בהתרגשות ובציפייה הצטרפתי למשלחת לקלן, שכללה 10 נציגי ארגונים מקהילת הלהט"ב בארץ, במסגרת ברית ערים תאומות קלן-תל-אביב. מטרת הנסיעה הייתה מפגש עם ארגונים גרמניים הקשורים לקהילה, ללמידה הדדית וליצירת שיתופי פעולה עתידיים וכמוכן להשתתפות במצעד הגאווה המקומי.
מה עובר עלי במשך שבוע שלם כאישה סטרייטית, כמעט קשישה, עם חבורת לסביות והומואים צעירים ומקסימים?
האווירה החגיגית בקלן בעקבות פסטיבל הגאווה (הימים שקדמו למצעד) והניצחון הגרמני בכדורגל, שטפו את העיר בבירה ויין ובעיקר בשמחה ענקית. ובדומה לאליסה בארץ הפלאות, הרגשתי נפעמת מהשיטוט בהומולנד...
הימים שלנו נפתחו בארוחת בוקר שהייתה מלווה בשיחות פתוחות ומרתקות על עניינים ברומו של עולם ובעיקר בדיונים על בילויים שהיו ואלה שעוד יהיו . אגב, עניין הבילויים היה השוני היחיד שאני הרגשתי ביני לבין שאר חברי המשלחת שלנו... בהמשך היום קיימנו פגישות רשמיות עם ארגונים להט"בים מקומיים, קצת קניות, אוכל טוב והרבה שתייה. לאורך כל הביקור זכינו לליווי של המארחים הגרמנים האדיבים מהעירייה ומהקהילה שדאגו לכל הצרכים שלנו.
ברחובות קלן - מי מכיר מי יודע?
נפגשנו עם ארגונים להט"בים שעוסקים בתמיכה באוכלוסיות בקהילה (קשישים, נוער, מהגרים), עם גורמים ברשות המקומית המקדמים את הקהילה ברמה העירונית ועם גופים נוספים כגון העמותה למלחמה באיידס. מפגשים אלה אפשרו לנו להתרשם מהעשייה המגוונת שנעשית שם עם נוער, עם מהגרים ועם קשישים ובעיקר לקבל חיזוק לעשייה שלנו כאן בארץ בתחומים השונים, פרט למה שקשור בנו, ההורים. כנציגת תהל"ה וכמי שמאמינה בצורך ובחשיבות של תמיכה בהורים שילדיהם יצאו מהארון כמו גם ביכולתם של הורים ללהט"בים לתרום לשינוי חברתי דיברתי בכל מפגש אפשרי על מקומם של ההורים. האנשים אתם נפגשנו אמנם הביעו התרשמות מכך שבמשלחת שלנו ישנה גם נציגת ארגון של הורים ואחרי שביטאו את התפעלותם מכך הם אמרו שאצלם זה אחרת. ההורים לא משתפים פעולה, על רקע שוני תרבותי ומנטאלי שנובע בעיקר מהעדפה שלהם להשאיר את הצרות והקשיים בבית ולא לשתף בהם אחרים. להערכתי יש להוסיף לכך גם את התפיסה של המשפחה והקשר של ההורים עם ילדיהם המתבגרים והבוגרים. אני מקווה שבשיחות הפרטיות שקיימתי עם אחדים מהאנשים אתם נפגשנו הצלחתי, ולו רק במעט, להעלות את החשיבות של קיום מסגרות של הורים. איך שלא יהיה, כשתגיע המשלחת של קלן לארץ בשנה הבאה (אי"ה), נקווה שתענה להזמנה שנתתי להם להיפגש עם הורים כדי להכיר מקרוב את העשייה שלנו.
שיאו של הביקור בקלן היה עבורי מצעד הגאווה שהחל בצהרי יום לוהט. עם חולצות נאות מעוטרות בדגלי ישראל והגאווה ועם דגלים מתנוססים, הצטרפנו לגוש צועדים של אחד הארגונים ויצאנו לדרך שבצידיה המוני בני אדם. בשלב מסוים, די בתחילת הדרך, מול צלמים ועיתונאים רבים פתחנו בשירת 'הבה נגילה' קולנית אליה הצטרפו ההמונים. מספרים שהיו שם מליון אנשים. מרגע זה ועד לסיום המצעד (7 ק"מ) שרנו עם הקהל 'הבה נגילה', רקדנו הורה ושרקנו במשרוקיות – וכל זה על רקע תשואות חמות של הקהל. האדרנלין וההתרגשות שלנו היו בשיאם. כמה מרגש היה לראות את תמונותינו מתנוססות על עיתוני הבוקר, למחרת המצעד.
שבוע מיוחד ומרגש ביותר עבר עלי. ניתנה לי הזדמנות נדירה לחוות באמצעות ביקור זה את עולמו של בני ההומו, את שמחת החיים והאנרגיות הטובות שמלוות את אנשי הקהילה. בנוסף, זכיתי להיפגש ולהכיר אנשים נפלאים ואני מודה על כך.
רותי אהרונוב, יולי 2010
המשלחת הישראלית בריקוד הורה תוך שירת 'הבה נגילה' אליה הצטרף הקהל
