תמיד ההורה המשכיל מקבל בצורה חיובית יותר מאשר הורה שאינו משכיל- הכול תלוי בסגנון ההורות ובסגנון הבית.

פגשתי  גם הורים שהם תמימי דעים, ששניהם מגיבים באותו אופן, חוששים, דואגים ורוצים לקבל תמיכה והכוונה, לרוב אלה הורים לנערים ונערות צעירים. אך תמיד זו האימא שהגיעה, כשהאבא נשאר בבית, ולוקח חלק בתהליך מרחוק.

לסיכום, כאשר עובר זמן, ולילד הלהט"ב יש  זוגיות יציבה, ואפילו נכדים,  זה גורר ליותר קבלה, כי ההורה שואף להיות קרוב לילדו, לתמוך בו ולהוות מקור לחזוק והעצמה, כמו כן ההורה רוצה נכדים מכל אחד מילדיו, וכשזה קורה ההורה חש נחת.

2. ראיון עם כפיר ודפנה הוריה של יפה, לסבית

מה מוצא המשפחה?

כפיר: אני מארגנטינה, ממוצא פולני.

דפנה: אני חצי פולניה וחצי אוסטרית.

היכן אתם נמצאים על המפה הפוליטית? בכחול לבן.

מהו סדר הלידה? בת 48, בת 45,  יפה בת 36.

ספרו לי על יפה:

כפיר: שתי הגדולות טוענות שהיא המועדפת על אימא שלהן.

דפנה: אני טוענת שזו השמצה. זה בטח לא בגלל שהיא לסבית, פשוט היא הילדה האחרונה והאחיות שלה  כבר היו מחוץ לבית, אז הרגשתי צורך לפנק אותה. יפה היא הבת הצעירה שלנו, ילדה מבריקה, קובעת לעצמה יעדים ומשיגה אותם, האחיות שלה טוענות שהיא החכמה מבין השלוש. היא אמביציוזית, תמיד הצטיינה בכל. סיימה לימודי רפואה בהצטיינות, בתיכון התנדבה במד"א, השתתפה בחוגי סיירות, הייתה יושבת ראש וועד התלמידים בתיכון. בחורה אכפתית, ערכית ונחושה. בחורה שקולה השולטת על רגשותיה.

באיזה גיל יצאה יפה מהארון? בגיל 18.

בפני מי מכם נחשפה לראשונה?

דפנה: היא נחשפה בפני. ישבנו בבית קפה והיא סיפרה לי. היא עדיין לא הייתה בטוחה, אבל נכון לאותו הרגע היא  הייתה מאוהבת בנערה. דאגתי לשוחח איתה על ההשלכות של  היציאה מהארון, אם היא מבינה מה זה אומר, מבחינת הסביבה, סטריאוטיפים, אם היא מודעת שזה יכול להפריע לה בצבא ובמקום העבודה. היא אמרה לי שהיא עדיין לא בטוחה, שהייתה לה התנסות עם גברים וגם עם נשים, אבל כרגע היא מאוהבת באישה.

כפיר: אפשר היה לחיות בתוך הארון מבלי להיחשף, אבל זה לא מתאים ליפה.

דפנה, איך קיבלת את הגילוי? אנחנו בית מאוד פתוח, מדברים בצורה פתוחה על כל מה שקורה בארץ ובעולם, אני עו"ס במקצועי, אז באופן טבעי יש לי פתיחות לכל הדברים.

איך הגבת? הייתי די מופתעת, כי יפה הייתה מחוזרת על ידי מיליונים, בנים ממש רדפו אחריה, הבית שלנו היה מלא בחברים... מיד אמרתי לה שמה שהיא תחליט אהיה מאחוריה, לי זה לא משנה, מה שטוב לה טוב גם לי. שוחחתי איתה והבנתי שהיא לא ממש משוכנעת, אבל סביר מאוד להניח שהיא אכן לסבית.

האם היו סימנים בילדות לנטייתה המינית? כלום, היא הייתה נשית לגמרי, מקפידה על המראה שלה, ולכן הופתעתי.

סיכמנו, יפה ואני, שאני מספרת לאבא שלה, כי אני לא יודעת איך יגיב, וסיפרתי לו עוד באותו היום.

דפנה, איך כפיר הגיב לגילוי?: הוא שתק לרגע, ואז הוא אמר: אם זה כך, אנחנו צריכים באמת לראות אם אנחנו אנשים נאורים או רק בשיחות סלון, כשזה נוגע לאחרים... וזה עשה לי טוב, כי לא הייתי בטוחה בתגובה של כפיר. ברגע שהגיב כפי שהגיב, הרגשתי  שעכשיו, מה שתחליט היא תחליט- והיא ילדה רגילה בבית... לא אכחיש שדיברנו בינינו ואמרנו אולי זה ישתנה...אולי זה יהיה אחרת...

כפיר, תוכל לספר לי מה הרגשת? זה לא היה פשוט, זה נגד החברה, אנחנו לא דתיים, ולא מנדים, בסופו של דבר היא הבת שלנו, לא אגיד שהשלמתי עם זה, אבל קיבלתי את זה. היא הכירה בת זוג שהיה קליק ביניהן מההתחלה, הן כבר נשואות 7 שנים, ויש לנו מהן שני נכדים מקסימים. אני חושב שקל לי לקבל יותר לסביות מאשר הומואים, אני לא יודע להסביר, הומואים זה מגעיל אותי, ולסביות, זה חמוד כזה...

דפנה: בסך הכול, ברגע שהחליטה סופית שהיא לסבית, קיבלנו לחלוטין. אין ספק שלכפיר היה  יותר קשה.

כפיר: קשה בגלל מה יגידו...יש חברה מסביב...בהתחלה חששתי ממה יגידו, ואחר כך אמרתי לעזאזל ממה שיגידו. הצד החברתי מפריע לך לקבל את זה, אם הייתי חי באי בודד היה קל יותר לקבל, אבל המה יגידו מפריע עד שאתה אומר לעזאזל...

דפנה: עד שלא החליטה סופית, לא דיברתי על זה עם חברים. עד שבשלב מסוים כשזה היה ברור שיפה לסבית, הלכתי עם זה הכי פתוח. במיוחד לאחר שהכירה את בת הזוג שלה. היא באה ואמרה שהיה לה חלום להתחתן בשמלה לבנה, אמרתי לה למה לא? תתחתני עם שמלה לבנה. וכך היה, חתונה עם 350 מוזמנים, חתונה מדהימה.

היה לכם מידע עובדתי על הומוסקסואלים? כן בוודאי, יצאנו לטיול בסין והיו  בקבוצה זוג הומואים, כפיר אומר שקשה לו יותר עם הומואים, לסביות קל לו יותר לקבל.

דפנה: ברגע שהחליטה סופית שהיא לסבית, והבינה את ההשלכות של היציאה מהארון, מבחינתנו זה נגמר. קיבלנו אותה באופן מלא. מבחינתנו הרווחנו את בת הזוג שלה, ואנו מתייחסים אליה כמו עוד ילדה שלנו, היום אנחנו אומרים שיש לנו 4 בנות.

איך הייתה מערכת היחסים שלכם עם יפה לפני היציאה מהארון?

דפנה: מאוד טובה.

כפיר: מאוד טובה.

כפיר: בהתחלה היה משהו סמוי אצלי, חשבתי שאולי זה ישתנה, וכשזה לא השתנה אז קיבלתי, היא הבת שלי.

דפנה , ממה חששת?

דפנה: החשש שלי היה כיצד לספר  לאימא שלי, אישה  פולניה בת 96. באתי אליה שלושה חודשים לפני החתונה של יפה והבת זוג שלה ואמרתי לה שיש לי משהו לספר לה. אמרתי לה שיפה מתחתנת, אבל עם בת. אימא שלי אמרה אוי! אמרתי לה:" אימא את רוצה שנגרש אותה מהבית? " והיא ענתה: "חס וחלילה! " היא קיבלה את זה, באה לחתונה והכל היה יפה וטוב.

דפנה, האם היציאה של יפה מהארון פגעה במערכת היחסים שלך עם כפיר? לא, לא! רק ניסיתי לעזור לו, כל פעם שהיה מביע ספק, אולי זה יעבור... ואולי ככה...אמרתי לו: "אולי..." אבל זה המצב, וצריך לקבל.

האם השתתפתם בקבוצות תמיכה להורים ללהט"בים כמו תהל"ה? לא, לא היה לנו צורך.

האם הצעתם  לה לטיפול פסיכולוגי? לא. זוהי ילדה שיודעת מה היא רוצה, אז אין לי מה לשלוח אותה לטיפול פסיכולוגי.  היא יודעת, ולה זה ברור, אז אני לא צריכה מישהו שיחזק את דעתה, או חס וחלילה לנסות להמיר.

כפיר: עד שהחליטה שהיא לסבית, קיוויתי רק בפני דפנה שאולי זה יהיה אחרת, בפניה מעולם לא הבעתי מורת רוח.  וברגע שהייתה לה בת זוג רצינית, קבלתי לגמרי.  החשש שלי היה מהחברה, אבל ברגע שזה היה סופי מבחינתה, לא היה יותר שום דיבור על אולי...או חבל ש...

האם נוצרו קואליציות במשפחה? הבת הגדולה לא הייתה נגד, אבל קיוותה שזה לא יהיה... הבת האמצעית תמכה בה מההתחלה. היום, כל המשפחה תומכת ואוהבת את יפה, בת זוגה, ואת הילדים המדהימים.

האם יש בזוגיות שלכם צד שהוא יותר דומיננטי?

דפנה: לא, שנינו אנשים עם בטחון עצמי גבוה, ועצמאיים בדעותינו. החלוקה בבית מאוד שוויונית, כפיר הוא בעל תומך.

3. ריאיון עם ניר, אבא של ארז – הומוסקסואל

מהו מוצא המשפחה? אשכנזים

האם אתם דתיים? לא.

היכן אתם על המפה הפוליטית? מרכז.

מהו סדר הלידה במשפחתכם? בת 29, ארז 25, בת 20.

תוכל לספר לי על ארז? מהיום שנולד ועד היום הוא רקדן. רקד שנים רבות בסטודיו למחול מוכר, היה רקדן מצטיין בצבא, רקד בלהקות מובילות בארץ: להקת ענבל, להקת המחול הקיבוצית. כותב כוריאוגרפיות ומתפרנס מהריקוד. היום חי עם בן זוגו בתל אביב.

באיזה גיל יצא ארז מהארון? בגיל 22

בפני מי מכם הוא יצא לראשונה? בפני שנינו.

תוכל לספר? ישבנו במסעדה בתל אביב, הגענו אליו לאחר שהתבשר שלא התקבל ללהקת בת שבע בניסיון השני. באנו לתמוך בו ברגע משבר זה, ובאותו מעמד הוא גם יצא מהארון בפנינו.

איך קיבלת את יציאתו מהארון? אמרנו לו שאנחנו אוהבים אותו ושנתמוך בו בכל אשר יבחר. למען האמת בכלל לא הופתענו. זו לא הייתה מכה גדולה בשבילנו כי ראינו עוד בילדותו לאן הדברים הולכים. באופיו הוא נשי, תמיד הסתובב עם בנות, כמעט שלא היו לו חברים בנים. תמיד היה בלהקת בנות, היה ה"מלך" של הסטודיו.

ראית עוד סימנים בילדות? הוא לא אהב כדורגל, כל חייו היה בריקוד, מהבוקר ועד הלילה.

איך כל אחד מכם הגיב ליציאתו  של ארז מהארון? אנחנו בעולם מודרני, ואנחנו יודעים היכן אנו חיים. אם את שואלת אותי, ברור שהייתי שמח לו הייתה לי כלה בבית. אבל היום אני שמח עם מערכת היחסים שיש לו עם בן זוגו, שאנחנו מאוד מאוד אוהבים. ומה שהכי חשוב לי שיהיה לארז טוב. אני רוצה לציין שיציאתו של ארז לא נפלה עלינו  כרעם ביום בהיר. היה לנו בראש שזה יכול לקרות, ראינו את הנשיות שבו, את ההתנהגות, את סוג החברים שלו. מילדותו ראינו והבנו שזה יכול לקרות, ואפילו שוחחנו, אשתי ואני, על הנושא.

ואיך אשתך הגיבה ליציאתו מהארון? היא קיבלה את יציאתו אפילו טוב יותר ממני.

האם נחשפתם להומוסקסואליות לפני יציאתו מהארון? לא יותר ממה שנחשפתי אליו באמצעי התקשורת.

האם היה משהו שהטריד את מנוחתך? משהו שחששת ממנו? לא.

איך הייתה מערכת היחסים שלך עם ארז לפני יציאתו מהארון? גבע הוא בחור מופנם, לא שיתף אותי בכל מערכות היחסים שהיו לו, ואני היום יודע שהיו לו מערכות יחסים גם עם בנות. מנקודת ראותי, אני מתייחס לארז כאחד הילדים.

איך הייתה מערכת היחסים של ארז עם אימא שלו לפני יציאתו מהארון? הייתה טובה מאוד.  יותר קרובה משלי. היא נהגה להסיע אותו לסטודיו למחול 5 פעמים בשבוע במשך שנים רבות, הסיע אותו לחזרות ובילתה אתו המון שעות. מערכת היחסים שלו עם אימא שלו יותר קרובה ממערכת היחסים שלי אתו.

האם היציאה מהארון של ארז פגעה במערכת היחסים שלך עם אשתך? ממש לא. מעולם לא עלה בדעתי להאשים אותה שבגללה הוא הומו.

האם השתתפתם בקבוצות תמיכה? לא, אנחנו מקבלים אותו בטבעיות ורואים שהוא יותר רגוע ושליו. ייתכן שלו זה היה קורה לפני 30 שנה זה היה יותר קשה, אבל היום כשיש פוליטיקאים ואמנים שיצאו מהארון, זה נהפך לרגיל ולא יוצא דופן.

חשבתם לשלוח אותו לטיפול המרה? ממש לא.

איך קיבלו אותו יתר בני המשפחה? קיבלו יפה מאוד. אני תמיד אומר בצחוק שצריך לבדוק את המים במושב שלנו . יש המון חברה להט"בים במושב שלנו, זה נפוץ ונראה לנו טבעי לגמרי. זה לא יוצא דופן, ומעולם לא הסתרנו את זה, אנחנו לא מתביישים בזה.

מי יותר דומיננטי בזוגיות שלכם? אולי אני יותר דומיננטי, אבל בטיפה. אנחנו משתדלים לקחת החלטות ביחד.

 

4. ריאיון עם חמוטל אימא לשני ילדים להט"בים לעלמה - לסבית, ולמתן– הומו

מה מוצא המשפחה? ספרדית – אני חצי פרסיה וחצי עיראקית, ובעלי תימני.

האם אתם דתיים? אנחנו מסורתיים.

היכן אתם נמצאים על המפה הפוליטית? ימין עם נטייה למרכז.

מהו סדר הלידה? עלמה 25, מתן 21, בן 14.

ספרי לי על עלמה – ילדה מתוקה, סיימה שנה שנייה לימודי עבודה במכללת ספיר בנגב. כבר מינקות גילתה סימנים של טומבוי, לא אוהבת שמלות, לא חצאיות, לא קוקיות, בגיל 4 החליטה שהיא רוצה להסתפר קצוץ כמו בן. בכיתה ב' היא התאהבה במורה שלה, והרגשתי לפי הציורים שלה  ההיכרות שלי אתה שזו לא סתם התאבות רגילה. לאורך השנים הכתובת הייתה על הקיר. ואז בגיל 18 כשיצאה מהארון והכריזה על זה קבל עם ועדה, לא התפלאנו. זו לא הייתה הפתעה  גמורה עבורנו.

בפני מי היא נחשפה לראשונה? בפני.

את זוכרת איך זה קרה?  אני לא זוכרת איזה שיחה ממוקדת, זה היה תמיד באוויר, ולא זוכרת משפט נחרץ שאמרה. זה היה ברור.

האם משהו הטריד את מנוחתך בעקבות הגילוי? הדילמות שהתעוררו סביב זה היו איך לספר את זה לסבתא, למשפחה של אבא שהיא יותר אדוקה ושמרנית.

איך הגבת? אני לא זוכרת שהתגובה שלי ליציאתה מהארון הייתה סנסציונית, מסעירה או מטלטלת. שוב, בגלל שזה היה באוויר כל הזמן. אולי בגלל שלאורך כל השנים היו לנו מן תמרורים כאלה... היא שידרה את זה, זה היה ברור מאליו.

איך הבעל שלך קיבל את היציאה של עלמה מהארון? אני חושבת שהיה לו יותר קשה. הוא לא בן אדם פתוח, לא מרבה לדבר, שתקן. היה לו קשה אבל הוא לא דיבר על זה, גם לא איתי, ואני ראיתי שקשה לו.

האם היה לך מידע על הומוסקסואליות לפני שנחשפה? לא, זו הייתה גם לי חשיפה לנושא.

האם היה לך חשש מיציאתה מהארון? לא היה לי חשש, אבל לקח לי זמן לעבד את זה. היו לי תקופות, תקופה ראשונה לוותה  בהדחקה, וואלה זה לא קורה לי, אולי היא תנסה עם בנים... וכל

הזמן ניסיתי להניע אותה, בואי תצאי עם בנים, תבדקי, איך את יודעת שאת כזו אם אף פעם לא התנסית? אחר כך היה לי שלב שבו נמלאתי ברגשות אשם, מה עשיתי לא נכון? איפה שגיתי בחינוך שלה? יכול להיות שמשהו בחינוך שלנו היה קלוקל? כלומר,  כמה שהכתבות הייתה על הקיר, אני לא אשקר, היה קשה להכיל את זה. כי זה לא רגיל, זה לא משהו שרגילים אליו.

איך בעלך הגיב? בהתחלה היה לי צורך גדול ללכת לייעוץ פסיכולוגי, ולקחתי אותו אתי. הלכנו ל-3 מפגשים עם פסיכולוגית ואמרתי לה שעשינו משהו לא נכון, זו התנהגות נרכשת שלה, היא ראתה משהו ובעקבות זה היא החליטה מה תהייה הנטייה המינית שלה... ואז הפסיכולוגית אמרה לנו באופן נחרץ ובבירור :"תפסיקו להאשים את עצמכם, זה לא קשור בכלל, יש המון מחקרים שאומרים שזה גנטי ומתרחש בשלבים הראשונים של ההיריון, זה משהו שלא ניתן לבחירה, הוא טבוע בהם, וזה בסדר". אז אחרי שלושה מפגשים כבר לא היינו צריכים אותה. ושוב, אני אומרת שההתמודדות שלי, בגלל שאני אדם מאוד וורבלי, ומדברת את זה, ולא שומרת בבטן יותר קלה. נראה לי, שלי זה עבר יותר קל מאשר לבעלי, אבל אני לא יכולה לדעת...את זה צריך לשאול אותו, והוא בחיים לא ידבר על זה.

איך הייתה מערכת היחסים שלך אתה לפני היציאה שלה מהארון? נהדרת, ערוץ תקשורת פתוח, הכול פתוח, לא שומרות סודות אחת מהשנייה, היא נותנת בי אמון, והפוך. אין משהוא שהשתנה  במערכת היחסים בינינו בעקבות יציאתה מהארון.

איך הייתה מערכת היחסים שלה עם  בעלך לפני יציאתה מהארון? מערכת היחסים שלה עם אבא שלה אמביוולנטית, היא קולטת שאני ואבא שלה בני אדם שונים, היא הרבה פחות פתוחה אתו. היא רואה את הקושי שלו מול העניין הזה, לעומת ההתמודדות שלו במצבים קשים שאינם קשורים למצב הזה...יש לה איזה שהוא אנטי לגבי התגובות שלו, על העובדה שהוא עומד מנגד, ולא מדבר, ולא נוקט עמדה.

האם היציאה שלה מהארון פגעה במערכת היחסים שלך עם בעלך? לא, ממש לא.

האם השתתפתם בקבוצות תמיכה להורים כמו ארגון תהל"ה? לא, למרות שאני חושבת שבאיזה שהוא שלב אני אעשה זאת, אני חושבת שאני באופן אישי זקוקה לזה.                                                    

האם חשבת פעם להשפיע עליה בעזרת טיפולי המרה להיות סטרייטית? עלו בי מחשבות כאלה, אבל הבנתי לאחר זמן, שהיא לא במקום הזה, וזה לא נכון לעשות כי היא פשוט מה שהיא, וזה בסדר, ואני צריכה לקבל אותה כמו שהיא ולא לנסות לשנות אותה.

היום, לאחר פרק זמן של 7 שנים מאז יציאתה מהארון, איך בעלך מקבל אותה? אני חושבת שהזמן מיטיב אתנו, כי בסה"כ הבית פתוח ויש שיח זורם. יש לה בת זוג כבר למעלה מ-3 שנים, ובת הזוג הזו נהפכה לבית בית אצלנו. אנחנו מאוד סומכים עליה בקטע הזה, כי אנחנו יודעים עד כמה קשה לאנשי הקהילה, ואנחנו רוצים לתמוך.

האם נוצרו קואליציות או מחנות בבית? לא. הייתה התגייסות של שנינו לטובת העניין, ולכן האווירה כל כך טובה בבית. מותר לבנות לאהוב בנות ומותר לבנים לאהוב בנים.

מי הדומיננטי בבית? אני.

נעבור לשוחח על יציאתו של  בנך, מתן, מהארון

ספרי לי על מתן- ילד מדהים, אמן בנשמה.  השתחרר לא מזמן  מהצבא ומתכנן את הטיול הגדול שלו. גם הוא מגיל צעיר הראה התנהגויות שאינם תואמת את המגדר שלו. מגיל צעיר הארה התנהגויות הקשורות לבנות. היו לו רק חברות בנות עד כיתה ג'. בכלל לא התרועע בחברת בנים, לא מצא את מקומו שם. אני זוכרת אותו בגיל 3,4 הולך עם העקבים שלי, ולוקח מגבת מטבח וקושר על הראש כאילו זה קוקו. הוא אהב נסיכות, היה מתחפש לדמויות נשיות של דיסני, שזה קטע שהיה לי קשה אתו. והיה לי ברור שגם זה הולך לכיוון כזה מיוחד ושונה ולא רגיל.

בפני מי נחשף לראשונה? הוא נחשף בפני אחותו עלמה,  כשהיה בן 16. היא שיתפה אותי אבל אני שמרתי זאת בסוד, וחיכיתי שנתיים עד שיחשוף בפניי  בעצמו ויספר לי.  ובגיל 18 הוא סיפר לי.

איך הייתה תגובתו של בעלך? קשה לי להגיד לך...לדעתי בלב כבד מאוד. יותר קשה מאשר את יציאתה של הבת עלמה.

חשבתם לשלוח  אותן לטיפול המרה? לא, הבנו שאנחנו צריכים לסייע לו, וגם לאחותו. הם ילדים שלנו ונאהב אותם בכל מצב, רק שיהיו מאושרים ושמחים.

איך את רואה את ההבדל ב בין התגובה שלך  לבין התגובה של בעלך? אני חושבת שההבדלים בינינו קשורים להיותי אישה, ויש בי אינטליגנציה רגשית יותר מפותחת. דבר שני, אם היית עושה את המחקר הזה לפני שני עשורים היית מגיעה לממצאים אחרים. מכיוון שהעולם עבר תמורות בעניין הזה, היום יש יותר לגיטימציה לדבר על הדברים, להעלות אותם, היום העולם יותר פתוח, סובלני ומקבל. והלוואי שזה יימשך...יש לנו עוד דרך לעשות. זה לא אומר שהגענו למצב אוטופי, אבל יש יותר פתיחות.

עלו בך חששות לגבי העתיד שלהם? כן. זה עניין שמאוד מעסיק אותי, ואני יודעת, בתחושה שלי, שאצטרך להיות שם כל הזמן, לעמוד ולהשגיח, כי אני יודעת שלאנשים האלה לא קל בחברה הנורמטיבית. הם נתפסים כמיעוט, הם נתפסים כחריגים, והיחס הוא בהתאם...ויש גם אלימות. כן, אני חוששת. אני מעודדת אותם שיתפתחו ויהיו אנשים עצמאים. אני מעודדת אותם להתקרב למרכז הארץ, שם יהיה להם יותר קל. היום הם מתגוררים אתנו בישוב קטן בשפלה.

5. ראיון עם סמדר אימא של זיו

מה מוצא המשפחה? האם אשכנזייה האב עיראקי.

האם אתם דתיים? האב דתי  חרדי אורתודוקסי שחזר בתשובה לפני כ-20 שנה, האם חילונית.

היכן אתם נמצאים על המפה הפוליטית? האב מצביע ש"ס והאם כחול לבן.

מהו סדר הלידה?  בת 28, בת 25,  בן 22,  זיו 20.

ספרי לי על זיו- ילד מאוד רגיש, מרגיש את הזולת, אוהב לעזור, חיובי ואופטימי, מרחם על החלש, סובלני ובעל ערכים. זיו הוא ילד חזק שמוותר על הצרכים שלו למען אחרים.

האם ידוע לך על בן משפחה נוסף שיצא מהארון?  לא.

באיזה גיל יצא מהארון? 17.

בפני מי הוא נחשף לראשונה? נחשף בפעם הראשונה בפני חברה מהשכבה במושב (לאו דווקא החברה הכי טובה) ולאחר מכן סיפר לי או לאחותו השנייה, אינני זוכרת כי זה קרה בסמיכות.

את זוכרת איך זה קרה? הוא קרא לי לבוא לחדר  ופשוט אמר "אימא, אני נמשך לבנים" ובאותו הרגע פרץ בבכי. הוא מאוד התרגש שהוא הצליח לעשות את זה ולספר את מה שהוא סוחב איתו הרבה שנים. אך  הוא גם מאוד דאג מהתגובה שלי, שאל אותי אם קשה לי עם זה? אם זה מעציב אותי?

איך הגבת? אמרתי לו שאני לא עצובה מזה שהוא הומו. כאב לי שהוא היה צריך לשמור את זה כל כך הרבה זמן בבטן. שאלתי אותו אם היו לו חוויות עם נשים. הוא ענה שכן, אבל שמהר מאוד הוא הבין שזה לא זה.

איך הרגשת באותו הרגע? ידעתי שאקבל אותו ללא שום ספק. אני לא יכולה להגיד שכשהוא סיפר לי שהוא הומו שמחתי מאוד. מה שהרגשתי היה צער על החיים הקשים שצפויים לו. לא אמרתי מעולם שאין בי מסוגלות לקבל אותו. ברגע שהבנתי שזהו זה, שהוא הומו ושהחשדות שלי נכונים, התחלתי לחשוב על העתיד שלו, פתאום הבנתי שהחיים שלו יהיו יותר קשים ומורכבים משל אחרים.

האם היו סימנים מקדימים בילדות לנטייתו המינית? ? כן, כבר מגיל קטן בעלי  היה אומר: "אנחנו צריכים להתפלל עליו" (שלא יהיה  הומו). שמנו לב שיש לו נטיות כאלה כבר בצעירותו. כבר מגיל 5, 6.7.8 לא אהב לשחק במשחקי אלימות, חרבות ורובים, לא כדורגל ולא כדורסל, למרות שאחיו המבוגר ממנו בשנתיים שיחק עם אביו, אבל זיו מעולם לא היה שם... מצד שני, הוא לא נהג ללבוש בגדי ילדות, לא שיחק בבובות. מה שכן, היו לו תנועות נשיות לפעמים, ודיבור נשי. היו לו הרבה חברות כבר מגיל צעיר, הוא הרגיש איתן בנוח ובהופעות של פורים נהג לשחק תמיד דמויות נשיות.  אבל ככל שהתבגר הדחקתי את זה... אמרתי לעצמי שהוא בטח עדין ומתחשב כמו אחי, שהוא סטרייט.

האם משהו הטריד את מנוחתך בעקבות הגילוי? החששות שלי היו על איך הוא יסתדר בחברה שעדיין לא ממש מקבלת הומוסקסואליות.  נכון שהעולם שלנו קצת יותר  מקבל, אבל עדיין קשה. ואני  מבינה שכדי שיהיה לו ילד, הוא יצטרך כל כך הרבה כסף בשביל זה...אבל הקטע הזה, שעובר בראש, שיהיו לו חיים קשים... כל הורה רוצה שלילד שלו יהיו חיים הכי קלים ונורמליים שיכולים להיות. לא הייתה לי דאגה שהוא לא ימצא בן זוג, אני בטוחה שהוא ימצא בן זוג מדהים בדיוק כמוהו.

בנוסף לדאגה הזו, הדבר הגדול שישב לי על הראש היה- איך בעלי יגיב? זה לקח עוד הרבה זמן, עד שהוא סיפר לאבא,  שנה שלמה.

ובמשך  השנה הזו שמרת את זה  בסוד מאבא שלו? כן, ובתקופה הזו, אם בעלי היה אומר "צריך להתפלל על הילד" הייתי אומרת,  ואם לא? אז מה?  הוא עדיין הילד שלנו... והוא היה עונה : " לא! אל תתני לזה לגיטימציה, אם תתני לגיטימציה זה יהיה... " זו הייתה תמיד הגישה שלו, אל תראי לו שאת מקבלת את זה... אז הבנתי שמפה, עם בעלי, הדיבורים האלה לא עולים. גם אם תהיה תכנית בטלוויזיה – בעלי לא צופה בטלוויזיה- אז אחליש, כדי שלא ישמע, הוא לא מסוגל לשמוע. גם לי, אין סבלנות, חשק או רצון לשמוע את חוסר קבלתו את ההומואים... נכון שיש היום בבית יותר טפטופים, יש יותר שיחות על הנושא, אבל הוא לא מוכן לקבל את זה.

זיו החליט לספר לכל הכיתה שלו בסיום הטיול השנתי של כיתה יב' " בזמן  שאביו ושני אחיו הגדולים ממנו, עדיין לא ידעו. כשחזר מהטיול סיפר לאחיו, שלקח את זה קשה בגלל שהכה על חטא שלא היה מספיק רגיש לעלות על זה לבדו...ומיד לאחר מכן סיפר גם לאחותו הגדולה.

והסוד נשמר שנה מאביו. זיו לא סיפר לאבא שלו בכוונה, כי אבא שלו בחר לא לדעת מזה, כי כולם כבר ידעו במושב, דיברו על זה. זיו אמר שרמז לאבא שלו בעבר, ואם הוא לא רואה לנכון לפנות אליו ולדבר אתו, אז לא... אני לא התערבתי, כי זה שלו. אבל דרשתי מזיו שלפני שהוא עוזב את הבית לשנת השירות, הוא מספר לאבא שלו.

איך הייתה היציאה מהארון בפני אבא שלו? הוא קרה לו לחדר וסיפר לו. זיו הפעם היה יותר מחוזק, כל החברים והאחים שלו יודעים. לא הייתי שם בחדר, אבל אני יודעת שהייתה שם התרגשות מאוד גדולה. אבא של זיו טיפוס מאוד רגיש, הוא יעשה הכול כדי שהמשפחה שלו לא תתפרק. אבא שלו עזב את הבית בילדותו, אז הוא מכיר את ההרגשה של לפרק משפחה. אפילו בינינו, כדתי וכחילונית, עם כול הקונפליקטים, עדיין בחרנו להמשיך עם זה ככה... בעלי הוא אבא שמחבק ומנשק את הילדים שלו כל הזמן, וחששתי שהיציאה מהארון תרחיק את בעלי מזיו.

איך האבא הגיב? הוא ביקש מזיו לא לפרסם את זה. הוא התעלם מהעובדה שכולם  כבר יודעים מזה... מהסיבה שאולי מחר זיו יתאהב בבחורה. הוא אומר:" לא צריך יותר מבחורה אחת, מספיק שזיו יתאהב בבחורה אחת..." אז למה לצאת ולספר לכולם? אולי מחר זה כבר לא יהיה נכון?...עד היו בעלי מקווה שזיו ימצא את האחת. כשאני אומרת לו שהיום הומואים יכולים להביא ילדים מחו"ל הוא מתרעם ואומר מה? זה מה שאת מאחלת לזיו? ואני אומרת לו:" לא, הלוואי שיעשה את זה עם אישה..." אבל בעלי לא מפתח את הנושא ולא מוכן לשמוע. הוא חושב שאם לא נדבר על הנושא הזה אולי זה ישתנה...

מה קרה לאחר השיחה עם האבא בחדר? הוא קיבל אותו, לא גירש אותו מהבית. היה לו מאוד קשה, אבל הוא לא יצר אווירה לא  נעימה בבית. זיו אומר לי כל הזמן:" את רואה? אפילו היה יותר טוב ממה שחשבנו"... אפילו אני התבדיתי.  כשבעלי יצא מהחדר של זיו, הוא שאל אותי אם אני יודעת מזה, אמרתי לו שכן.

האם בעלך האשים אותך על שבגללך זיו הומו? כן. כל השנים היה מאשים אותי. כשהילדים היו קטנים הם נהגו לראות פסטיגלים. וזיו נהג לעמוד מול המסך ולשיר ולרקוד...בעלי טען שאני עודדתי אותו לרקוד ולשיר ובגללי הוא הומו... והכי מצחיק שכולם ראו את הפסטיגלים האלה, כולל אחיו הסטרייט, אבל זיו אהב לרקוד עם הבנות...אני רואה את זה כפרימיטיביות לחשוב שזה מה שגרם לילד להיות הומו...

איפה את רואה את הקושי אצל בעלך? בדת. הוא  גם אומר את זה. יש סיכוי גדול שאם בעלי לא היה דתי הוא היה מתחיל כבר לקבל  ולהבין...אבל הדת אוסרת על הרבה דברים, כולל שאסור היה לאחותו להיות בחדר שלה עם החבר שלה עם דלת סגורה... מהר מאוד היא ברחה לחבר שלה... אני חייבת לציין שמאוד קשה לחיות בבית שבו אחד ההורים דתי חרדי, והשני חילוני, במיוחד עם אדם שלא נולד כזה... היה תמיד רצון, יותר מצד הבנים, לתת כבוד לאבא. הם למשל מסכימים להצטרף אליו לבית הכנסת בשבת ובחג, אבל כבר לא מסכימים לא לנסוע באוטו בשבתות ובחגים.

 האם בעלך חשב לשלוח את זיו לטיפולי המרה? לא. הוא יודע שאצלי אין דבר כזה... הוא ידע שאם הוא לא יקבל את זיו הוא יעוף מהבית...

מי הדומיננטי בבית? אני, אבל אני מאוד מכבדת את האמונה הדתית שלו, אני שומרת שבת וחג,  אבל לא הסכמתי שהילדים ילמדו במסגרות דתיות.

איך הייתה מערכת היחסים שלך עם זיו לפני ואחרי מהארון? אנחנו מאוד קרובים. הוא מספר ומשתף, הוא מקסים...

איך הייתה מערכת היחסים של זיו עם האבא לפני היציאה מהארון ולאחריה? אני לא רואה שום שינוי, הוא היה אבא מאוד חם, והוא עדיין מאוד אוהב אותו. אבל  זיו בטח לא יספר לו את הדברים האישיים שלו.

האם השתתפתם בקבוצות תמיכה? לא.

האם היציאה מהארון של זיו פגעה במערכת היחסים שלך עם בעלך? לא. אבל אני יודעת שאם וכאשר זיו יביא הביתה בן זוג, ובעלי לא יקבל אותו, ברור לי שאני אהיה עם הילד, ובעלי יצטרך להחליט, לפה או לפה....  ברור לזיו שאני והאחים שלו אתו. להגיד לך שזה יהיה קל? זה בטח לא יהיה קל...

6. ראיון עם הדס, אימא של רן ואביתר, שני בניה ההומוסקסואליים

מהו מוצא המשפחה? אני בולגריה, ספרדייה. בעלי אשכנזי.

האם מישהו מכם דתי? לא, שנינו חילוניים.

היכן אתם נמצאים על המפה הפוליטית? הייתי ימנית, עכשיו אני מרכז. בעלי איש מפלגת העבודה.

מה סדר הלידה במשפחתך? יש לנו שלושה בנים. בן בכור סטרייטי, נשוי פלוס ארבעה ילדים. אחריו רן, הומוסקסואל, שהביא לעולם זוג תאומים עם אישה לסבית, שמגדלים אותם במשמורת משותפת והשלישי הומוסקסואל החי בזוגיות "ממוסדת" עם בן זוג.

ספרי לי על רן. רן עובד כדייל אוויר בחברת תעופה, אב לשני ילדים מקסימים. אני כל הזמן חשדתי שהוא הומו, לא יודעת למה, אולי תחושה של אימא. דווקא הייתה לו חברה כשהיה בצבא. הם נסעו לטיול יחד, וחזרו לפני הזמן, לא הבנתי מה קרה. והייתה לו עוד חברה וזה לא צלח. אמרתי לבעלי שאני חושדת ברן שהוא הומו. בעלי אמר לי, מה פתאום!

בפני מי יצא רן מהארון לראשונה? הוא יצא בפני.

בן כמה רן היה כשיצא מהארון? הוא היה בערך בן 23 .

תוכלי לספר לי איך זה קרה? הוא הזמין אותי לבית קפה, ואמר לי: "אימא יש לי משהו לספר לך", הוא כנראה חשש שיקרה לי משהו, אז הוא תיאם עם אחיו הגדול, שכבר ידע, שיסתובב בסביבת בית הקפה.

איך הגבת? אפילו שחשדתי, הרגשתי שהשמיים נופלים עלי. מכל המשפחה הגרעינית והמורחבת, קיבלתי את זה הכי קשה. למרות שחשדתי, כנראה שבסתר ליבי לא רציתי להאמין. יש לציין שזה היה לפני יותר מ-30 שנה. זה לא היה מקובל ונפוץ כמו היום. הייתי מספרת כל הזמן בדיחות על הומואים, ועקיצות על הומואים - עבורי הומו היה שם גנאי. הייתה סטיגמה מאוד גדולה על הומואים.

איך בעלך קיבל את יציאתו של רן מהארון? הגענו הביתה מבית הקפה, וסיפרתי לבעלי, והוא הגיב בקלילות, וגם היום זה לא אישיו בשבילו. אני תמיד ראיתי את הקשיים, ובעלי תמיד אמר : "אז מה"?

האם היה לך חשש כלשהו מיציאתו מהארון? חששתי מהקשיים שיתגלעו לו במהלך חייו, זה לא קל, ההתמודדויות עם להיות שונה. באותו רגע הכול צף לי בראש, כאב לי מאוד. אבל זה לקח כמה דקות. לא הייתה לי ברירה, לא יכולתי לבכות בציבור, למרות שאני חושבת שבכיתי קצת.

האם השתתפת בקבוצת תמיכה להורים  ללהטב"ים? הייתי בין האימהות הראשונות שנפגשו בארגון שרק נפתח,  עמותת תהל"ה, בתל אביב. עם דבורה לוז[3] ויונתן דנילוביץ'[4]. בשלב מסוים התרחקתי מהארגון כי לא האמנתי במוחצנות ובקמפיינים של הגאווה. למה להיות גאה? מה זו גאווה להיות הומו? או שאתם רוצים להיות שווים בין שווים או שאתם רוצים להתבדל, ואם אתם רוצים להיות שווים, למה לכם כל התהלוכות הגרוטסקיות הללו? מצד שני אני מבינה את הדרישה שלהם להכרה בזכויות שלהם ללדת ילדים במחיר שפוי, ולא באמצעות פונדקאות בחצי מיליון שקל.

האם גם בעלך הצטרף לקבוצת התמיכה? הוא לא ממש רצה, הוא טען שלי יש בעיה לקבל את רן, אז אני זו שצריכה ללכת, כי לו אין בעיה עם ההומוסקסואליות של רן... אבל היות שהמפגשים היו בתל אביב, והייתי זקוקה לעזרתו בנהיגה לשם, אז יצא שגם הוא הצטרף.

ידוע לך על עוד הומוסקסואליות במשפחה המורחבת? כן, ידוע לי על שתי לסביות מקרבה רחוקה.

האם היו סימנים מקדימים בילדות לנטייתו המינית? לא, לא היה כלום, לא התלבש בלבוש נשים כמו למשל, היה לנו חבר שהילד שלו הלך עם השמלות ונעלי העקב של אימא שלו כבר מגיל הגן, וכולם דיברו על זה. אצל הילדים שלי זה לא קרה.

איך הייתה מערכת היחסים שלך עם רן לפני היציאה מהארון? מצוינת, לפני היציאה מהארון ואחרי היציאה מהארון.

איך הייתה מערכת היחסים בין בעלך לבין רן ואביתר? לא היה הבדל באבהות של בעלי, הוא היה אותו אבא גם לילד הסטרייטי וגם לשני בניו ההומואים. הוא מתייחס לשלושת בניו באותה צורה.

האם היציאה מהארון של הבנים פגעה במערכת היחסים שלך עם בעלך? לא.

האם מישהו מכם הרגיש רגשות אשם? אני יודעת שבדרך כלל האבות מאשימים את עצמם, אבל במקרה שלי אני זו שהאשמתי את עצמי, מה לא עשיתי בסדר? אולי הייתי רכה מדי? אולי הייתי קשוחה מדי? כל הזמן זה קינן במוחי, עד שלפני כמה שנים קראתי שזה בכלל מולד. רן, מההתחלה אמר לי:" אימא את בכלל לא אשמה".

בואי נעבור לבן השני שלך, לאביתר.

איך נודע לך שהוא הומו?  אביתר יצא מהארון כשהיה בן 21. אביתר חי 15 שנים באוסטרליה, אני לא זוכרת שהוא נחשף בפני או בפני בעלי בצורה רשמית. אני זוכרת שנסענו אליו לאוסטרליה והייתה לו חברה, אפילו שתי חברות במהלך כל התקופה הארוכה. הוא אפילו כמעט התחתן עם אחת מהן. למעשה על אביתר שמעתי לראשונה דווקא מחברה שלי מהיישוב שבו אני מתגוררת, ואני בכלל חשבתי שהיא מתכוונת לרן, חשבתי שזו טעות.

הרמת לו טלפון ודיברת אתו על זה? לא. אני לא חושבת שהוא הצהיר אי פעם שהוא הומו, אני חושבת שהוא היה דו מיני. אחרי שחזר לארץ מאוסטרליה הגיע עם חבר, והציג את החבר, ובשבילי זה כבר היה טבעי. כאשר נודע לי על אביתר כבר היה לי מושג על מה מדובר. זה היה לאחר שהשתתפתי בתהל"ה , שמעתי שם על מקרים מאוד קשים,  ובהשוואה למקרים  הקשים שנחשפתי אליהם, ראיתי ששני הבנים שלי בסך הכול נורמטיביים. רן דייל, ואביתר אדריכל, כך שהתגובה שלי כבר הייתה יותר חיובית.

איך בעלך קיבל את ההומוסקסואליות של בנו השני? בעלי קיבל בשוויון נפש, ממש ללא בעיה.

ראית סימנים בילדות אצל אביתר? לא, גם אצלו לא ראיתי שום דבר.

מי יותר דומיננטי בבית, את או בעלך? אני.

7. ראיון עם יעל, אימא  של טל, לסבית

 מהי ארץ המוצא שלך? אני ילידת הארץ, אימא שלי הגיעה מתימן ואבי עלה ממרוקו.

מהי ארץ המוצא של בעלך? בעלי יליד הארץ, הוריו עלו ממרוקו.

איפה את נמצאת  על המפה הפוליטית? מרכז ימינה.

איפה בעלך נמצא  על המפה הפוליטית? מרכז ימינה.

כמה ילדים יש לכם ומהו סדר הלידה? יש לנו ארבעה ילדים, הבן הגדול בן 28, טל בת 25, ילדה נוספת בת 21, ובן זקונים בן 14.

ספרי לי על טל. טל סיימה לימודי הנדסת ביוטכנולוגיה בבן - גוריון, ושרתה קודם לכן ביחידת "עוקץ" בצה"ל. טל היא ילדה מדהימה, טובת לב, יפה, חכמה ומוכשרת, היא פשוט מקסימה.

האם יש עוד בני משפחה שיצאו מהארון, במשפחה המורחבת? לא , אף אחד. אבל אני יודעת שיש, לא פתחו את זה, הכול בגדר השערה שלי.

באיזה גיל יצאה טל מהארון? בגיל 21.

בפני מי נחשפה לראשונה, בפנייך או בפני בעלך? בפני ובפני בעלי ביחד, היא נתנה לנו מכתב. אני קראתי ראשונה, ומיד אחר כך, בעלי קרא.

איך הייתה התגובה שלך? קשה מאוד. מאוד קשה! לא קיבלתי את זה, פשוט לא קיבלתי את זה. לא הסכמתי ולא האמנתי לה. הייתי בטוחה שהיא רוצה להרגיז אותי. זה קרה לאחר וויכוח שארע יום קודם לכן, במהלך אירוע משפחתי שבו נתתי את הטלפון שלה לבחור שהתעניין בה, והיא מאוד כעסה. למחרת כתבה את המכתב.

איך בעלך הגיב? בעלי יותר סגור, יותר מופנם, היה לו קשה מאוד אבל הוא מיד תמך בה. הוא קיבל את זה. פשוט קיבל את זה. אני הייתי בשוק מהתגובה שלו, הייתי בטוחה שהוא יגיב הרבה יותר קשה ממני. אפשר להגיד שהתגובה שלו הייתה הרבה יותר חיובית משלי.

מה זאת אומרת "הגבתי קשה", תוכלי לפרט? כשקראתי את המכתב חטפתי את שוק חיי. נכנסתי לחדר השינה, קראתי מיד לבעלי והראיתי לו את המכתב. פרצתי בבכי, שאלתי אותו למה היא עושה לנו את זה? מאוד כעסתי. ביטאתי ביטויים מאוד גדולים של כעס, פשוט לא הסכמתי.

ובעלך? היה בהתחלה בשוק, אבל מהר מאוד הוא אמר: "בואי נדבר אתה, נשאל אותה" ואז קראנו לה לחדר השינה שלנו. אני לא יכולתי לדבר אתה. בעלי התחיל לפתח אתה שיחה, ביקש הסברים, ואז היא אמרה שהיא מבולבלת, והיא בודקת את עצמה.

איך הגבת לאמירה הזו שלה?  מיד התנפלתי עליה, "מאיפה הבאת לי את זה עכשיו ? מה ההמצאות האלה?..." בקיצור התנפלתי עליה בצורה מאוד מאוד לא סובלנית, ואמרתי לה שאני לא מאמינה לה, ושהיא סתם רוצה להרגיז אותנו. היא אמרה: " אימא, זה מה שיש!"  ויצאה מהחדר.

האם היציאה מהארון של טל פגעה במערכת היחסים שלך ושל בעלך? לא. אבל כאשר טל יצאה מחדר השינה שלנו, לאחר החשיפה שלה, בעלי מאוד כעס על התגובה הלא סובלנית שלי. הוא אמר לי :" מה זה? איך את מדברת? את אשת חינוך! אני שומע אותך מסבירה ומעודדת מורים והורים לקבל את השונה ואת הבת שלך את לא מקבלת?" אני כעסתי עליו שהוא לא תומך בי, ובמקום זה נוזף על התגובה הקשה שלי. הוא מצדו לא הבין מה יש לתמוך בי, מבחינתו זו הילדה שלנו, וצריך לקבל אותה ללא תנאי.

האם השתתפת בקבוצות תמיכה להורים ללהט"בים? לא, אבל למחרת התייעצתי עם חברה שלי שמאוד תמכה בי. חברתי הטובה היא יועצת חינוכית, ויש לה חברה טובה שיש לה  בת שיצאה  מהארון. היא שתפה אותי עם הסיפור של החברה שלה, והיא מאוד הרגיעה אותי. חברתי הזכירה לי שאני אשת חינוך ( מנהלת בית ספר),  ושאני מחנכת את התלמידים לסובלנות ולקבלת האחר, אז מה קורה לי? כשזה נוגע בבת שלי אני מתנהגת בחוסר סובלנות? היא ממש ניערה אותי, והייתי זקוקה לניעור.

מה הטריד את מנוחתך? חששתי מתגובת הורי, ומתגובת הורי בעלי,  היות והם דתיים. (הסבים והסבתות), ובנוסף חששתי מהקשיים שיתגלעו בחייה, נורא קשה לזוגות להט"בים, אפילו היום בשנות האלפיים בישראל. קשה גם כך לאוכלוסייה נורמטיבית, וללהט"בים קשה עוד יותר. אני דואגת וחרדה לה. החברה שלי אמרה :" עכשיו את מבינה כמה לך זה קשה, תחשבי עד כמה קשה לה". היא פתאום האירה לי את בתי, האירה את נקודת המבט של הבת שלי, ופתאום קלטתי איזו איומה הייתי.

כשחזרתי הביתה מהעבודה  בעלי ואני קראנו לה לחדר השינה שלנו, את השיחות הראשונות בעלי ניהל כי לי היה קשה, הייתי חנוקה, לא יכולתי לדבר, ואז בעלי אמר לה:" טל, אנחנו אוהבים אותך, מה שיהיה את הבת שלנו ואנחנו נתמוך בך, הייתה שיחה טובה ומעצימה. שיחה בה הבהרנו לה שאנו מקבלים אותה על כל המשתמע מכך, ויש לה גב, אבל אנו מבקשים שתלך לטיפול פסיכולוגי. אני רציתי. וכששאלה למה? אמרתי לה שאני מבקשת שתעשה את זה בשבילי. וזה היה הדבר הכי טוב שקרה. היא הייתה בטיפול פסיכולוגי, ואצל המטפלת היא עיבדה את כל התהליך של היציאה מהארון. תהליך מדהים שעזר לה ועזר לנו כהורים. והכי חשוב, שהיא נרגעה. והיום היא בזוגיות מדהימה, ובת הזוג שלה היא בת בית אצלנו. טל עשתה הכול כדי להרגיע אותנו, היא שיתפה פעולה אתנו. מה שמעודד אותנו זה שיש לה בת זוג מדהימה. יפה, חכמה, מוכשרת, חברמנית שנכנסה למשפחה שלנו, ואנו מאוד מאוד אוהבים ומקבלים אותה. היא תתחיל בשנה הבאה לימודים ב"בצלאל" ובסוף השבוע נעזור להן עם המעבר לירושלים.

טל נחשפה בפני אחותה הצעירה ממנה לפני שנחשפה בפנינו, ואחר כך נחשפה בפני אחיה הגדול- ורק לאחר מכן נחשפה בפנינו. האחים שלה קיבלו זאת בצורה חיובית.

לאט לאט היא גילתה למשפחה המורחבת, להורי בעלי ולדודים. רק הורי עדיין לא יודעים, אבל בקרוב  מאוד נספר גם להם.

האם ראית במהלך הילדות שלה סימנים המעידים על נטייתה המינית? בילדות הייתה טומבוי, חשבו שהיא בן, תמיד בחרה חוגים של בנים- קרטה, וגם תחפושות של בנים, ולא תחפושות של בנות כנסיכות... אבל כול זה לא העלה את חשדנו ולכן ההפתעה.

איך את מקבלת את יציאתה של טל מהארון לאחר 4 שנים? אני מקבלת, אבל בתוך תוכי אני כנראה כמהה שתהיה רגילה. אני היום מקבלת את זה כי אני רואה שהיא נמצאת במקום מאוד טוב, עם עצמה. מקום שלם, רגוע ונינוח, יש לה זוגיות טובה ומכבדת, ומה שאני רוצה בסופו של דבר, לילדים שלנו, שיהיה להם טוב.

איך מקבל הבעל שלך את יציאתה לאחר 4 שנים? הוא מההתחלה קיבל את יציאתה של גיל מהארון, הוא אפילו נזף בי על שלא קיבלתי, מהר מאוד הוא אמר לי :"איך את מדברת?..."

איך הייתה מערכת היחסים של בעלך עם טל לפני היציאה מהארון? הם היו ביחסים מקסימים, היא הייתה קרובה אליו יותר מאשר אלי, הם היו יושבים יחד ומשוחחים ופותרים יחד תשבצים. אני גם הסתדרתי אתה, אבל  היה ביניהם קשר מיוחד.

איך הייתה מערכת החסים שלך עם טל לפני יציאתה מהארון? הסתדרתי איתה יפה, אבל היו לנו לעתים מחלוקות וויכוחים כמו  אצל כל הורה וילד מתבגר. אבל היום, לאחר היציאה מהארון אנחנו מסתדרות הרבה יותר טוב.

האם היו מחנות או קואליציות בתוך המשפחה בעקבות יציאתה מהארון? לא היו ממש קואליציות, אבל הבת השנייה שלי (21) תמכה בי ועטפה אותי, היא נהגה לשבת איתי ולשוחח איתי על מנת להרגיע אותי. הבן הבכור, שמר על זכות השתיקה, אמר שאנחנו בשנות האלפיים ושצריך להשלים עם זה.  בעלי תמך בי אבל תמך גם בה, הוא שמר על איזון. הבן הצעיר הבין ושתק. תהליך הקבלה שלי היה מאוד קצר, תוך חודש בו שתפתי חברות מאוד קרובות. לאחר חודש זה התאפסתי וקיבלתי אותה מתוך מחשבה שאני רוצה להרוויח אותה.

 

8. ראיון עם אפרת, אימא של יותם -הומוסקסואל

מהו מוצא המשפחה? אשכנזי חילוני.

 היכן את ובעלך נמצאים במפה הפוליטית? שנינו נמצאים בשמאל.

מהו סדר הלידה במשפחתך? ילדה בת 26, יותם בן 23, ילדה בת 12.

  ספרי לי על יותם, יותם הוא בחור רגיש, חברותי, פתוח, למד בתיכון במגמת תאטרון, היה קצין בצה"ל, שירת כקצין נפגעים של חיל הים. התנדב שנה באיגי[5], מודע לעצמו ושלם עם נטייתו המינית. הוא עובד  ומתגורר בתל אביב עם שותף לדירה שאינו בן זוגו.

האם ידוע לך על עוד בני משפחה שיצאו מהארון? אני יודעת על אח של אבא שלי, שאף פעם לא יצא מהארון, אבל אנחנו יודעים שהוא היה הומו.

באיזה גיל יותם יצא מהארון? בגיל 16.

בפני מי נחשף לראשונה? יותם נחשף בפני.

איך הייתה התגובה שלך? חיבקתי אותו, אמרתי לו שאני איתו תמיד, אבל הוא צריך להבטיח לי נכדים, זה היה האינסטינקט הראשוני. בכיתי, וגם הוא בכה. אני חושבת שצריך המון אומץ מבחינתו, לצאת מהארון. זה היה רגע מאוד מרגש.

תוכלי לספר לי איך זה קרה? ביום הולדת 16 שלו הוא נתן לי מכתב, שבו הוא כתב לי שהוא הומו, זה היה מאוד מרגש, ילד בן 16 שיודע מי הוא, שטוב לו עם עצמו, והוא לא בהתלבטויות.

האם היה לך מידע עובדתי על הומוסקסואליות טרם החשיפה של יותם? לא  היה לי שום רקע על הנושא הזה, והדבר הראשון שעשיתי בימים שלאחר החשיפה היה  פנייה לאינטרנט וקריאה על הנושא. היה לי חשוב להבין מאיפה זה נובע, וראיתי שזה מולד, ואז עלו בראשי שאלות, איך אצלו כן, ואצל מישהו אחר לא? אבל לא התעסקתי בזה הרבה. ראיתי שזה מולד, ומבחינתי זה הילד שלי ואני מקבלת אותו מאוד. אני עובדת עם חינוך מיוחד, ואת תמיד יכולה לשים על כפות המאזניים ולהגיד עדיף ילד הומו מאשר ילד אוטיסט. ואם היה לי ילד אוטיסט, בטח הייתי רואה אותו כמשהו מדהים, כי אני יודעת למצוא את הטוב בכל אחד. אני בכלל, תמיד מחפשת את החצי כוס המלאה, ומכל לימון עושה לימונדה. אני אדם מאוד אופטימי. כשהוא יצא מהארון הוא בעצם הכניס אותי לארון. הוא אמר לי: "את תספרי לאבא". ואני החלטתי שאני לא מספרת כך סתם לאבא. למחרת הגילוי, פניתי לחברה שהיא מטפלת משפחתית וזוגית, התייעצתי איתה על איך לספר לבעלי, והחלטנו שהוא יבוא אליה בערב ישר מהעבודה, ושם אצל המטפלת, סיפרתי לו על יותם.

לא שמרת את "הסוד" הרבה זמן בבטן? נכון, בדיוק למחרת דאגתי שבעלי יידע.

למה החלטת לספר לבעלך על יותם בנוכחות המטפלת? כי ידעתי שהוא ייקח את זה קשה.

איך בעלך הגיב? שם, אצל המטפלת הוא אמר:" את הבן שלי אני אוהב ללא תנאים, מאוד קשה לי, אבל אני אוהב אותו ללא תנאים".

אתמול שוחחתי עם בעלי על הנושא ואמרתי לו שאני באה אלייך לראיון, שאלתי אותו :"אתה רוצה לבוא? היא צריכה תגובות של שני ההורים", ענה לי שאין סיכוי בעולם שהוא יבוא. הוא גם כך טיפוס מאוד מופנם ומאוד רגיש. הוא לא ידבר עם החברים שלו על זה, הוא לא ייצא מהארון כלפי החברים שלו. החברים שלו יודעים את זה ממני, או מהילדים שלהם שהם חברים של הילדים שלי, אבל לא מבעלי.

בהתחלה היו לי המון שאלות לילד שלי, ממתי אתה יודע על עצמך? איך אתה יודע? המון שאלות... מה שעוד היה לי בראש, איך אני דואגת שהוא יהיה בטוח? שלא יחטוף איידס ועניינים.

הוא היה בן 16, עוד לא היו לו התנסויות מיניות, אבל אני אימא שמקדימה את המאוחר וכמו בהכנה לגיל הבגרות, גם פה קראתי והפניתי אותו למאמרים. אמרתי לו: "תקשיב, עם ההומוסקסואליות אין לי בעיה, אבל אם יהיה לך איידס אני לא אסלח לך, אתה חייב ללמוד לשמור על עצמך"! אני לא אשכח שהייתה תקופה שקניתי לו קונדומים, הוא הרגיש נבוך אבל לא היה אכפת לי. היום הילדים יודעים יותר מאתנו, אבל תפקידנו כהורים לכוון אותם, ואם לא נכוון אותם בזמן, הם יעשו טעויות.

איפה ראית את הקושי בקבלה של בעלך את יותם? עבור בעלי  הומו זה מעין כינוי גנאי. כשהוא רואה כדורגל, והשחקן לא מבקיע את הגול כמו שצריך, הוא יכול לצעוק לו: "יא הומו"! פתאום אתה לא יכול לצעוק "יא הומו" , אבל הוא עד היום צועק "יא הומו, כי זה לא מעניין אותו. בהתחלה אסור היה לדבר על זה לידו, הוא לא היה יכול לשאת שידברו  איתו על זה. אבל לאט לאט אני חושפת אותו לנושא, אני משוחחת עם יותם על הומוסקסואליות ויחסים במטבח, כשבעלי יושב בסלון ושומע  ממרחק, וזה מחלחל, ולאט לאט הוא לומד לקבל. אני זו  שגישרתי ופישרתי בשנים הראשונות ליציאתו של יותם מהארון.

איך הייתה מערכת היחסים שלך עם יותם, לפני היציאה מהארון?  הקשרים שלי עם יותם היו מאוד  פתוחים וטובים, למשל ביחס לילדה הבכורה שלי שהיא מאוד סגורה ומופנמת, כמו בעלי. יותם מגיל מאוד צעיר, היה פתוח איתי, וככל שהתבגר נעשה עוד יותר פתוח. יש לנו שיחות מאוד עמוקות, הוא משתף אותי באהבות שלו, בלבטים שלו. הוא מאוד בוגר לגילו. ילד שאינו בוגר לא יתנדב שנה שלמה באיגי.

איך הייתה מערכת היחסים של בעלך עם יותם לפני הגילוי? בעלי ניסה לעשות אתו פעילויות של בנים, כמו משחק כדורגל או צפייה  משותפת בכדורגל, אבל פעילויות אלה לא ממש עניינו את יותם. זכור לי מקרה שארע בפורים כשיותם היה בן 3-4, הלכנו אתו לחנות צעצועים ואפשרנו לו לבחור צעצוע. הוא חלף במהרה על מחלקת הרובים והחרבות, שלא עניינו אותו, ובמחלקת בובות התיאטרון אורו פניו,  ושאל אם הוא יכול לקבל יותר מאחת, בעלי היה בדיכאון מזה.

איך היה המפגש הראשון של בעלך עם יותם לאחר הגילוי אצל המטפלת? הוא חיבק אותו ואמר לו שהוא אוהב אותו.

האם היו סימנים מקדימים בילדות לנטייתו המינית? יותם מעולם לא היה ילד אלים, אף פעם לא התעניין בכדורגל. עניין אותו תאטרון, קוסמות, רכיבה וטיפול בסוסים. הוא רכב על סוסים מכיתה א' ועד לצבא. אף פעם לא היה יותר מדי בעניינים של בנים. כששאלתי אותו ממתי אתה יודע? ענה שמאז ומתמיד. יותם ידע, הוא מאוד אוהב את עצמו, אני חושבת שלדעת מי אתה, ולאהוב את עצמך זו המתנה הכי גדולה שיש. הוא יכול להסתכל במראה ולהגיד, "אם הייתי יכול, הייתי מתחתן עם עצמי".

האם הייתה איזו התנהגות שהעלתה את חשדך? כן, הייתה  לי תחושה כללית, אבל לא משהו שליווה אותי ממש. כשהיה צעיר, שאלתי את המטפלת הרגשית שעבדה איתי בגן אם ייתכן שהבן שלי הומו, היא ענתה:" מה פתאום"! לאחר שנים, כשיצא מהארון, ופגשתי אותה, שאלתי אותה אם היא זוכרת... זה מראה שהיה לי חשד כלשהו.

האם היציאה מהארון של יותם בפנייך, פגעה במערכת היחסים שלך עם בעלך? האם האשים אותך? לא, היציאה שלו מהארון בפני, לא פגעה במערכת היחסים  ביני לבין בעלי. שאלתי את בעלי אם יש לו רגשות אשמה? הוא היה מאוד נוכח בחיים של יותם, אין לו רגשות אשם.

כשיותם יצא מהארון הוא הפנה את תשומת ליבי לאיגי,  ובזמנו האיגי הכי קרוב היה תל אביב, הוא נסע פעם בשבוע והשתתף במפגשים, הוא סיפר לי שיש שם הורים מתנדבים שמדברים עם בני הנוער ומכוונים אותם. בעיקר תומכים בבני הנוער שלא יצאו מהארון בפני הוריהם.

האם השתתפתם בקבוצות תמיכה להורים לילדים להט"בים? כשיותם יצא מהארון חיפשתי קבוצת תמיכה, כדי לדעת יותר, פתאום נפלתי לעולם שאינני מכירה בו כלום, ואני אדם שזקוקה ליציבות.  השתתפתי בקבוצת תמיכה  תהל"ה, בעיר הסמוכה למקום מגורי. היו מפגשים ספורים היות והקבוצה התפרקה לאחר זמן קצר. היינו בסך הכול רק 5 הורים, ואחרי פירוק הקבוצה לא התחשק לי לנסוע לתל אביב להשתתף בקבוצה אחרת. אמרתי לעצמי שהזמן יעשה את שלו. עם הזמן את מגלה שזה לא דבר חריג, הנה גם זה לידך, וגם ההוא...אז כבר יש לך עם מי לדבר, ואת מקבלת עוד מידע. מה גם שהבן שלי מאוד פתוח.

 האם בעלך הסכים להצטרף אלייך לקבוצת התמיכה? לא, הוא מעולם לא הסכים להצטרף אלי.

האם חשבת פעם לשלוח  את יותם לטיפול פסיכולוגי על מנת לעזור לו להיות סטרייטי? לא. מה שהיה חשוב לי זה להבין. מהשנה שיותם התנדב באיגי, הבנתי המון. יותם הסביר לי את התהליך שעובר להט"ב, ילד להט"ב שואל קודם את עצמו למה אני לא סטרייט? למה אני לא רגיל? יש לו לבטים, יש לו רגשות אשם. למה אני לא רגיל? וזה לא קל להם. לשמחתי, יותם קיבל את עצמו כפי שהוא. היום הוא הולך לטיפול תטא הילניג[6] כדי להתחזק היות והוא טיפוס מאוד טיפולי שמקדיש המון אנרגיות בעזרה לזולת.

בואי נחזור לתגובה של בעלך, לאחר פרק זמן. רונן עשה כברת דרך מדהימה. עברו כמעט 8 שנים מאז יציאתו של יותם מהארון. קודם כול,  מבחינתו של בעלי אפשר כבר לדבר איתו על זה, הוא לא מת על זה, הוא לא יפתח בשיח על זה, אבל כבר אפשר לדבר איתו על הומוסקסואליות. כשיותם יצא מהארון, בעלי היה מסיע אותו לרכבת כדי לנסוע לאיגי, אבל הוא לעולם לא שאל אותו לאן הוא נוסע כי הוא פחד להתמודד עם התשובה. היום לעומת זאת, בעלי שואל אותו הכול, ואני כבר לא צריכה לתווך ביניהם. היום אני יודעת על היחסים שלהם דרך יותם, שסיפר לי "שאבא עשה כברת דרך", ושאבא כבר מדבר איתו מיוזמתו, ושואל אותו על סמינרים של איגי. הוא לא ישאל אותו על בן הזוג שלו, אבל כן ידבר איתו על כל נושא אחר. בהתחלה אי אפשר היה לדבר איתו על הומוסקסואלים, ואפילו לא  לידו.

מה זאת אומרת? הוא כעס אם דברו על זה? הוא היה אומר: "אל תדברו איתי על זה"! ואני אמרתי לו, אנחנו כן נדבר, ואתה לאט לאט תפנים, הכול בנועם ובצחוקים. בהתחלה לא דיברנו לידו, אבל בהמשך אמרתי רגע, אנחנו צריכים להתקדם... אתמול כשסיפרתי לו על המפגש המתוכנן אתך, הוא אמר לי בציניות : "אם אתפלל חזק חזק אולי זה יעבור"? זו כאילו משאלת חייו, שאם אפשר שזה יעבור, שהבן שלו לא יהיה הומו. אבל הוא יודע שזה לא יעבור, ואני בטוחה שזה עוד כואב לו, אני בטוחה שכל מעמד יכאב לו, כשהבן שלי יתחתן, יכאב לו שהוא מתחתן עם גבר ולא עם אישה.

האם נוצרו קואליציות? מחנות בתוך המשפחה? לא. לא היו לנו ריבים ולא מחנות או קואליציות.

איך יתר בני המשפחה קיבלו את יציאתו של יותם מהארון? הבת הבכורה בדיוק התגייסה, לקחתי אותה לבית קפה וסיפרתי לה. היה לה בהתחלה קשה, אך די מהר היא התגברה על הקושי. היום במקום עבודתה יש הרבה הומואים, והם חברים מאוד טובים שלה. והבת הקטנה זורמת, היא מדברת עם כולם על הנושא בפתיחות וללא בעיה.

מתי יותם יצא מהארון בפני חבריו? בגיל 18 בתום התיכון. מי שהיה קרוב אליו ידע.

מי הדומיננטי בבית, את או בעלך? אני הדומיננטית בבית.

בעלי מאוד אוהב את ילדיו, תמיד יתמוך בהם כלכלית, אך קשה לו עם שיחות רגשיות. אני אומרת שלא תמיד הילד צריך עזרה כספית, בכל גיל ילד זקוק לאהבה, לחום, לחיבוק, להיות ביחד. אני רוצה להתנדב בתהל"ה  כדי לקבל עוד כלים להתמודד. בכל שלב בחיים אתה נחשף לדברים חדשים, וככל שאתה יודע, יש לך יותר אפשרות פעולה.

לבעלי יש עדיין מקורות דחק, אך ככל שהזמן עובר, והוא נחשף יותר להומוסקסואליות, הכאב פוחת.

 

9. ראיון עם אורית אימא של גל, הומוסקסואל

מהו מוצא המשפחה? אני נולדתי בארץ, הורי עלו ממצרים. הגרוש שלי, אבא של גל, שבעה דורות בארץ, מוצא ספרדי.

כשדן יצא מהארון כבר הייתם גרושים? כן, הוא יצא מהארון לאחר שהתגרשנו, הוא היה בשביעית.

היכן אתם נמצאים על המפה הפוליטית? אני מרכז, ואני חושבת שגם הגרוש לי מרכז.

מהו סדר הלידה במשפחתך?  בת 38, בן 37, גל בן 31.

אתם דתיים? לא.

בפני מי גל נחשף לראשונה? הוא נחשף בפני. לאחר שהתגרשתי מאבא שלו גל גר אצלי, והוא השאיר את המחשב פתוח על אתר היכרויות הומוסקסואלי. כשחזר הביתה שאלתי אותו מה פשר הגלישה באתר הזה, והוא הודה שהוא הומו. הייתה לי הרגשה שהשאיר את האתר פתוח במכוון מכיוון שהיה לנו רק מחשב אחד בבית ששירת את כל בני המשפחה.

איך הגבת? באהבה, בחיבוק ובבכי. כאב לי על שהחזיק את הסוד הזה בליבו, שחווה לבדו את החוויה הקשה של התגבשות הזהות המינית, שעדיין מהווה מכשול בחברה שלנו.

האם היה לך מידע עובדתי על הומוסקסואליות טרם יציאתו של גל מהארון? ברור. לבת שלי היה ידיד הומו, ספר שהרבה להתארח אצלנו בבית.

 האם  הגילוי הטריד את מנוחתך ? כן. חששתי מההתמודדות שלו עם זה, כי היה לו מאוד קשה.

האם גל קיבל עזרה פסיכולוגית או אחרת ? כן, הצעתי לו לפגוש מטפלת, הוא הסכים והיא טיפלה בו במשך שנים ארוכות. היא עזרה לו בתהליך היציאה מהארון, איך להגיד את זה, למי להגיד, איך להתמודד עם זה, איך לספר לאחים שלו, איך להגיד לאבא שלו.

מתי הוא שיתף את אבא שלו? רק לאחר שנה לפחות, ולאחר שטופל זמן מה אצל המטפלת שחיזקה אותו והכינה אותו לקראת החשיפה בפני אביו.

איך הוא נחשף בפני אביו? הוא הלך לאביו והשאיר לו שם מכתב, במכתב כתב שהוא רוצה לשתף אותו בעניין הזהות המינית שלו. אבא שלו מיד התקשר אלי ושאל מה זה? ואני אמרתי לו שהוא רצה לשתף אותו. גל ידע שאבא שלו מיד יתקשר אלי, כנראה שהוא לא היה מסוגל לספר לו פנים מול פנים. אבא שלו שאל אותי : " מה אני עושה עם זה?" אמרתי לו שהוא צריך להרים לו טלפון להגיד לו שהוא אוהב אותו כמו שהוא, וכך הוא עשה.

איך אבא של גל קיבל את יציאתו של בנו מהארון? הוא קיבל זאת בצורה חיובית. פעם הוא ציין בפני שהמשפחה שלו  חשדה בזה ממזמן, אמרתי לו אז מה? זה לא משנה מה הם חשבו או לא חשבו. אבא של גל מאוד גאה בו ומעריך אותו. הוא תמיד נוהג לציין כמה גל מוכשר וחכם. הוא מאוד מפרגן לו. לגרוש שלי קל יותר לשבח את הילדים שלנו ולפרגן  להם בפני יותר מאשר בפניהם. היציאה מהארון של גל לא שינתה את  היחס של אבא שלו אליו, הוא מאוד מאוד גאה בו.

ספרי לי על גל.  גל הוא ילד סגור, יש לו שליטה חזקה על מה שהוא אומר, קשה להוציא ממנו, לעתים אני ממש צריכה לסחוט ממנו אינפורמציה. הוא בחור נהנתן, אוהב את החיים הטובים, אוהב לטייל בטבע, מבשל טוב, מוכשר מאוד. הוא עבר שינוי  גדול עם עצמו, יש לו רצון מאוד גדול ללמוד ולהתפתח.  גל גר בתל אביב וכרגע משלים תואר שני באוניברסיטת תל אביב בתחום מדעי.

האם הייתה  איזו התנהגות שאינה תואמת את המגדר של גל בילדות? בגיל 3 הוא אהב להתחפש לבת, לבש שמלות וענד עגילים, והיה שלב שאהב לשחק עם ברביות- אבל לא חשדתי שזה סימן למשהו.

איך היה הקשר  בינך לבין גל לפני היציאה שלו מהארון? אני חושבת שלילדים הומואים יש קשר מאוד מיוחד עם האימא, תלות מסוימת, רגישות מיוחדת לאימא, לא יודעת למה, אני מרגישה זאת.

ואיך מערכת היחסים שלך אתו היום? גל מאוד קשור אלי גם היום, אין יום שהוא לא מתקשר אלי.

ואיך הקשר שלו עם אביו לאחר הגילוי? הקשר ביניהם בסדר, אבל הוא פחות קשור אליו מאשר אלי. אבא שלו לא ישאל אותו אם יש לו בן זוג למשל, ואני מנגד, יכולה אפילו  לנסות "לשדך" לו בן זוג. אבא שלו שמע שהוא הומו, ובזה זה נסגר, הם לא מדברים על זה.

האם השתתפת בקבוצת תמיכה כמו תהל"ה למשל? לא. אבל אני עדיין עוברת תהליך של קבלה. אני מספרת על גל, אבל לא לכל אחד. המעגל של האנשים שיודעים הולך ומתרחב, בקצב שלי, למרות שעברו כבר מעל 10 שנים. במקום העבודה שלי רק לאנשים קרובים סיפרתי.

האם חשבת שהטיפול הפסיכולוגי עשוי לגרום לו להיות סטרייט? מה פתאום! מטרת הטיפול הייתה לעזור לו להתמודד עם  תהליך היציאה מהארון. היציאה מהארון מאוד קשה גם להורים,  אבל ברור לי שזה לא דבר ש"יעבור". היום תודה לאל,  יותר מדברים על זה, ויש תמיכה של מערכת המשפט ושל הקהילה.

 

10. ראיון עם איילה אימא של אלון , הומוסקסואל

מהו מוצא המשפחה? שנינו אשכנזים.

האם אתם דתיים? לא, חילוניים.

היכן אתם נמצאים על המפה הפוליטית? בשמאל.

היכן אתם מתגוררים? ברמת- אביב.

מהו סדר הלידה במשפחתך? תאומים (בת ובן) 36, אחד מהתאומים, אלון הומו, בן 32.

ספרי לי על אלון- אלון מאוד יצירתי, חכם, נחמד, מצייר וכותב. אדם נהדר, במקצוע הוא במאי קולנוע, מגיל צעיר ראינו את היצירתיות שבו, כולל דברים שאתה תמיד בצורה אחרת. אח טוב, בן נפלא.

באיזה גיל אלון יצא מהארון? 24

איך הייתה תגובתך ליציאתו מהארון? שנינו היינו בהלם. למרות שפעם חשדתי, לאלון יש כתב נורא יפה, היו דברים בעברו...אני זוכרת מפגש משפחתי בגיל מעיר בו הוא לבש בגדים של בחורה, והציג בצורה משעשעת. זה חלף במוחי, אבל זה ממש ירד מהפרק. דיי נדהמנו, כי הוא מאוד מאוד לא אופייני, הוא בחור גבוה, זקוף וחתיך, עם הרבה חברים וחברות. בדיעבד, עניין החברות הכי צריך להדליק לנו נורה אדומה.

איך הוא סיפר לכם שהוא גאי? הוא לא סיפר. הוא השאיר מכתב לארבעתנו, לאבא שלו, לי, ולשני אחיו. נתן לנו מכתב ויצא מהבית. במכתב היה כתוב שהרבה שנים הוא מנסה להדחיק, ומנסה להילחם, לחשוב שזה לא...אבל הוא הבין שזהו, וזה המצב! כתב שהוא לא יכול לשמור את זה בסוד יותר מפנינו, והוא מתרחק עכשיו מהבית, הוא באזור, הוא כתב לנו איפה, ואם אנחנו רוצים אז הוא יחזור, ואם לא, אז הוא יבין...

כמובן שצלצלנו אליו מיד, וחיבקנו אותו ונישקנו אותו, ואמרנו לו את האמת, שהוא לא איש אחר, הוא אותו האיש, ועם עוד ידיעה שאנחנו יודעים. אחותו התאומה אמרה למה זה לא מפתיע אותי?

אבל אבא שלו ואני מאוד הופתענו.

ביקשתם שילך לפסיכולוג? הדבר היחיד שביקשנו ממנו שילך לייעוץ, למישהו שהכרנו, הוא הלך, ואנחנו נכנסנו מיד אחריו, והוא אמר :"זה בכלל לא התלבטות, זה דבר שכלל לא נתון בספק, זה המצב ואין על מה לדבר". אני הייתי בעניין של רק אם זה מתנדנד, והוא אמר שזה בכלל לא נתון לשיקול דעת, או דיון... ביקשתי שילך כדי לדעת שהוא שלם, בטח לא לצורך המרה.

איך הגבת? לקח לי כמה ימים, אני זוכרת, שחברה התקשרה אלי,  שאמרה לי שהקול שלי לא נשמע כרגיל... אני זוכרת את התשובה שלי, אמרתי לה: "את צודקת , עוד כמה ימים זה יעבור לי", וכך היה, התעוררתי להלם ראשוני, וזהו.

היה משהו שהטריד את מנוחתך בהקשר יציאתו מהארון? כן, זה היה באותה השיחה כשהוא חזר, אחרי מכתב היציאה מהארון, הסתכלתי עליו, והוא עלי, והוא אמר: "אימא יהיו לי ילדים", זה הדבר היחיד שהטריד אותי, כי הוא כזה נהדר עם ילדים. אלון ואני מאוד מאוד קרובים, הוא ראה בעיני את ההרגשה, ועלה על זה, ממש בעשר הדקות הראשונות. זה הדבר היחידי שהטריד אותי. כמובן, גם מה שמטריד את כולם, שיהיו לו חיים יותר קשים מאחרים, זה ברור.

מה הייתה תגובת בעלך ליציאתו של אלון מהארון? לקח הרבה יותר זמן. היחס  אליו ממש לא השתנה, אבל מדי פעם היה אומר, אני עדיין מקווה שזה ישתנה, הכוונה הלוואי שזה לא ככה, בזמן שהיה ברור לשנינו שזה לא ישתנה.

האם היה לכם מידע עובדתי על הומוסקסואליות טרם החשיפה? לא, כמו לכל עם ישראל.

היה משהו שהטריד את מנוחתו של בעלך? לא. חוץ מהעובדה שיהיו לו חיים יותר קשים מאשר לאחרים.

איך מערכת היחסים שלך הייתה עם אלון טרם הגילוי? מערכת  היחסים שלי עם אלון הייתה שונה ממערכת היחסים עם אחיו ואחותו, הוא ילד שמשתף, והם שתי כספות...

איך הייתה מערכת היחסים עם האב לפני הגילוי ולאחריו?  מערכת היחסים שלו עם אביו הייתה טובה לפני הגילוי ואחרי הגילוי, טובים ומצוינים.

היו סימנים מקדימים בילדות שהצביעו על נטייתו המינית? היו הבזקים, שניים או שלושה... יש לו בן זוג, ואצל בן הזוג רואים שהוא גאי, ואצל אלון ממש לא רואים.

האם היציאה מהארון פגעה במערכת היחסים שלך עם בעלך? היו האשמות של מישהו מכם? ממש לא!

האם השתתפת בקבוצות תמיכה להורים ללהט"ב? לא. לצערי הרב, הייתי שמחה ללכת לעזור שם.

איך יתר האחים קיבלו? האם נוצרו קואליציות בתוך המשפחה? לא,  האחים שלו קיבלו בצורה חיובית.

מערכת יחסים בתוך המשפחה  והלכידות המשפחתית מאוד חשובים לנו. כשהקמנו את הבית, בעלי ואני, אמרנו שנקים משפחה בה לילדים יהיה טוב. לא משנה מה, שהבית יהיה מכיל ונעים, מוגן ונוח. וככה השתדלנו לגדל את ילדינו. היחסים בבית טובים, אז זה לא משנה אם הוא הומו, או עושה דבר כזה או אחר...

 

ביבליוגרפיה

דיימונד, ג'. (2017). תגובות הוריות ליציאה מהארון של ילד, בטיפולנט. https://www.betipulnet.co.il/particles

ויניקוט, ד'.ו'. ( 2014). משחק ומציאות, תל -אביב: עם עובד.

לוז, ד'. אבני, ש'. (2000). אימא, יש לי משהו לספר לך. תל-אביב: שופרא.

ליס,ר'. ממודל האבל למודל רמות מודעות הורית סיוע להורים בתהליך התמודדותם עם נטייתם המינית הגאה של ילדיהם, (2005). פסיכואקטואליה, 39-46.

מיטשל, ס'.מ'. ובלאק, מ'. ג'. (2006). פרויד ומעבר לו, תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית, תולעת ספרים, ישראל.

מייק, ח' (2009). פחד, אהבה: הומוסקסואלים, לסביות והוריהם מספרים על גילוי הנטייה המינית ותהליך ההתמודדות עמה. תל-אביב: מפגשים.

מרציאנו, א'. (2009). תפקיד הפורומים הווירטואליים בהתמודדותם של נערים הומואים עם תהליך היציאה מהארון. מסגרות מדיה: כתב עת ישראלי לתקשורת, (4),  1-28.

פרדס, א'. קובלסקי, ש'. כץ, א'. (2011). ההורים כבסיס בטוח למתבגר בתהליך היציאה מהארון בראי תאוריית ההתקשרות. מפגש לעבודה חינוכית- סוציאלית, 33, 18-38.

פרדס, א'. קובלסקי, ש'. כץ, א'. (2012). קרעים ואיחוי בתהליך היציאה מהארון, פרספקטיבה של תיאוריית ההתקשרות. פסיכואקטואליה, ינואר 2012, 26-31.

קוהוט, ה'. (2013) כיצד מרפאת האנליזה?, תל-אביב: עם עובד.

קמה, ע'. (2004) היבטים פסיכו- חברתיים וסיפוק צרכי מתבגרים הומו-לסביים, היבטים פסיכו-חברתיים. http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/593D6EDB-0B20-48EF-8106-47F01188DA00/97912/hebetimpsychohevratiim.pdf

קמה, ע'. (2003). העיתון והארון: דפוסי תקשורת של הומואים. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.

רובינשטיין, ג'. (2011). ביקורת ספרים, Mom, Dad I'm Gay: How Families Negotiate ,Coming Out (2001) by  Ritch C. Savin-Williams, מפגש לעבודה חינוכית- סוציאלית, 33, 230-237.

שביידל,ז'. (2011). מתלבטים על בחירה: דילמות ודרכי התמודדות של בני נוער הומוסקסואליים בציבור הציוני- דתי בארץ ישראל. מפגש לעבודה סוציאלית, 33, 123-136

שילה, ג'.(2007). החיים בוורוד, בני נוער וצעירים הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. תל -אביב: רסלינג.

שנקמן, ג'. שמוטקין ד'. (2011). מרכיבי רווחה סובייקטיבית בקרב נוער ובוגרים צעירים הומולסביים: מחקר עם קבוצת השוואה הטרוסקסואלית. מפגש לעבודה  חינוכית-סוציאלית,  33, 61-80.

Alanko.k, Pekka S., Nicole H., Katarina.w., Markus.V., Patrik, J., Ada, J., Bettina,V.D.P., Kenneth,N.S.,(2008). The Association Between Childhood Gender Atypical Behavior and Adult Psychiatric Symptoms is Moderated by Parenting Style Springer Science + Business Media, LLC 2008.

Baiocco,R.,(2014). Negative Parental Responses to Coming Out and Family Functioning in a Sample of Lesbian and Gay Young Adults, Springer Science+Business Media New York 2014

Beeler,J.,Diprova,V.(1999).Family adjustment following disclosure of homosexuality by a member: Themes discerned in narrative account. Journal of matrial& Family Therapy,25,443-459.

Ben-Ari, A. (1995). Coming out: A Dialectic of intimacy and privacy. The Journal of Contemporary Human Services, 76 (5), 10,306-314.

D'Augelli, A. R. (2006). Stress and adaptation among families of lesbian, gay, and bisexual youth: Research challenges. In J. J. Bigner (Ed.), An introduction to GLBT family studies (pp. 135-160). Binghamton, NY: Haworth

D’Augelli, A. R., & Hershberger, S. L. (1993). Lesbian, gay, and bisexual youth in community settings: Personal challenges and mental health problems. American Journal of Community Psychology, 21, 421–448

D’Augelli, R., Grossman, A. H., & Starks, M. T. (2005). Parents’ awareness of lesbian, gay, and bisexual youths’ sexual orientation. Journal of Marriage and Family, 67, 474–482.

Diamond. G .M., S. Shpigel.M.S. (2014). Attachment-Based Family Therapy for Lesbian and Gay Young Adults and Their Persistently Nonaccepting Parents. Professional Psychology: Research and Practice,. 45, 4, 258–268.

Elizur, Y. Ziv, M. (2001), Family Support and Acceptance, Gay Male Identity

Formation, and Psychological Adjustment, A Path Model, Family Process, 40, (2) 125-144.

Heatherington,L. Lavner,J.A. (2008). Coming to Terms with Coming Out: Review and Recommendations for Family Systems–Focused Research. Journal of Family

Psychology, 22, 3, 329–343.

Hillier, L. (2002). “It’s a catch-22”: Same-sex attracted young people on coming out to parents. In S. S. Feldman & D. A. Rosenthal (Eds.), Talking sexuality: Parent-adolescent communication (pp. 73–91). San Francisco: Jossey–Bass

LaSala, M. C. (2000). Lesbians, gay men, and their parents: Family therapy for the coming-out crisis. Family Process, 39, 67-81.

Mikulincer, M., 8c Shaver, P. R. (2001). Attachment theory and intergroup bias: Evidence that priming the secure base schema attenuates negative reactions to out-groups. Journal of Personality and Social Psychology, 81,97.

Mikulincer, M., 8c Shaver, P. (2007). Attachment in adulthood: Structure, dynamics, and change. New York: The Guilford Press.

Moore. K. A, Young. M.S., Weir. J.M., (2007) Ochshorn.E., An Evaluation of a Holistic Program for at-Risk Teens and Their Parents. Springer Science+Business Media, LLC 2007.

Kathleen A. M.& Scott. M. Y, & John M. &Weir.J.W, & Ochshorn,E.(2007) An Evaluation of a Holistic Program for at-Risk Teens and Their Parents, Springer Science+Business Media, 29, 129–145

Miller, R. J., & Boon, S. D. (1999). Trust and disclosure of sexual orientation in gay males’ mother-son relationships. Journal of Homosexuality, 38(3), 41–63.

Olson,D.H. (2000). Circomplex model of marital and family systems. Journal of family Therapy.22,144-167

Saltzburg, S. (2009). Parents' experience of feeling socially supported as

adolescents come out as lesbian and gay: A phenomenological study. Journal of Family Social Work, 12, 340-358.

Savin-Williams, R.C. (2001) Mom, Dad I'm Gay: How Families Negotiate Coming Out. Washington, DC, US: American Psychological Association

Savin-Williams, R.C. (2005).The new gay teenager. Cambridge, Harvard University