כשאנחנו מגלים לראשונה...

הפעם הראשונה שהורים מגלים שילדם הומוסקסואל היא הלם. בין אם את אם או אתה אב, בין אם מדובר בבן או בבת, גם אם חשדתם במשהו או שזו הייתה הפתעה גמורה, הגילוי הראשוני הוא ברוב המקרים הלם. הרגשות מציפים ומבלבלים, קשה לדבר על כך בהתחלה בלי להעלות דמעה ולחוש כעס.
כל משפחה שונה וכל מקרה ייחודי: יש הורה שמגלה במקרה, יש ששומע מהילד, יתכן שהילד כבר בוגר או שהוא עדיין נער. ישנם הורים הפתוחים להקשיב או כאלה שנרתעים ומתרחקים.
לכולם דאגות ושאלות דומות...

מה זו נטייה מינית?
נטייה מינית מוגדרת כמשיכה רגשית, רומנטית ומינית כלפי האחר. הטרוסקסואלים הם אלה שמשיכתם העיקרית היא לבני המין השני. הומוסקסואלים הם אלה בעלי נטייה מינית ורגשית כלפי בני מינם.

כיצד נקבעת נטייה מינית?
אין מחקרים המציגים תשובה חד-משמעית לנושא זה. עם זאת, החוקרים מסכימים כי הסוגיה מורכבת וכי הנטייה המינית נקבעת משילוב של נטייה גנטית, פסיכולוגית וסביבתית.
אצל רוב בני האדם מתעצבת הנטייה המינית בגיל מוקדם. למרות שהמחקר אינו חד-משמעי, ברור כיום כי הומוסקסואליות ונטייה מינית אינן תוצאה של התנהגות ההורים או אירועים בעברו של הילד.
זו אף פעם לא "אשמתו" של ההורה שילדם גדל להיות הומוסקסואל או לסבית.
לא יודעים עדיין מה משפיע על נטייה מינית אבל ידוע כיום כי היא נקבעת כבר בגיל מאוד מוקדם, אם לא בלידה.

מה גורם להומוסקסואליות?
קיימות תיאוריות רבות. הן מציעות מקורות שונים לאוריינטציה המינית: מקור גנטי, השפעות הורמונאליות על התינוק, חוויות משמעותיות בילדות. יתכן שהאוריינטציה המינית נובעת מיחסי גומלין מורכבים של אלמנטים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים.

איך יודעים על נטייה מינית?
יש המעידים על עצמם כי "הרגישו שונים" או ידעו שהם נמשכים לבני מינם כבר מגיל צעיר. אחרים מספרים שכבר מגיל צעיר הבינו שנטיתם המינית אינה עולה בקנה אחד עם הנורמה החברתית.
אחרים מגיעים למודעות מלאה רק בגיל ההתבגרות או כמבוגרים. להבין את המיניות והנטיות הוא תהליך שיכול להמשך שנים רבות ולא צריך לפחד ממנו. עם זאת, ככל שהחברה תהיה פתוחה יותר לנטיות שונות, של הומוסקסואלים ולסביות, טרנס ובי-סקסואליים, כך יהיה קל יותר לצעירים "לצאת מהארון" בגיל מוקדם ולהתמודד עם נטיותיהם.

האם מבוגרים יכולים להשפיע על האוריינטציה המינית של מישהו צעיר?
מבוגרים הטרוסקסואלים או הומוסקסואלים אינם יכולים לקבוע את אוריינטציה המינית של אדם צעיר. כראיה לכך, רוב ההומוסקסואלים הם ילדים להורים הטרוסקסואלים שגודלו בסביבה הטרוסקסואלית, ובכל זאת הם הומוסקסואלים.
כל המחקרים טוענים שהאוריינטציה המינית אינה נלמדת אלא קיימת מגיל צעיר, יתכן אפילו מלידה. עם זאת, המבוגרים יכולים לעזור לצעיר לקבל את עצמו.

האם הומוסקסואליזם היא תופעה לא טבעית?
ההומוסקסואליזם איננה תופעה לא טבעית מעצם קיומה. באותה מידה שאדם יכול להיות הטרוסקסואל כך אדם אחר יכול להיות הומוסקסואל . אין יודעים מה מקור התופעה אבל ברור כי היא שרירה וקיימת ותמיד תהיה כך. ההערכה הרווחת היא כי בין 8 ל- 10% מכלל האוכלוסייה הומוסקסואלים, כלומר אחד מכל 8 אנשים. ההומוסקסואליות קיימת בכל מגזרי החברה, וגם בקרב בעלי החיים.

האם הומוסקסואליות היא מחלה או הפרעה נפשית כלשהי?
הומוסקסואליות אינה מחלה, לא פיזית ולא נפשית.
בשנת 1973 ב-Diagnostic statistical manual of psychiatric disorders החליפה את ההגדרה למונח הומוסקסואליות ב- Ego dystonic homo, שהייתה מוגדרת כ''מתחים הנגרמים בגלל ההומוסקסואליות''.
בשנת 1986 גם ההגדרה הזאת בוטלה ומאז האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני הוציא אותה לחלוטין מרשימת מחלות הנפש.

האם ניתן "לרפא" את הילד?
כיום ברור ומוכר גם על ידי הפסיכיאטרים כי הומוסקסואליות אינה ''מחלה'' שניתן ''להירפא ממנה''. כמו כן התופעה כבר אינה נחשבת למחלת נפש ואגודת הפסיכיאטרים האמריקאית הצהירה שאינה ברת שינוי.

האם הומוסקסואלים ולסביות יכולים לשנות את נטייתם וזהותם המינית?
ישנם כאלה, בעיקר תנועות וארגונים דתיים, הטוענים כי הומוסקסואלים ולסביות יכולים לשנות את נטיתם וזהותם המינית. טענות אלו נובעות מהמחשבה כי נטייה הומוסקסואלית אינה כשורה. רוב הטענות הללו מבוססות על דעות מוטות ולא על מחקר מדעי אמיתי.
אין כל ביסוס מדעי לאפשרות כי ניתן לשנות נטייה מינית ואלה שכן טוענים כך מתבססים רק על שינוי בדפוסי ההתנהגות ולא של הזהות הפנימית האמיתית.
איגוד הפסיכולוגים האמריקאי הצהיר כי אין הוכחה מדעית שטיפול פסיכולוגי בנושא זה יעיל, להיפך, הם טוענים כי הוא יכול להזיק יותר מאשר להועיל.

האם זה נכון שרוב מנצלי הקטינים הם הומוסקסואלים?
סטריאוטיפ נפוץ הוא שהומוסקסואלים הם Pedophiles. כל הסטטיסטיקות קובעות שרוב מקרי הניצול המיני נגרמים על ידי גברים הטרוסקסואלים. בשנת 1998 הראה מחקר במדינת מסצ'וסטס שמתוך 175 גברים מבוגרים אשר הואשמו באונס קטינים ממין זכר, אף לא אחד מהם היה הומוסקסואל.

מה בנוגע למחלת האיידס?
עם הגילוי של מחלת האיידס קשרו אותה רבים ליחסים הומוסקסואלים. למרות נתונים סטטיסטיים המתפרסמים בנושא והמוכיחים כי אין קשר בין המחלה להומוסקסואלים ולסביות הסברה הזו דווקא עדיין קיימת. האמת היא שיחסים הומוסקסואלים אינם מהווים סכנה לאיידס. הסכנה טמונה בהתנהגויות מיניות מסוימות ושימוש בסמים.

הנה כמה נתונים על מחלת האיידס:
מחלת האיידס מועברת במספר דרכים: מגע מיני עם נשא איידס,מגע עם דם הנגוע ב-HIV {מנות הדם בישראל עוברות בדיקה מקיפה} או נוזל הזרע {כולל הטיפות המקדימות לשפיכה הסופית} מגע עם הפרשות הנרתיק או חלב אם של אישה נשאית, וכדומה.
לא תידבקו באיידס מ- לחיצת יד, חיבוק, שיעול או התעטשות, זיעה או דמעות, יתושים וחרקים אחרים, אכילת מאכלים שהוכנו על ידי נשא/חולה, מגע עם בעלי חיים, שימוש בריכות שחיה, שימוש באותם כלי אוכל, שימוש במושב האסלה, תרומת דם בארצנו.
{לעיון נוסף}

למרות שכיום המידע בנושא זמין ופתוח לכל והרבה מחקרים כבר נעשו, עדיין מחזיקים הומופובים בדעות מוטות לגבי הקשר בין איידס להומוסקסואליות.

האם ניתן לזהות הומו או לסבית לפי הופעתם?
לא ניתן לזהות הומו או לסבית לפי הופעתם, באותה מידה שאי-אפשר לזהות הטרוסקסואלים. לעיתים ניתן לראות, צעירים, בעיקר בני נוער, אשר מתלבשים בצורה פרובוקטיבית או נשית. אופנה זו החלה בקרב מועדוני הגייז, ואומצה על ידי בני נוער ברחבי הארץ ובלי קשר להעדפתם המינית.

מה יהיה כאשר הילד יגדל ויתבגר, האם יהיה בודד ובלי משפחה?
יתכן שכן, אבל זה נכון לגבי כל אחד מאיתנו. בני זוג נפטרים, נישואים מתפרקים, ילדים עוזבים את הארץ. רבים מאיתנו צריכים להתרגל לבדידות בגיל מבוגר. מהצד החיובי, הרבה הומוסקסואלים בונים חיי זוגיות מאושרים וארוכים וככלל הקהילה ההומוסקסואלית מאד תומכת בחבריה. בנוסף, החברה בכלל מקבלת את התופעה בפתיחות רבה והולכת ולהומוסקסואלים קל היום יותר להשתלב בה.

האם הומוסקסואלים ולסביות יכולים להיות בעלי משפחה?
בהחלט! הומוסקסואלים ולסביות יכולים להקים משפחה.
נישואים חד מיניים חוקיים בהולנד, בלגיה ודנמרק וגם במספר מדינות בארה"ב.
הנישואים מותרים ומוכרים והם גם נהנים מזכויות מסוימות. יותר ויותר זוגות חד-מיניים יולדים או מגדלים ילדים יחד למרות שחוקי ההורות ואימוץ אינם תמיד לטובת הורות כזו. גם בארץ קיימות כבר יוזמות ראשונות לרישום זוגות חד מיניים, כמו בעריית תל אביב.

מדוע הילד היה צריך לספר לנו?
ישנם הורים שמרגישים כי היו מאושרים יותר לולא ידעו. מה שצריך לזכור הוא כי אם לא הייתם יודעים לא הייתם למעשה מכירים את ילדכם. חלק גדול וחשוב מחייו היה מוסתר מכם ולא הייתם מכירים אותו או אותה באמת. העובדה כי ילדכם סיפר לכם היא הוכחה לאהבתו ולצורך שלו בתמיכתכם ובהבנתכם. בסופו של דבר מי אם לא אתם צריך לדעת? אין אף קבוצת מיעוט אחרת בעולם שנדרשת להסתיר מההורים את העובדה כי היא שונה.

למה הילד עשה לנו את זה?
הורים רבים חשים כעס על נטייתו ההומוסקסואלית של ילדם. תגובה זו נובעת מההנחה כי ההומוסקסואליות היא עניין של בחירה מודעת, ואולי נעשתה דווקא כדי לפגוע בהם. האמת היא כי הומוסקסואלים ולסביות אינם בוחרים את נטיתם המינית. זהו טבעם המולד. הבחירה היחידה שהם יכולים לעשות היא האם לחיות עם נטיתם בגלוי או להסתירה. ההסתרה משמעה לחיות בשקר, יום אחרי יום, שנה אחרי שנה.
איזה הורה מאחל לילדו חיים כאלה?

מה עשינו לא בסדר?
הורים רבים חשים רגשות אשם כאשר הם מגלים לראשונה שילדם הומוסקסואל.
הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה לימדו אותנו במשך שנים כי האופן שבו ילדנו מתפתח וגדל תלוי רק בנו. האמת היא כי כוחם של ההורים אינו כה גדול,  וילדים הומוסקסואלים גדלים בסוגים שונים של משפחות.
אם אתם עסוקים בשאלה "מדוע ילדי הומוסקסואל?" נסו שאלה אחרת: "האם האהבה שאני חש/ה כלפיו תלויה בתשובה לשאלה זו?" ללא קשר לסיבה ולגורם הומוסקסואלים ולסביות זכאים ליחס שווה והוגן מצד החברה, ולאהבתנו כהוריהם.

למה כל כך קשה לי?
החלום נשבר!
רוב ההורים חווים הרגשת אובדן כשנודע להם שילדם הומוסקסואל ועוברים תהליך המקביל לאבל.
גם אם אתם ההורים ליברלים בהשקפתכם ויש לכם ידידים הומוסקסואלים, שונה הדבר כאשר ההומוסקסואליות מגיעה לסף ביתכם. עולמכם מתמוטט. רקמתם חלום שהחל עם היוולדו של הילד, חלום שהלך וצמח עם ילדכם לאורך השנים. וכשהחלום מת מותר וכדאי להתאבל עליו.
אך אנא אל תשכחו שרק החלום מת. הילד האמיתי עדיין חי!
יש לנו קושי להפנים את התבגרותם של ילדינו. למרות שאנו מלווים אותם בתהליך ההתבגרות ואנו עדים לשינויים הגופניים והמנטאליים שהם עוברים, ביום שהם "מודיעים" לנו שמותר להם לעשות מה שהם רוצים, קרי: "אנחנו עצמאים", אנחנו מופתעים ולעיתים אף נעלבים כשאינם משתפים אותנו.
הקושי גדול הרבה יותר להתמודד עם ההומוסקסואליות. ל"הודעה" שילדכם הומוסקסואל לא התכוננתם, לא ליוויתם את השלבים ולא הייתם שותפים לחודשים ואולי אף לשנים שבהם התמודד ילדכם לבדו עם תהליך הגילוי של ההומוסקסואליות שלו, הרבה זמן לפני שהחליט לספר לכם. גם אם היו לכם חשדות, יעבור עוד זמן רב עד שתפנימו את המציאות החדשה.

מדוע בכלל צריך "לצאת מהארון"?
היציאה מהארון מאפשרת להומוסקסואלים לחיות את חייהם בחופשיות ובפתיחות על פי נטיותיהם המיניות. ההחלטה לצאת מהארון אינה קלה. היא דורשת אומץ ויכולת התמודדות עם החשש מדחייה של בני המשפחה הקרובה והחברה בכלל.

אנחנו קיבלנו את המצב אבל מדוע הילד צריך להחצין ולהבליט את העניין?
במקרים רבים הורים שכבר קיבלו את המצב מתנגדים להתנהגות מוחצנת של ילדם. הם מרגישים מבוכה לראות גילויי קירבה פיזיים בין זוגות חד-מיניים. זוהי תגובה טבעית שנובעת מהאופן בו חונכנו בנושא מין בכלל ובנושא ההומוסקסואליזם בפרט. ולמרות זאת, זוהי הבעיה שלנו ולא של הילדים ועלינו להתמודד איתה בעצמנו. אם זוגות הטרוסקסואלים יכולים להפגין גילויי חיבה בפומבי אין כל סיבה שזוגות חד מיניים לא יוכלו לעשות כך גם כן.

האם עלינו לספר למשפחה ולחברים?
הורים שטרם הגיעו לקבלה מלאה של נטייתו המינית של ילדם חוששים בדרך כלל לספר לאחרים. במצב זה קשה להם להתמודד עם השאלות של בני המשפחה על: "יש לו חברה"? או "מתי היא תתחתן כבר?".

חשוב מאד קודם כל לא לספר לאיש בלי לקבל את אישורו של הילד.
אלה החיים שלו ורק לו הזכות להחליט מי ידע ומי לא. שנית, אל תספרו לאיש לפני שתרגישו שאתם לא צריכים להתנצל. קבלת המצב היא תהליך שאורך זמן ואם אתם לא מרגישים טוב במצב החדש תחושות העצב והספק יעברו מכם לכל מי שתספרו לו. חכו עד שתהיו מוכנים ואז ספרו כל פעם למישהו אחד.
אין צורך לספר לכולם בבת אחת.

איך נוכל לעזור לילדנו כאשר לנו כל כך קשה?
תוכלו, אבל לא מיד. זה עניין של זמן. בתחילה הדבר היחיד שתוכלו לעשות זה להשגיח על עצמכם, ולא להאשים את עצמכם או את ילדכם. כשיעבור הלם הגילוי הראשון ותתחילו להתמודד עם המציאות, תוכלו ממש לתמוך בילדכם. ברגע שתוכלו לאסוף כוחות לכך צלצלו לקו החם של תהל"ה, דברו עם הורה מנוסה, ואולי אף תשתתפו בפגישה. כאבכם יקהה עם הזמן, ויתכן שאף יעלם כליל.

כמה זמן יעבור עד שאקבל את ילדי לגמרי?
כל אחד והקצב שלו. סביר שתעבור מספר שלבים הדומים לשלבים של אבל: הלם, הכחשה, כעס, משא ומתן, קבלה. לכל אחד הקצב שלו: ימים, חודשים או שנים.
אם תוכלו להרשות לעצמכם, טיפול פסיכולוגי אצל מטפל בעל אוריינטציה של טיפול משפחתי, יכול לעזור. כדאי ללמוד להרפות מהציפיות והדאגה לתדמית של הילדים, לאהוב אותם, ולבטוח בהם.

איך אסלח לעצמי על כך שלא תמכתי יותר?
תן לילדך להנחות אותך. בנוסף להיותך הורה אתה אדם, וכשאתה נמצא במצב של הלם או אבל אינך מסוגל לתמוך באחרים. אינך מסוגל לגלות סלחנות לאיש כל זמן שלא סלחת לעצמך. ברגע שתתחיל בכך, תוכל לרכז את כל כוחותיך לניתוב התנהגותך בעתיד. ע"י כך תוכל להדגים לבני משפחתך איך אפשר להפוך ממשבר להזדמנות לצמיחה. ילדך, מעצם היותו צעיר, יכול יותר ממך למקד את האנרגיות שלו בהתנהגות העתידית ואולי אף לסלוח יותר בקלות. למסורת היהודית יש נטייה להתפלש ברגשות אשם, אבל, לא אלו יעזרו לך ולמשפחתך.
סלחנות לגבי עצמך תעזור לך לגייס את המשאבים והכוחות להתקדם.

מה אוכל ללמוד מכאן על עצמי?
הייתכן שאתם בלבלתם בין צורך לבין אהבה? הייתכן שניסיתם לחיות את חייכם דרך ילדכם? נסו לחשוב, יתכן שאתם מצפים מבנכם/בתכם להיות חרוצים, להקים משפחה, להיות מישהו שתוכלו להתגאות בו, כמו שאתם גם מצפים מעצמכם להיות יותר ממה שאתם, להוכיח לכולם שאתם טובים, ליברליים, וכיוצא באלה.
האם הקושי לקבל את בנכם/בתכם, כמו שהם בוחרים לחיות את חייהם, כפי שהם באמת, מצביע על הקושי לקבל את עצמכם כפי שאתם?

תשובות לשאלות נוספות ניתן למצוא באתר ''מעבר לקשת''
שאלות ותשובות בנושא הומופוביה, מאת צוות ה.ב.נ.ה (היום הבינלאומי למאבק בהומופוביה)