תהל"ה - תמיכה להורים של הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים
חדשות ועדכונים

היו שותפים לשינוי ותמיכה

לחצו לתרומה לעמותה

מחיר ההימנעות


באביב האחרון עברנו, בן-זוגי ואני, לגור בסינסינטי. זמן קצר אחרי שעברנו אסר עלינו רב בית הכנסת האורתודוקסי שבעיר להשתתף בתפילות. הוא התנצל והודיע לי שההוראה באה מרב בעל סמכות גבוהה משלו. החלטתי להתקשר לאותו רב שהוא ראש ישיבה גדולה וגדול בהלכה. רציתי להיפגש אתו ולדון עמו על החלטתו. הוא הסכים לדבר אתי, אך בטלפון.

הוא אמר לי שהוא שמע שאני דוגל בשינוי התורה. אמרתי לו שזה אינו נכון, שאני מנסה למצוא דרך בה יוכלו אנשים בעלי נטייה לבני מינם להשתייך לקהילות אורתודוקסיות. שיתפתי אותו בכאב שחשים הומואים ולסביות הרוצים להישאר דתיים אורתודוקסים, שרבים מהם עזבו את קהילתם, ושחלק מהצעירים כל כך מיואשים שהם מנסים להתאבד.

תשובתו הייתה: "אולי זו מצווה שיעשו כך."

הייתי בהלם. ביקשתי הבהרה. הוא הודה שאכן, לזה הוא התכוון. היות ולדעתו הומואים חוטאים חמורים, אולי יהיה זה רעיון טוב אם יתאבדו. רעדתי בכל גופי והתאמצתי בכל כוחי להישאר בשליטה עד תום השיחה.

התבטאותו הבוטה הייתה מעל ומעבר לדברי הרבנים המחמירים ביותר. אך בדיעבד אני אסיר תודה לו על יושרו המכאיב כל כך. זה אמנם נאמר בבוטות, אך עוד רבים בקהילה האורתודוקסית היו מעדיפים שניעלם בדרך זו או אחרת. כאשר נערים/ות מבינים כמה חזקה התשוקה הקהילתית להיעלמם, הם עלולים להתייאש ולעשות מה שאחדים מהם עשו בחודש האחרון.

היססתי אם לחלוק עם הקוראים את הסיפור הזה וסיבתי עמי: אני יהודי דתי וזה מביך אותי להציג את הקהילה שלי באור כל כך שלילי. אני נוטה ללכת בדרכו של הרב קוק שאמר: "אל תתלונן על מעשיהם הרעים של האחרים, פשוט עשה טוב." אך אינני יכול לשתוק. אינני יכול להימנע מתגובה כשאני רואה שדמם של אחי ואחיותיי נשפך.

לחבריי אני אומר: עלינו להחליט – או נעמוד לימין 170 ויותר הרבנים האורתודוקסים המגנים הומופוביה וקנאות עיוורת ובה בעת מסכימים עם הגישה המסורתית בנושא הומוסקסואליות, או נלך עם אותו ראש ישיבה שאמר לי שהתאבדות של נערים היא מצווה. או שניטע בלב בני הנעורים תקווה שיש להומואים סיכוי לחיים טובים בכל קהילה בה הם חיים, או שנאשר את הפחדים הגרועים ביותר שלהם – ושלנו.

אני מבין את המנהיגים האורתודוקסיים הרבים החוששים שהתנגדות להומופוביה עלולה להתפרש כאישור להתנהגות הומוסקסואלית. אך זה לא חייב להיות כך. והחשוב מכל, האם ראוי שנסכן את חיי ילדינו בגלל אי הבנה זו?

כל הקהילות הדתיות באשר הן חייבות לאפשר לכל נער ונערה בגיל 13 לצפות שחייהם יהיו טובים. חובתנו להעביר את המסר שאם צעיר או צעירה מגלים את נטייתם לבני מינם, הם עדיין זכאים לחלום על עתיד טוב. מניעת תקווה היא פשע.

אני ממליץ לחבריי ברבנות האורתודוקסית על נקיטת לפחות שלושה צעדים:

ראשית עליהם לחתום על גילוי דעת האומר: "הטרדה והשפלה של אדם הנמשך לבני/בנות מינו היא עבירה על חוקי התורה שהם הערכים החשובים ביותר ביהדות."

שנית, לאחרונה פורסם מכתב של "קשת" המגנה הומופוביה בקהילה היהודית. התאכזבתי
עמוקות לראות שכה מעט ארגונים אורתודוקסיים חתומים על המכתב. המכתב אינו דן בנושאים שבמחלוקת כגון נישואין חד-מיניים או החוק היהודי בנושא הומוסקסואליות. הוא רק אומר שאין להסכים להצקה. מאד מאכזב שבתי-ספר אורתודוקסיים נמנעו מלחתום על המכתב.

שלישית, על הארגונים האורתודוקסיים להפסיק מיד לתמוך ב"רפואה מתקנת" שאינה מקובלת על אף ארגון רפואי או פסיכיאטרי. כל עוד אנו תומכים במיתוס שהומוסקסואליות היא מחלה הניתנת לריפוי, אנו מחזקים את הייאוש של הצעירים שאינם מצליחים לשנות את נטייתם ונוטים לשים קץ לחייהם.

לפי מחקר משנת 2007 אחד משישה בני נוער להט"ב חושב על התאבדות ואחד מעשרים מנסה לבצע זאת. אין זו בעיה שולית הנוגעת רק לכמה ילדים מדוכאים, זוהי מגפה המתפשטת הודות לשנאה ולבת-בריתה – השתיקה.

הרב סטיון גרינברג הוא מורה בכיר ב CLAL- ומחבר הספר Wrestling with God and Men: Homosexuality in the Jewish Tradition.