לאילה שלום

ב 1.8.2009 נרצח בנך ניר כץ ברצח הנורא בבר נוער, במרכז תל אביב, עבורך זו טרגדיה

אישית כבדה מנשוא , עבור הקהילה הגאה אירוע זה היה קו שבר , עד לאותו הרגע כולנו חשבנו שתל אביב היא עיר פתוחה, נאורה, מקבלת, ואכן שנים רבות תל אביב היא העיר אליה נשואת העיניים, עיר יעד , ומאות ואלפי צעירים מהקהילה נודדים  ועוברים לגור בעיר זו.

ארבע חודשים אחרי הרצח הצטרפת אלינו כיו"ר העמותה, על מנת לסייע לנו לתמוך ולחזק את ההורים והקהילה ברגעיה הקשים, וכל זאת כאשר את מתמודדת עם האובדן האישי הכבד שלך.

בתקופה זו ייצגת אותנו באין ספור אירועים, ובמות, במצעדי הגאווה, בטלוויזיה, ברדיו, בכנסים ובימי עיון, בכל האירועים שמת דגש על חשיבות בניית הקשר בתוך המשפחה, על הצורך לקיים דיאלוג בין הורים וילדים, בדברייך עודדת את ההורים לבוא ולקבל תמיכה בקבוצות של עמותת תהל"ה קבוצות שפרוסות היום בכל רחבי הארץ. צעירים רבים מהקהילה נשאו אליך עיניים, וכרו אוזן קשבת לכל מילה שאמרת ויצאו מחוזקים מדברייך, ומצאו נחמה במילותייך.

בתקופה זו הקמנו קבוצות נוספות, בנית מחדש את האתר של תהל"ה והצעדת אותו למאה העשרים ואחד, איתך הקמנו את צוות המרצים שלנו, שבימים אלו החל לצאת החוצה לקהלים שונים על מנת  לעשות את השינוי החברתי הכול כך מיוחל.

לאחר שנה וחצי מאוד אינטנסיביים, הגעת לרגע בו חשת שאת צריכה לקחת פסק זמן, ולהיות עם עצמך, לעבד את האובדן.

אני מכבדת מאוד את החלטתך, ומבקשת להודות לך על התקופה בה עבדנו ביחד, ומקווה שנדע לשמור על קשר, הן במישור האישי והן במישור הקהילתי, הרי לאן שלא תפני את והקהילה הגאה ובעיקר תהל"ה קשורים זה בזאת.

 

יעל אגמון