מאת: צוות ה.ב.נ.ה (היום הבינלאומי למאבק בהומופוביה)
אתר ה.ב.נ.ה: http://havanaisrael.info

מהו היום הבינ"ל נגד הומופוביה?
זהו יום שצוין בשנת 2005 בעולם בפעם הראשונה, כדי לחשוף את הביטויים האלימים, האכזריים, המפלים והמדכאים, של היחס כלפי לסביות, הומואים, טרנסג'נדרס וביסקסואלים (להט"ב).

 למה צריך יום נגד הומופוביה?
השיפור במצבם של חלק מהלהט"ב בעולם לא פתר את מצבם של רבים אחרים, אשר נאנקים תחת יחס אכזרי של החברה ו/או של השלטונות כלפיהם. אין המדובר רק בלהט"ב במדינות העולם השלישי, אלא בלהט"ב בני אוכלוסיות חלשות במדינות מערביות, וגם בלהט"ב שחשבו שלהם "זה כבר לא יקרה", אך מצאו את עצמם נפגעים מאלימות, אכזריות, אפליה ודיכוי שהופנו כלפיהם על רקע מיני.

מה ההבדל בין הבנ"ה לבין מצעד הגאווה?
מצעד הגאווה שם את הדגש על היבטים אחרים של המאבק ליחס שווה. המצעד הססגוני מבטא את שמחת החיים, האומץ והגאווה של מי ש"יצאו מהארון" ומעדיפים לחיות באופן גלוי. הבנ"ה לעומת זאת, נועדה להזכיר את הצדדים האפלים שביחסה של החברה כלפי הלהט"ב, ולתת פתחון פה גם למי שנבצר מהם להתהלך בגלוי ובגאון - מחשש פן יבולע להם.

 האם היום הבינ"ל נגד הומופוביה מתייחס גם לשנאה המופנית כלפי לסביות, טרנסג'נדרס וביסקסואלים?
המילה הומופוביה היא אמנם צרה וממוקדת ב"צרה" של מגזר ספציפי, אולם בלית מילה טובה יותר, שתבטא את הקשר בין מכלול התופעות השליליות של הומופוביה, לסבופוביה, טרנספוביה וביפוביה - היא משמשת אותנו במובן הרחב ביותר. קבוצות הבנ"ה בארץ ובעולם חרטו על דגלן את הדאגה וההתייחסות לכל סוגי השנאה. בארץ הדבר בא לידי ביטוי בבאנר הרשמי, בחוברת, ובנושאי האירועים והפעילויות שיתקיימו בשנת 2006.

מדוע אתם משתמשים במילה הומופוביה - הרי אין דבר כזה הומופוביה, כי שנאת הומואים היא לא פוביה ולא מחלה?
המילה הומופוביה היא על משקל קסנופוביה - שנאת זרים, שהיא מילה תקנית שגם לה אין מובן קליני.

איך תיעלם ההומופוביה?
הומופוביה תיעלם כאשר להיות הומו או לסבית או טרנסקסואל, זה לא יהיה אישיו. כאשר אנשים יתפסו את יחסי המין, הזוגיות והזהות כדבר גמיש ולגיטימי, שהוא בתחום הבחירה של כל אדם. משל כמו שתופסים את ההחלטה של אדם אם לגור במושב בצפון או בבית דירות במרכז. ברור שלהחלטה כזו יש השלכות, אבל אף אחד לא מייחס לה משמעות מעבר לכך.

ההומופוביה טבועה באנשים דתיים...
הומופוביה היא לא תלוית דת. יש הרבה אנשים דתיים וגם חרדים, שמשנים את גישתם כלפי הומואים ולסביות, ומקבלים את קרוביהם שיוצאים מהארון. אם פעם נראה היה שהומו דתי זה סוג של אוקסימורון, הרי שהיום הקבוצה הזו תובעת את מקומה, זוכה ליותר ויותר נראות, ואף מקיימת דיאלוג עם חלק מהממסד הדתי. כך למשל, התארח רב חשוב של הזרם הדתי לאומי, בפורום אינטרנט של הומואים ולסביות דתיים, וענה על שאלותיהם בנושאים שונים הקשורים לקבלתם על ידי החברה הדתית, ושאלות הלכתיות. דימוי נפוץ אחר הוא של פתיחות חילונית כלפי הקהילה ההומו-לסבית, וגם כאן אולי אפשר לדבר על מגמה, אבל גם על הרבה הומופוביה שעדיין מופגנת כלפינו. למשל - יורם שפטל ומנחם בן, שהם חילונים מאוד הומופובים.

 אבל אין הומופוביה בכל מקום, נגיד בתל אביב...
יש הומופוביה בכל מקום, כפי שבכל מקום יש גם גילויים של התנהגות אנושית. זה לא תלוי מקום, אלא תלוי סביבה, קהילה ואנשים. בשנים האחרונות היו גילויים בוטים מאוד של הומופוביה דווקא בת"א, בהקשר של התנכלות שוטרים להומואים במסיבות ובגנים ציבוריים.

למה החברה צריכה לעודד יחסים חד מיניים? שיעשו מה שהם רוצים בביתם.
הטענה הזו היא צבועה. כיום החברה מעודדת יחסים הטרוסקסואליים, ואנשים הטרוסקסואליים מפגינים את מיניותם בפומבי. החברה לא צריכה לעודד סוג מסוים של יחסים, אלא לאפשר לכל אדם לחיות לפי רצונותיו והעדפותיו. החלק השני של השאלה מזכיר מאוד את הניסיון לדחוק את האישה למטבח, כאילו הספירה הציבורית היא מקום ששמור רק לאליטות, והקבוצות המופלות צריכות להתחבא בבית. הספירה הציבורית שייכת לכולם, וגם לנו, ולכן יש לנו זכות לעשות בחוץ מה שמותר לכולם.

מה אתם מנסים להשיג - שינוי חוקים?
שינוי החוקים הוא דבר חשוב, שיביא לשינוי רק בצלע אחת של הבעיה. השינוי שלו אנו מייחלים הוא בנורמות החברתיות. הדבר הזה מתרחש, אבל אנחנו עוד לא במקום שבו כל ההומואים והלסביות והטרנסקסואלים מוגנים ובטוחים. יש רבים שסובלים מאלימות קשה, דיכוי ואפליה. גם החוק עדיין לא מעניק הכרה ושוויון זכויות מלאים. יש בחוק אפליה סמויה רבה כלפי זוגות הומו-לסביים, למשל סביב נושא אימוץ הילדים, נישואין וכו'. לצערנו, עיקר ההתקדמות בשנים האחרונות הייתה דרך פסיקות בבתי המשפט, ולא בבית המחוקקים שמעדיף לגלגל את הסוגיות הבוערות לבתי המשפט.

מה לגבי הטענה שהומופובים זכאים לדעה משלהם?
הם מנסים להגן על התרבות שלהם והקודים החברתיים להם הם רגילים. בעינינו ההומופוביה היא סוג של שנאה. אמנם, החוק מעניק הגנה מאוד רחבה על חופש הביטוי, וטוב שכך. אבל חשוב לשים לב שהחוק אוסר על הסתה לאלימות, ולהגנה מפני ביטויים כאלה גם אנחנו זכאים. כמובן שלביטויים מעשיים של אלימות צריך להיות מענה ברור באכיפה.

 האם לא הגיוני לפחד מהומואים כהתגוננות מפני תרבות רעה. העברת מחלות וכו'?
הומואים מעבירים מחלות בדיוק כמו כל יתר בני האדם. מי שמקיים יחסי מין מזדמנים בלי קונדום מסתכן בהדבקות באיידס- וזה לא משנה אם הוא הומו או סטרייט. מי שמאמין שהומואים מייצגים תרבות רעה, שיבדוק את עמדתנו בנוגע לחופש הביטוי בסעיף הקודם.