מאת: נחמה שטיר
תאריך: 27/05/2003

לכבוד חברת הכנסת גילה פינקלשטיין

שלום לך!

קראתי היום ב''ידיעות אחרונות'' התבטאות אומללה שלך, שאינני מוכנה לעבור עליה לסדר היום. ''הילדים שלנו לא הספיקו להתאושש מ''המורדים'', וכבר מביאים להם את הלסביות האלה'' [גילה פינקלשטיין, מפד''ל, נגד ''טאטו'' בישראל].

גברתי, חברת הכנסת, למה התכוונת בביטוי ''הלסביות האלה''? מה את יודעת על לסביות?
ודווקא את, שבאת מתחום החינוך, מעיזה להתבטא בגזענות כזו?!

האם כנציגת ציבור, נפגשת פעם עם חברי הקהילה ההומו-לסבית? האם פגשת פעם את הוריהם? האם את מודעת למספרם הגדול באוכלוסייה? לתרומתם לחברה? האם את מודעת למאבקם הבלתי נלאה לזכות בזכויות בסיסיות שיש לכל אזרח?
האם את מודעת לאומללותם של הומואים ולסביות בחברה החרדית והדתית, שאותם את אמורה לייצג?

אני ממליצה לך לראות בדחיפות את הסרט ''לפניך ברעדה'' המציג מציאות
קשה ביותר של הומואים ולסביות בחברה חרדית.

כמנהלת בי''ס, כאשת חינוך, את ודאי מודעת לכוחה של מילה, ובמיוחד של מנהיגי ציבור. את ודאי פגשת בתקופת עבודתך, תלמידים שמילה אחת בנתה אותם, ואחרים
ש''רק'' מילה אחת דכאה אותם עד עפר. בגלל התבטאויות כשלך, יש חוגים בארץ הזאת שרודפים ומציקים לכל מי ששונה מהם, ואלפי נערות ונערים אינם מעיזים לחיות את מי שהם באמת מחשש שמא יבולע להם.

נטייתם לבני מינם אינה ניתנת לשינוי ומי שאין בכוחו להתמודד מול חברה עוינת והומופובית-רק בגין בורותה, נידון לחיות בחושך, בבדידות, באומללות ולאמלל גם את משפחתו.

אני אם להומוסקסואל. בני עבר תקופת בדידות קשה ביותר מגיל 13 עד גיל 17 רק מהחשש שהוא ההומו היחיד בארץ, חשש שנבע מהסתרת הנושא והתעלמות ממנו בבתי הספר. גם בספריות ציבוריות לא נמצא חומר כתוב על הנושא ואינטרנט לא היה עוד בארץ.
לשמחתי ולאושרי, בני שרד את התקופה הקשה. ואני, אימו, גאה בו.
גאה באומץ ליבו.
באומץ שלו לחיות את מי שהוא באמת, בחברה שבה עוד רבים המתבטאים כמוך.
אני פוגשת מאות הורים הגאים בילדיהם על האומץ הזה ובזכותם - ילדיהם מאושרים.

אך בצד הגאווה, מקננת גם החרדה לילדינו הנאלצים מדי יום ביומו להיאבק על זכותם לחיות את מי שהם מבלי שיפנו אליהם אצבע מעליבה ופוגעת.
לצערי , עוד אלפי הורים מסתתרים ''בארון'' כי הם חסרים את הכוחות להתמודד
מול החברה העוינת.
אני מזמינה אותך לבוא לאחת מקבוצות ההורים של תהל''ה , הפועלות בירושלים, חיפה, תל-אביב והדרום. לפגוש הורים, לשמוע אותם ואולי אף לעזור להם.

נחמה שטיר
יו''ר תהל''ה