רואה את הבחורה הזו, עם חולצת בטן?
מה היא חושבת שיש לה גוף כזה יפה שהיא יכולה להרשות לעצמה להתלבש ככה?
ואיך שהיא מסתכלת על האנשים, כאילו הם לא ברמה שלה? כאילו...
והבחור ההוא, עם החולצה הצמודה...
והתלמיד הזה שמספר שקיבל 100 במבחן...
והנערה הזו שמדברת בסלולארי...
והנהג הזה שנסע מאחורייך, וצפר לך...
והבחור הזה שכותב על כל האנשים, ועוד מוסיף תיבת טקסט מבלי לתת
אפשרות
לשלוח לשום מקום את מה שרושמים בהן...
חשוב/חשבי רגע, כמה קל להתחיל לפתח תיאוריה כלפי מישהו שלא מכירים...
(ובמאמר "שנאת חינם" שכתבה קרן גוטליב, מתחילות שתי נערות לדבר עלבחור בחולצה אדומה)
הבא ננסה "לשחק בלאהוב"... לראות את האנשים הנ"ל באור חיובי...
הבחורה עם חולצת הבטן...
והבחור עם החולצה הצמודה...?
והתלמיד שקיבל 100...?
והנערה שמדברת בטלפון...?
והנהג במכונית...?
מה היה קל יותר לרשום - דברים חיוביים,
או שליליים...?
לגבי הבחור שכתב על כל האנשים, הוא הגיע
למסקנה שעדיף לתת לך לבטא את רגשותיך, ואפילו אין צורך לשלוח את הדברים
- עצם המודעות עליהם משמעותית...
{מה שכן, הוא לא יתנגד לקבל תגובות}
"בעברית, המילה אהבה נובעת מן השורש הב, כלומר תן. בכדי לאהוב עלינו
לתת.האהבה היא לא דבר שזורם מאליו אלא דבר בו עלינו להשקיע. כאשר נותניםרק אז אוהבים, והדוגמא הטובה ביותר לכך היא הקשר שבין הורים לילדים.ה'אהבה' המתוארת בסרטים, שלא דורשת שום מאמץ היא למעשה לא יותרמ'הידלקות' רגעית. בכדי להעריך מישהו ולאהוב אותו, עלינו להשקיע מאמץ.
לעומת זאת, בכדי לשנוא עלינו פשוט לזרום, ומכאן באה הרגשת ה'כיף'."
