הסוגייה החברתית שתהל"ה מטפלת בה

מתן תמיכה להורים של בני הקהילה הלהט"בית - לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, כאשר ילדיהם יוצאים מהארון בפניהם, ומספרים להם על נטייתם המינית השונה.
תהל"ה הוקמה בשנת 1988 על ידי יונתן דנילוביץ' וארבע אמהות, על מנת לתת תמיכה להורים שילדיהם נמנים עם הקהילה הגאה, והם מתקשים לקבל זאת.
רוב ההורים חווים משבר עמוק, כאשר ילדם יוצא מהארון ומספר להם על נטייתו החד-מינית. ההורים חשים שעולמם חרב עליהם, והם עוסקים בשלל שאלות, כגון: איפה טעינו, מה עשינו לא נכון, שגרם לילדנו להיות הומוסקסואל. הם מוטרדים בגין עתידו, האם הסביבה תתנכר לו, האם יוכל להקים משפחה או שיחיה בודד וערירי. הם גם חוששים לעצמם, האם המשפחה תכיר בילד, האם היא תתנכר להם ולו, מי מחבריהם ינטוש אותם בגינו.
בשלב הזה, רוב ההורים נכנסים לארון, מתנתקים מהסביבה, מסתירים את "הסוד הנורא" ומפתחים הסתייגויות  מילדם, עד כדי מצבים קשים של התנכרות וגירוש הילד מהבית, וניתוק הקשר.
מעטים הם ההורים שברגע קבלת הידיעה מחבקים את הילד ותומכים בו.
תהל"ה עוסקת במתן תמיכה להורים, בהתמודדותם עם הידיעה על שונותו, על מנת שיוכלו לקבל את הילד, לאהוב אותו, ולהבין שהנטייה החד מינית היא לגיטימית.  קהל היעד הוא ההורים והמשפחות. 
תהל"ה מתמודדת גם עם סוגיית ההומופוביה בחברה הישראלית.
הקהילה הגאה מהווה כ- 10% מכלל האוכלוסייה בארץ ובעולם, חוצה עדות, עמים, ארצות ומעמדות.
ברוב התרבויות והדתות, יש התנגדות עמוקה לקיום יחסי מין הומוסקסואלים, המלווה באיסורים דתיים וחוקיים, ויוצרת פחד ושנאה כלפי קהילת הלהט"ב. שנאה זו מושרשת עמוק וחזק בכל רובדי החברה, ובאה לידי ביטוי במישור החברתי, חינוכי, תרבותי וגם בשיח הציבורי. בישראל התקיים החוק נגד משכב זכר עד שנת 1988.
מאידך, בשנת 1973, קבע ארגון הפסיכולוגים האמריקאי, שהומוסקסואליות אינה תופעה פתולוגית, והוציא את ההומוסקסואליות מקובץ המחלות הנפשיות (DSM), ומאז, יותר ויותר  מחקרים מוכיחים, שהנטייה המינית היא עניין טבעי, הנקבע אצל העובר במהלך השבועות הראשונים של ההריון.
המשמעות היא שאין דרך לשנות את הנטייה המינית.

הצרכים העולים מהשטח

רוב ההורים שילדיהם יצאו בפניהם מהארון וסיפרו להם על נטייתם המינית או שונותם המגדרית, נכנסים בעצמם לארון, וחשים שעולמם חרב עליהם.
ברגע כזה, ההורים אינם יכולים לספק תמיכה לילדיהם, ורבים אפילו מפנים להם עורף.
היות וההורים, כמו מרבית החברה הישראלית, הם הומופובים, והפנימו את הסטיגמות השליליות על הקהילה הלהט"בית, הרי שמייד עולות השאלות: איפה טעיתי, מה עשיתי לא נכון שמגיע לי ילד הומוסקסואל או בת לסבית?  איזה חיים אומללים יהיו לו/לה, הוא לא יוכל למצוא אהבה, להקים משפחה, להביא ילדים לעולם....
לכן, יש צורך בקבוצות תמיכה שיסייעו להורים לקבל מענה, לראות שהם אינם אשמים בנטיית הבן או הבת, לראות שזה אותו הילד האהוב מאתמול, ושיש למצוא דרך לקבל אותו ואת חבריו.
כיום אנחנו כבר יודעים, שאין יציאה אחת מהארון, אלא זה תהליך חוזר ומתמשך. בהתחלה, מול המשפחה הקרובה והמורחבת, ואז עוברים למקום העבודה, ובהמשך למעגלים נוספים, שאינם נגמרים: יש חתונה, יש נכדים, וכל אירוע מחייב את ההורים לעוד ועוד יציאות מהארון, אשר מעלות ומציבות קשיים חדשים כל פעם.
קבוצות התמיכה, מחזקות את ההורים בכל השלבים, ומול כל יציאה ויציאה מהארון.
אין מערכות אחרות שיכולות לתת מענה להורים, למעט קבוצות התמיכה של תהל"ה.
יש קושי גם בצירוף הורים לקבוצות התמיכה, היות וההורים מתביישים להודות בנטייתם המינית השונה של ילדיהם. הורים רבים חושבים שאם לא ידברו על הנטייה המינית  של ילדיהם הרי שהיא לא קיימת, כי היא איננה נראית לעין.
קושי נוסף הוא אי היכרות של המערכות הטיפוליות את נושא הנטייה החד-מינית, או השונות המגדרית, ויש לא מעט מקרים, שהורים הולכים לפסיכולוג או מטפל אחר, ואלו מבטיחים שיוכלו "לתקן" את הצעיר ולהחזירו למוטב.
תהל"ה הינה הגוף האחד והיחיד הנמצא כיום, היכול לתת מענה להורים. 

1. הפעילות – מה אתם עושים כדי לפתור את הבעיה שתיארתם? מהו מודל הפעולה שלכם?

מודל הפעילות והמענים שתהל"ה מספקת

לאור הצרכים הייחודיים והדיסקרטיים של קהל הלקוחות שלנו, תהל"ה לוקחת בחשבון את גודלן של הקבוצות, שיטת פרסומן, הרכב הקבוצות, מיקומן ותכני הפעילות. כל הנ"ל, מותאם לצרכים המיוחדים של כל קבוצה והמשתתפים בה.
לדוגמא:
*  קבוצות עבור הורים דתיים,  מתנהלות במקומות סודיים, והמידע נמסר רק באופן ישיר, לאחר פגישה עם המנחה. הקבוצות קטנות ורחוקות ממקום המגורים של המשתתפים, מפחד שיכירו אותם. בקבוצות מתמודדים עם שאלות דתיות, תוך עיסוק רב בקונפליקט שבין אהבת הבן או הבת, לבין האיסורים ההלכתיים, וירידת קרנה של המשפחה בקהילת המוצא.
*  הקבוצה להורי הטרנסג'נדרים - הוקמה לפני שנתיים. שנים רבות, ההורים של ההומוסקסואלים והלסביות, סרבו לקבל את הורי הטרנסג'נדרים, מפחד וחשש, שמא תדבק בהם עוד סטיגמה. במקביל הובן בתהל"ה, שכאשר אדם נמצא במשבר ומצוקה קשה וזקוק לתמיכה, יותר מתאים לו לדבר על הקשיים ולהתמודד בתוך קבוצה שחווה דברים דומים. לכן, נפתחה קבוצה ייחודית זו, שמתמודדת גם עם הקושי של שינוי המגדר.
רוב הפעילויות עבור ההורים של בנות ובני הקהילה, מתקיימות מחוץ למסגרות מוכרות של הקהילה, כדי לאפשר להורים שהתמודדותם קשה במיוחד, להגיע ולקבל סיוע בצורה דיסקרטית. המידע להורים מופץ בעיקר דרך ילדיהם, ודרך אתר העמותה, שכעת יש בו כ- 150 כניסות ביום. העיסוק העיקרי בקבוצות, הינו התמודדות עם אשמה, כעס, אכזבה, בושה, חשש לעתידו הקשה של הילד, פחדים של הורים שחברים ומשפחה יפנו להם עורף וינטשו אותם, או שהחברה תנדה ותקיא אותם מתוכה.
תהל"ה עושה מאמצים רבים לקיים את הפעילויות בתוך המסגרת העירונית הממוסדת, אך לצערנו, ברוב הערים, אנחנו נתקלים בסירוב מתמשך לסייע לנו בקבלת מקום להתכנסות. לכן, בישובים רבים, אנו נאלצים לצאת לישוב סמוך, או לקיים את המפגשים בבתים פרטיים.

פירוט הפעילויות

מודל הפעילות של תהל"ה מורכב ממספר אלמנטים התומכים זה בזה.

• כאמור לעיל, הפעילות המרכזית שלנו היא קבוצות תמיכה להורים. כיום יש לנו 25 קבוצות הממוקמות מכפר בלום בצפון ועד למועצה האזורית אשכול בדרום, ואנו משתדלים שגודל הקבוצה לא יעלה על 30 איש בקבוצה (מספר המשתתפים בכל מפגש נע בין 5-25 אנשים). שיעור ההוצאה על קבוצות התמיכה הוא כ- 29,085 ₪ בשנה (מתבסס על מאזן 2010).

• תהל"ה מפעילה מוקד טלפוני, על מנת שהורה החווה קושי ומרגיש שעולמו חרב עליו והוא זקוק לסיוע, יוכל לפנות ולדבר עם "הורה ותיק" (שעבר תהליך דומה בעבר) ולקבל תמיכה והבנה. על פי המידע שעולה בשיחה הטלפונית, ה"הורה החדש" מופנה להמשך פגישות "בהורה בקפה", או למפגש אישי, או לאחת מקבוצות התמיכה (ברוב המקרים, באזור מגוריו). למוקד הטלפוני מגיעות כ-40 פניות בחודש. שיעור ההוצאה על המוקד הטלפוני הוא כ- 7,053 ₪ לשנה (בהתבסס על מאזן 2010).

• איגי - ארגון הנוער הגאה - תהל"ה מקיימת קשר קבוע עם ארגון הנוער הגאה במסגרת פעילות ששמה  "הורה מלווה" - פעילות זו מתרחשת בכל 35 הקבוצות של איגי.  במסגרת פעילות זו, ההורה המלווה מגיע לקבוצה אותה הוא מלווה לספר להם את סיפורו האישי, וכן לשקף לנערים, מה עובר על ההורה כאשר הילד יוצא מהארון. במפגש זה, הצעירים מתוודעים לפעילות תהל"ה והם יכולים לעודד את הוריהם לפנות אלינו, מתוך הכרות אישית. סיכום חצי שנתי של 2011 מראה שהתקיימו כבר 14 מפגשים שדווחו. מספר הנערים שהשתתפו בכל מפגש כנ"ל נע בין 10-15. שיעור ההוצאה על פעילות זו הוא 9,163 ₪ לשנה.

• "הורה בקפה" - מאפשר מפגש בין צעירים והורה ותיק.  נועד להוות אוזן קשבת, כתף תומכת, מקום שבו צעיר יכול להתנסות בדיבור עם דמות הורית תומכת על היציאה מהארון, לשקול חלופות ולהתלבט עם מבוגר שכבר עבר חוויה זו עם ילדו הפרטי. פעילות זו מתקיימת עכשיו בשלושה מוקדים: במרכז הגאה בתל אביב – מתקיימים בין 40-50 מפגשים בחודש, בבית הפתוח בירושלים מתקיימים כ- 10 מפגשים בחודש,  ובבית האגודה בבאר שבע מתקיימים כ- 15 מפגשים בחודש. שיעור ההוצאה על פעילות זו הוא 11,163 ₪ לשנה. כיום, הוספנו יום פגישות למבוגרים, ויש כוונה להגיע למקומות נוספים בפריפריה.

• צוות מרצים - פעילות שנועדה בראש ובראשונה לייצר שינוי חברתי בחברה הישראלית, ביחס ל"אחר" בכלל, ול"אחר הלהט"בי" בפרט. הצוות פונה באופן יזום לארגונים כגון: ויצ"ו, ער"ן, חוגי בית ועוד, ומציע מפגש חוויתי, מורכב ומרתק, שפותח צוהר לעולם שיש בו כאב, אבל גם תקווה ואופטימיות, ומאפשר לקהל להכיר את סיפורי ההתמודדות האישיים של ההורים. אנו מאמינים שבדרך זו ניתן יהיה למגר את ההומופוביה. סיכום חצי שנתי של 2011 מראה שקיימנו כבר 13 הרצאות בפני ארגונים שונים כגון: ער"ן, ויצ"ו, ועם חוש"ן מול משרד החינוך. הופענו בפני למעלה מ- 390 אנשים, והנושא בעלייה מתמדת. שיעור ההוצאה על פעילות זו הוא 7,163 ₪ לשנה.

• כיום, מרבית ההוצאות על כל פעילות נופלות על המתנדבים, ולא על הארגון. לכן, קשה לנו להעריך במדויק את שיעור ההוצאות.

 

2. ההישגים – מה אתם מצליחים להשיג באמצעות הפעילות שלכם? מהן התוצאות של הפעילות? איזה שינוי הצלחתם לחולל? מהי ההשפעה החברתית שלכם? (שאלה זו אינה מתייחסת לאופן שבו אתם מודדים את התוצאות – על כך בשאלה הבאה – אלא לתוצאות עצמן)

התוצאות וההישגים של פעילותנו:
בשנים האחרונות, למרות  הקבלה היחסית שבה זכתה הקהילה, והשינויים החיוביים במערכת המשפט הישראלית, לא חל שינוי ממשי בבתי הספר, ברחוב הישראלי, או במשפחה.
לכן,  שמנו לנו כמטרה, להגיע אל כל הורה והורה, באזורו הוא, בקהילתו ובשפתו. בהנחה שבגיל הנעורים, רוב רובם של הילדים נמצאים בארון מול הוריהם, הרי שאנו ממצבים את עצמנו כ"ועד ההורים" של קהילת הלהט"ב,  וככאלה, אנו פונים לכל הגורמים המטפלים בנוער בגיל ההתבגרות, לוודא שהמערכות החינוכיות הפורמאליות והלא פורמאליות, יספקו מענה אוהד ובטוח לילדינו.
כתוצאה מפעילותינו, עלה משמעותית מספר הפונים. כמובן שאנו מברכים על כך, אך במקביל, מתמודדים עם זה בקושי רב,  כי המשאבים שלנו אפסיים, והמתנדבים שלנו קורסים אל מול הביקוש העצום לעזרה.

ההישגים

1. הקמת קבוצות הורים בפריסה ארצית.
1. פתיחת קבוצות ייחודיות, להורים של טרנס'גנדרים, ולדתיים.
1. פיתוח ערוץ תקשורת עם נוער להט"בי  בפרוייקט של "הורה בקפה", ופתיחתו בשלושה מרכזים: תל אביב, ירושלים, ובאר שבע.
1. שיתוף פעולה עם ארגון הנוער הגאה, במסגרת "הורה מלווה" - ליווי של כל קבוצות איגי,  ברמה של 2 עד 3 מפגשים בשנה, שבהם ההורה המלווה מספר את סיפורו האישי ומשקף לצעירים את מה שעבר עליו, כשבנו או בתו יצאו מהארון.
1. הקמת והכשרת צוות מרצים, שיוצא לקהל הרחב, לספר את הסיפור האישי בקבוצות עניין שונות, כגון מתנדבי ער"ן, או לחילופין, קבוצות חברתיות כמו חוגי בית וויצ"ו .
1. חוזר מנכ"ל של משרד החינוך, המנחה את מנהלי בתי הספר, ללמד נושאים הקשורים לקהילה הגאה, ביום הבינלאומי נגד ההומופוביה והטרנוסופביה, החל בתאריך 17 במאי .
1. השתתפות פעילה ולקיחת חלק בכנסים אקדמאים, כגון: "סקס אחר", ויזמות חברתית.

 
 
4.  מדידה – כיצד אתם יודעים מה הם ההישגים שלכם? במילים אחרות, האם וכיצד אתם מודדים את התוצאות של פעילותכם? בתשובתכם אנא התייחסו לשיטות המדידה הנהוגות בעמותה, לתדירות המדידה ולהיקפה. התייחסו גם למדידה שהניבה את התוצאות שהזכרתם בסעיף הקודם.

מדדים להצלחה

מדדי ההצלחה העיקריים שלנו הם המשובים למיניהם.
על מנת לבדוק את מידת ההשפעה וההצלחה של פעילותינו, אנו ממלאים טפסי דיווח שונים, כגון: טופס דיווח על פניות טלפוניות, טופס דיווח על מפגשי הורה-בקפה, טופס גיוס מתנדבים (שנשלח להורים שנעזרו בקבוצות התמיכה), דף משוב למרצים שלנו, וכן מבקשים משוב מההורים בקבוצות.
דוגמאות לטפסים ולמשובים מצורפות כקבצי word נלווים.

1. גידול במספר הקבוצות ובמספר המשתתפים בהן. (קהל הלקוחות שלנו גדל). התחלנו עם 3 קבוצות, וכיום יש לנו 25 קבוצות תמיכה.
1. היכולת לפתוח  קבוצות לאוכלוסיות ייחודיות. למרות הקושי הרב בהעלאת הנושא על סדר היום, צף הצורך, ועלתה דרישה מהשטח, לפתיחת קבוצות ייחודיות.
1. היכולת להרחיב את מטרות העמותה, מעבר למתן תמיכה, והפניית משאבים אנושיים למישור של שינוי חברתי. הרבה הורים שהגיעו לקבוצות התמיכה במצוקה גדולה ועברו תהליך של השלמה וקבלה, נרתמים כיום להתנדב בארגון, ומעוניינים לקחת חלק ביצירת שינוי חברתי. לנו יש חלק בתהליך שהם עברו.
1. היכולת לגייס את הורי הקבוצות, לקחת חלק פעיל בחזון יצירת השינוי החברתי.
1. רכזת פרוייקט "הורה בקפה", מנהלת מעקב שוטף על הפעילות, והדוחות מצביעים על עלייה בכמות המשתתפים. כמו כן, יש דרישה מהשטח, להרחיב את הפעילות, הן גיאוגרפית והן להרחבת השירות לגילאים נוספים.
1. גידול מספר ההורים המוכנים לקחת חלק בפעילויות.
1. היכולת להרחיב את הפעילות שלנו מול משרדי הממשלה, החינוך, והבריאות, וכן, רשויות מקומיות ועירוניות.

5.         בשיפור מתמיד - כיצד תהליכי המדידה סייעו לכם לשפר את הפעילות ולהגביר את האפקטיביות של העמותה? בתשובתכם אנא התייחסו למסקנות שהסקתם ולשינויים שיישמתם לאור תוצאות המדידה.
בשיפור מתמיד ודיונים מבוססי מדידה

1. מדידה ממשית אפשרית רק בפעילות הורה בקפה, ואכן, יש למידה מתמדת והסקת מסקנות.
1. בסוגיית פתיחת הקבוצות, יש לנו אי-הצלחה בפועל: עד כה, לא הצלחנו לפתוח קבוצה לדוברי רוסית, קבוצה לדוברי ערבית, וכן לא הצלחנו לפתוח קבוצה לאנשי השכונות בדרום תל אביב. אלא שהמסקנה איננה בתחום המדידה, כי הקושי הוא בתחום החברתי.
1. אנחנו נערכים כעת לדיון, לבדיקת הקשיים החברתיים במגזרים השונים, והאם יש לנו את הכלים להתמודד איתם, מאחר וחשוב לנו לתת מענה גם לאוכלוסיות אלו, שבהן ההתנגדות החברתית היא קשה יותר.

מאחר ותהל"ה הינה הגוף האחד ויחיד הקיים היום, היכול לתת מענה להורים, חשוב לחזק אותו להזרים אליו משאבים – שיאפשרו לו להמשיך ולהתקיים.
המשאבים הנדרשים הם לצרכים הבאים:

• הכשרת והדרכת מנחים לקבוצות
• הדפסת פליירים לפרוייקטים השונים
• הכנת חומרי הדרכה למנחים
• פרסום באמצעי התקשורת השונים
• שכר לרכז הפרוייקטים
• החזר הוצאות נסיעה וטלפונים למנחי הקבוצות
• אחזקת אתר אינטרנט
• שכירות מקום למפגשים
• איתור מנחים חדשים ותיאום פעילויות חדשות
• הבאת הרצאות של אנשי מקצוע להורים בקבוצות

התועלת שתהיה לציבור מהפעילות של העמותה היא עצומה!
מאחר והקהילה הלהט"בית מהווה 10% מכלל האוכלוסייה, הרי ששינוי התפיסה כלפי אוכלוסייה זו, ישנה את מצב הקהילה עצמה, יסייע להורים לחזור ולהיות עוגן לילדיהם, וישנה את השיח החברתי הכולל, ביחס למשמעות המשפחה וליכולת לקבל את האחר.