התרגשתי מאוד והצטערתי מאוד ביום מצעד הגאווה בת"א.
הופתעתי מהעובדה שהנוכחות המשותפת שלי ושל חן, אם ובת, בהפנינג ובמצעד היא חריגה ויוצאת דופן.
הצטערתי שלא הגעתי שנים רבות קודם להפגין סולידריות עם הקהילה ולא פעלתי לעשות נפשות לנושא.
הגעתי לגן מאיר לחזק ויצאתי מחוזקת.
סוף סוף, הענקתי לבתי חן אישור ממשי וחשוב: תעודת כשרות ולא סתם כשרות - תעודת כשרות של "הבדץ" להיותה לסבית.
תמיד היה בינינו קשר יחיד ומיוחד. "ילדה" רגישה, מוכשרת, מדהימה...
לתומי חשבתי שהענקתי לה את האישור לפני שנים רבות, אך נראה לי שרק עכשיו אחרי המצעד, האישור המיוחל הגיע לידיה.
מסתבר, שלא די בהשלמה עם הנטייה המינית של ילדינו, ביחס החם והאוהב שאנו מעניקים להם, בקבלת בן או בת הזוג שלהם ובפרגון.
פעילות אקטיבית בקהילה מעצימה, ומעניקה משמעות מיוחדת לתמיכתנו בהם.
הגענו בשעות הבוקר המוקדמות לגן מאיר שלבש בגדי חג ססגוניים. לאחר סיור קצר בדוכנים ובשבילי הגן, ארוחה קלה, ונטילת תרופה אנטי-הומופובית, פגשנו חברים שלה ושלי.
היא הכירה לי חברים חדשים, ואני הצגתי אותה בפני נציגות תהילה מקבוצת "הורה בקפה", וכן את חברי המתנדבים הצעירים והמקסימים מהקו "יש עם מי לדבר".
היא נראתה מאושרת וגאה באמא ה"קולית" שלה, ואני התפארתי בבתי המיוחדת. ספגנו מחמאות הדדיות וחום רב- תרתי משמע.
היה זה בילוי משותף, איכותי, שווה ומשמעותי.
