ילדינו לא בחרו להיות הומואים/לסביות, גם לא "נדבקו" בזה.

בילדותם לא הוזנחו ולא פונקו יותר מילדים אחרים במשפחה.

הם לא הושפעו, לא פותו, לא גויסו ע"י ילדים בוגרים מהם או ע"י חברים בלתי רצויים.

כל האנשים נולדו הטרוסקסואלים... או ימניים (הכוונה ליד, לא לדעה הפוליטית).

הם אינם יכולים לשנות את נטייתם המינית לצמיתות יותר משאנו רוצים לשנות את הנטייה שלנו.

רופאים ופסיכולוגים מודים שגם הם אינם יכולים לשנותם.

הומוסקסואליות אינה "חטא", היא אינה עניין של בחירה או ניתנת לשינוי, לכן אינה בת-עונשין.

הומוסקסואליות אינה מחלה כמו התמכרות, זוהי שונות, כמו גזע או צבע.

"לשנוא רק את החטא אבל לא את החוטא" - זו סתם צביעות.

זה לא נורמאלי עבורנו, אבל עבורם זה הנורמאלי היחידי שיש.

נישואים לא "ירפאו" את זה.

זה לא "אורח חיים", אלה הם החיים עצמם.

הומואים ולסביות אינם מבקשים לעצמם זכויות מיוחדות, הם מבקשים רק שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות.

השאלה אינה "איך הם מקיימים יחסים?" אלא "במי הם מתאהבים?"

איידס אינה מחלה של הומואים, זו מחלה הנגרמת ע"י וירוס אלים המועברת במערכת הדם.

מי שכתב את התורה לא הבין בהומוסקסואליות יותר משהבין בפיסיקה גרעינית.

הומואים ולסביות לא חייבים להפוך לסטרייטים כדי לחיות חיי משפחה, כי כאלה הם באו לעולם וככאלה אנחנו אוהבים אותם.