צבעי הקשת של דגל הגאווה הפכו לסימן המוכר ביותר לגאווה
בקרב הקהילה ההומוסקסואלית בעולם.
הקשת תמיד ייצגה מגוון, של עמים, עדות, ארגונים פוליטיים וסוציאליים.
ביוון העתיקה ובקרב האינדיאנים, הייתה הקשת מיוחסת למיניות.

צבע תמיד שיחק תפקיד חשוב בהצגת הגאווה הקהילתית.
באנגליה הויקטוריאנית לדוגמה, הצבע הירוק כשייך להומוסקסואלים.

בסוף שנות ה- 60 הפך הצבע הסגול לסמל גאווה פופולארי והקהילה
כונתה ''כוח סגול''.
בנוסף ישנו המשולש הוורוד שהוכר ברבים רק בשנות השמונים,
למרות ששימש את הנאצים כתג זיהוי של ההומוסקסואלים
במחנות הריכוז.

הסמל המשמעותי ביותר הוא דגל הקשת וצבעי הקשת - אדום,
כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול - המייצגים את רב-גוניות הקהילה.
הדגל עוצב על ידי גילברט בייקר מסן פרנסיסקו בשנת 1978.
הוא הפך פופולארי כסמל לתקווה ואופטימית וזכה להכרה על ידי
האיחוד הבין לאומי לדגלים והוא משמש כיום כסמל מזהה של
הקהילה ההומו לסבית בארץ ובעולם.

במקור גילברט בייקר עיצב דגל בעל שמונה פסים, בהשראת
חמשת הפסים של ''דגל הגזעים''. כשהביא את הדגל לחברה
שמייצרת דגלים, נאלץ לוותר על הצבע הוורוד.
כיוון שמספר הפסים היה אי זוגי, ירד גם הצבע האינדיגו,
בכדי שצבעי הדגל יוכלו לשמש בהפגנה על הירצחו של הארווי
מילר, המבקר ההומו הראשון של העיר סאן פרנסיסקו.

ששת הצבעים הפכו לגרסה הרשמית של הדגל, ונוספו לו
כל מיני ווריאציות, כפי שניתן לראות בציורים.

לפי רוני מויאל

לעיון נוסף:
דגלי גאווה עם הסברים באנגלית
דגל הגאווה - אנציקלופדית וויקיפדיה

הומוסקסואלים נוצרים	גאווה ארה''ב
גאוות ישראל	גאווה בצל האיידס