תהל"ה - תמיכה להורים של הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים

מסעו של האדם הטרנסקסואלי (*) – מהפך וחיבור מחדש (2006)


מאת: נורה גרינברג

"את אישה טרנסקסואלית? מתי עברת את הניתוח?"

השינוי שעוברים אנשים טרנסקסואלים נתפס בדמיון העממי כאקט יחיד, או למזער כקו פרשת מים, שבזכותו הופכת כבמטה קסם זהות אחת לזהות אחרת. אני נשאלת לעתים שאלות כגון "איך קראו לך לפני הניתוח?", ו"האם את מאושרת מאז הניתוח?" וכיוצא באלה. כשאני מעירה לשואל שמדובר בתהליך ארוך ומורכב, שהניתוח הוא רק חלק ממנו (אם בכלל), נשמע לרוב רחש קל של אסימון מתגלגל: "אה, כן, כן, כמובן , לזה התכוונתי." אבל הצורך הדוחק הזה של ה"נורמלים" לתלות את המהפך הטרנסקסואלי על וו הפעולה הכירורגית האחת, חושף יותר מטפח של התפיסות והחרדות המגדריות של החברה.

לכאורה אין בהתמקדות הזאת בניתוח כל פלא: הרי הניתוח לשינוי מין, בנוסף לאופיו הוויזואלי הספקטקולארי ולנגיעתו, תרתי משמע, באזורי הטאבו הרגישים ביותר, מבטא גם חיתוך ומעבר חד, וממחיש בכך את רעיון המהפך בין זהויות הנתפסות כנבדלות זו מזו בקוטביות דיכוטומית מוחלטת. הניתוח גם נוסך ביטחון בסופיותו של השינוי, ובכך משכך את חרדות ה"נורמלים", שכן בעיניהם הוא משמש ערובה להמשכיות יציבה של קטגוריות המגדר המקובלות.

ובקצרה, הניתוח לשינוי מין עמוס במשמעויות סימבוליות. בהמשך אשוב ואצביע על כמה מהן, אבל ראיתי טעם לפתוח מאמר על המהפך שבשינוי הטרנסקסואלי בביטוי פליאתי שלי, כאישה בעלת היסטוריה טרנסקסואלית, לנוכח ההיתפסות הזאת של ה"נורמלים" לפעולה הכירורגית. והרי הניתוח שעברתי באיבר המין היה רק חלק מן התמורות הכבירות שעברו על חיי בשנים האחרונות. חשיבותו העצומה מבחינתי אינה קשורה לנקודה מסוימת על ציר הזמן: זה היה חלק מתהליך שבו הפכה תודעת גופי לחלק אחד, שלם, עם זהותי. אבל עוד אחזור לכך.

מבחינת האדם הטרנסקסואלי, מסגרת ההתייחסות לשינוי שעובר עליו שונה לחלוטין. כשאני
סוקרת את חיי, אינני רואה קפיצה מקופסה אחת לשנייה, מעין החלפת חולצות של קבוצות כדורגל. אני רואה מעבר ממצב של שיעבוד למצוקה בלתי נסבלת – למצב של חירות, ממצב של זרות וניכור כלפי גופי וזהותי – למצב של הלימה ושלמות, חיבור מחודש של גוף ונפש, יכולת חדשה להיות בעולם.

לקריאת המאמר המלא (קובץ PDF) מסעו של האדם הטרנסקסואלי (*) – מהפך וחיבור מחדש

(*) השימוש במונח "טרנסקסואל" כשם תואר ולא כשם עצם ("אנשים טרנסקסואלים"), בא למנוע את החפצת הזהות הטרנסקסואלית וקיבועה בתבנית סטריאוטיפית וחד ממדית. כמו כן, אני מתייחסת במאמר זה לזהות טרנסקסואלית, ולא לזהות טרנסג'נדרית, כי המונח "טרנסג'נדר" הוא מטיבו רחב ודיפוזי יותר, וכולל שורה של זהויות הקוראות תיגר על עצם קיומו של מושג המגדר. מידת חתרנותה של הזהות הטרנסקסואלית היא נושא לדיונים הן בשיח הפנים-טרנסקסואלי והן בפורומי טרנסג'נדרים , קווירים ופמיניסטים, אבל לא ראיתי לעסוק בסוגיה כאן. המעוניינים בנושא מוזמנים לקרוא בין היתר את ספריה של ג'יי פרוסר וריקי וילצ'ינס ואת מאמרה של ג'יליאן טוד ווייס, הנזכרים במקורות שבסוף מאמר זה, וכן את מאמרה של מיירה הירד על הסוציולוגיה של הטרנסקסואליות (577-595 :Hird). נ.ג.

פורסם לראשונה ב "כוורת", כתב העת של החוג למדעי ההתנהגות במכללה למינהל, גליון 13, יולי