תהל"ה - תמיכה להורים של הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים
חדשות ועדכונים

היו שותפים לשינוי ותמיכה

לחצו לתרומה לעמותה

קיום כאוב ודחוי


מאת: פרופסור ישעיהו תדמור
תאריך כתיבה / פרסום: 8/12/2005
פורסם באתר "הארץ"

מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה נבחן לאחרונה על ידי ועדה, בראשותו של פרופ' הלל שמיד, שהתמנתה על-ידי שר הרווחה לשעבר, ח"כ זבולון אורלב. בימים אלה תסתיים עבודתה. הדברים להלן נועדו לקרוא לחברי הוועדה להשהות את פרסום הדו"ח עד שימלאו חסר משווע בעבודתם. בקטגוריה "בני נוער בסיכון ובמצוקה" בחנה הוועדה את תנאי חייהן של שלוש קבוצות: חרדים, ערבים ועולים. בדין כך, אבל היא התעלמה במפגיע מקבוצה אחרת השרויה בעליל במצוקה ובסיכון: בני נוער הומוסקסואלים ולסביות.

בטיוטת הדו"ח מופיעה הערה המתרצת את הדבר: המצוקות שבהן התעניינה הוועדה קשורות בשונות שברקע התרבותי והאתני, וזו מהווה מכנה משותף לשלוש הקבוצות, ואילו להומו-לסביות רקע אחר. ההערה הזאת מבטאת נוקשות, שכן גם אם מקור מצוקתם של בני הנוער האלה שונה, המצוקה בעינה וראויה להתייחסות. מתגלית בה גם בורות. התופעה ההומו-לסבית מתפרשת כיום לא רק במונחים של מיניות, אלא במושגים של מגדר, היינו במושגי תרבות. נקווה, שהתחמקות הוועדה מעיסוק בקבוצה ההומו-לסבית איננה מעידה חלילה על דעות קדומות ועל הומופוביות.

קשה לאמוד את הסבל הנורא של מי שמגלה בעצמו נטייה להומוסקסואליות, את ייסורי הנפש שלו, את החרדה, את הבדידות, כשאין לו אדם קרוב להיוועץ בו ולקבל ממנו סעד וחום אנושי. אני מכיר זאת כאב לבן הומוסקסואל, בננו עידו, כמחנך-כיתה וכמנהל בית ספר במשך שנים רבות בעבר, וכמי שמצוי בספרות העוסקת בנושא. אני יודע על הורים המתנכרים לילדם מעת שנודעה להם נטייתו החד-מינית. עידו טיפל במסירות בידיד שלו, חולה איידס, שהוריו עזבוהו לנפשו. כשנפטר ממחלתו, הם לא הגיעו להלווייתו.

טיפלתי בנערים הומוסקסואלים. חלקם באו אלי מיוזמתם, בחשאי, חסרי-אונים, מכווצים מאימה, פורקים בגמגום ובהתייפחות את מטענם הנפשי, מבקשים עצה ועזרה. אל חלקם הגעתי מתוך שראיתי את ייאושם ושיערתי את מקורו. הקשבתי לסיפורו של נער שסבל במשך שנים מהצקות ומהתעללות מצד בני כיתתו, מלעג מתמיד ומכינויים מעליבים. האזנתי לנער אחר שתיאר את חיבוטי-נפשו ביחס לזהותו המינית, את החרדה מפני הגירויים הסותרים, את המשיכה המינית הנחשבת אסורה, את כמיהתו לדעת מי הוא, מה הינו ומה יהיה עתידו כאדם וכגבר. היה נער שסירב לצאת לטיול הגדול של שכבת י"ב, ורק אחרי שיחת-דבב ארוכה נפרץ סגור לבו: הוא חושש להימצא בחדר אחד ובמקלחת משותפת עם בנים. ובאה אליי נערה, שזהותה הלסבית הייתה כבר מגובשת לחלוטין, והיא קיבלה זאת באומץ כגילוי של עצמיותה, אלא שהוריה דחוה, כמעט גירשו אותה מהבית.

תלמיד שלי, הומוסקסואל, חכם ומוכשר מאין-כמוהו, שם קץ לחייו. השתתפתי בהלווייתו. אחר כך באתי לביתו, לנחם את הוריו. הם, שבורים וכואבים, שאלו שוב ושוב: למה? כעבור כשנה התקשרו אליי וסיפרו לי כי כאשר עשו סדר בחפציו של בנם ז"ל, מצאו מחברת ובה דברים שכתב על עינויי-נפשו בשל הנטייה ההומוסקסואלית שגילה בעצמו.

תמונה עגומה עולה גם מתוך הספרות המדעית. שורה של מחקרים מגלה, ששיעור ההתאבדויות ומספר ניסיונות ההתאבדות של בנים הומוסקסואלים ובנות לסביות, מקרב כלל אוכלוסיית בני הנוער שהתאבדו או ניסו להתאבד, גדול לאין-ערוך ממשקלם המספרי באוכלוסיה זו. ועוד: מקרב אוכלוסיית בני נוער הומוסקסואלים ולסביות, שיעור המנסים לשים קץ לחייהם והמתאבדים מבהיל.

ליבת הפתרון למצוקת בני הנוער האלה היא בחינוך. עיקרו – טיפוח של ערך כבוד האדם, של תפיסת האדם כסובייקט הזכאי לחיות את קיומו באורח אותנטי, של רגישות וסובלנות כלפי מי שנתפס על-ידינו כשונה. אין צורך לאהוד את תופעת ההומוסקסואליות כדי לחבב ולכבד את עצמיותם האחרת של חבר-לכיתה הומוסקסואל, או בת-כיתה לסבית.

כבכל מצב של מצוקה וסיכון, הפתרון מקיף צריך להיעשות בראייה מערכתית. הוועדה לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה, בהיותה ועדה מטעם הממשלה, יכולה לתרום לכך. תהא זו החמצה אם תמעל בתפקידה זה.

הכותב, פרופסור לחינוך, משמש ראש החוג למדעי ההתנהגות במכללת עמק יזרעאל