גם זו דרך להגיד תודה....

כבר זמן מה שאני יושב וקורא את ההודעות שכאן, מבין לליבם של המתלבטים, וגאה בתגובות ההורים.
אין דרך להסביר כמה אנחנו מתלבטים, כמה קשה זה לבוא ולהצהיר בפני כולם על מי שאנחנו באמת ובמיוחד להורינו. אלה שמצפים מאיתנו להיות "כמו כולם". להקים משפחה. לפעמים אנחנו פוחדים כל כך מהסביבה וההורים ועושים טעויות....
 ופתאום, ברגע של "חולשה", אחרי אינספור התלבטויות ושיחות עם עצמנו אנחנו מוצאים את זה החוצה..... ואז באה ההפתעה: התגובה לה לא ציפינו.
אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל להודות להוריי.... 9 שנים של הכחשה עצמית.
 9 שנים של חיים בשקר. 9 שנים במהלכם אפילו התחתנתי והבאתי ילד. 9 שנים!
 עד שלא יכולתי יותר וזה יצא. יצא בצורה הכי מגעילה והכי מכוערת: אאוטינג!!!
תוך 24 שעות כל העולם ידע!
לקח לאבא שלי 24 שעות נוספות להרים לי טלפון ולקרוא לי לשיחה. ישבתי מולו מפוחד.... הוא שאל שאלה אחת פשוטה: למה?.... למה לא באת לפני 9 שנים.
מה היה קורה? היינו עוזרים לך אז!!!
נאלמתי דום. אבא שלי, שכל כך פחדתי מהתגובה שלו, ואימא שלי.... שהייתי בטוח שתחטוף התקף לב....
לפעמים אנחנו לא יודעים אפילו איך להודות לכם....
אני חי היום עם בן זוג מקסים, והאהבה פורחת.... הוא בן בית אצל ההורים שלי ברמה כזו שאפילו האישה שהייתי איתה כמה שנים לא הייתה מעולם.
ההורים שלי אוהבים אותו כמו בן, ומקשיבים לו יותר ממה שהם מקשיבים לי.
לא עשיתי להם חיים קלים בשנים האחרונות, אבל הקבלה שלהם אותי, אותנו, היא אבסולוטית.
לפעמים נראה לנו כי ההורים מעצבנים, מעיקים, פולנים.... הם בסך הכול אוהבים... ואנחנו אפילו לא יודעים איך להגיד תודה........
אז זו דרכי להודות להוריי הפרטיים, ולכם, כל ההורים שנמצאים כאן, התומכים בילדים שלהם. לא כל יום אנחנו אומרים, אבל באמת תודה!!!
התמיכה הזו הכי חשובה בעולם!!!