מאת: אביעד שטיר
נושא מקורב:  סיפורה של נחמה שטיר

אין שום דרך לנחש מראש איך יגיב אבא שלך, אחיך או החבר'ה בבסיס למשמע הבשורה האיומה שאתה הומו. מתרומם, ושאר הכינויים שעומדים כסוהרים לפני דלת הארון.
אביעד שטיר לא שוכח.

לא תמיד פשוט לצאת מעבדות לחירות. קל מאוד לקבל פיק-ברכיים של הרגע האחרון. תראו את בני ישראל - עוד לא יצאו ממצרים, וכבר ביקשו לחזור.
רק שמעו את קול מרכבות המצרים, ומייד התלוננו: "מה-זאת עשית לנו, להוציאנו ממצרים? הלא זה הדבר אשר דיברנו אליך במצרים, לאמור 'חדל ממנו ונעבדה את מצרים, כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר'".

לעבדות ,מסתבר, יש גם יתרונות, כמו שהזכירו אבותינו למשה השכם והערב, וכמו שכל הומו בארון יכול לספר לכם. אולי לא כיף, אולי הסבל גדול, אבל לפחות אתה יודע למה לצפות, ברור לך מי אתך ומי נגדך, והשגרה המחורבנת שהתרגלת אליה נראית עדיפה על החירות הזרה, שאת טעמה לא טעמת מעולם. לכל הומו בארון יש המון סיבות טובות ונימוקים מצוינים להישאר בו: זה לא עניינו של אף-אחד מה אני עושה במיטה. זה יהרוג
את סבא שלי / אימא שלי / הילדים שלי. החברה הישראלית פשוט עוד לא בשלה לקבל הומואים. אבל, ללא ספק, הנימוק בהא הידיעה הוא: מה יקרה אחרי שאצא מהארון?

אל תזלזלו בשאלה הזו. אין דבר מפחיד יותר מן הלא-נודע. והסיכון הוא אמיתי לגמרי. אין שום דרך לנחש מראש איך יגיב אבא שלך, אחיך או החבר'ה בבסיס למשמע הבשורה האיומה שאתה הומו. מתרומם. אוכל בתחת. נושך כריות. אגזוזן. כי, בואו נודה, אלו בדיוק המילים המכוערות שעומדות כסוהרות לפני דלת הארון ומאיימות עלינו בחרמות ונידויים אם רק נעז לצאת החוצה. כולנו, הומואים וסטרייטים, גדלנו עם השמות האלו, וזהו רעל שחודר לנשמה וקשה כל-כך להיפטר ממנו.

בכאלו נסיבות, פלא שיש בכלל מי שיוצא מהארון. אבל עובדה, בכל יום ובכל מקום, גברים ונשים מספרים לקרובים להם - וגם ללא-כל-כך קרובים - את האמת הפשוטה והבסיסית הזו: אני הומו, אני לסבית. אני מכיר המון הומואים ולסביות, וכולם, בלי יוצא מן הכלל, חשו הקלה שאין לתארה במילים אחרי שיצאו מהארון. הרבה פעמים, רק אחרי הצעד הנועז הזה מתחילים להבין את המחיר הגבוה שגובה מאתנו הסוד הכי חשוב בחיים, את השעבוד הטוטלי שמשעבד אותנו הארון.

לעולם לא אשכח את שנות הארון שלי. את הנשיקה הראשונה שלא היה לי למי לספר עליה. את העולם החדש והמבלבל (והמסעיר והמרעיש!) של המין, שלא יכולתי להתייעץ עליו עם אף-אחד. את התגלית המעניינת שיש הומואים שמציגים את עצמם בשם בדוי. את הידיעה המוקדמת והמזעזעת שאני שונה מכולם, ושאסור, אסור, אסור שמישהו אי-פעם יידע מזה.

דרך ארוכה מאוד עברתי מאז. יצאתי מהארון, הלכתי לצבא ולאוניברסיטה, פגשתי את אהבת חיי, והיום אנחנו חיים יחד באושר ואפילו עושר. על כל זה אני חייב תודה לכל חבריי ובני משפחתי שקיבלו אותי באהבה ובלי תנאים. אבל את נשיכות הארון אני חש לפעמים אפילו היום. זו הסיבה שאני רוצה להזכיר לכל מי שעדיין בארון שאין כחג החירות הזדמנות משובחת לקום ולעשות מעשה, לצאת מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה.

פסח תשס''ד

הטקסט התקבל אישית מאביעד ופורסם גם באתר YNET